מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לו
פרק לו
עריכה
הנה אבאר לך בדברי בתארים, על אי זה צד יאמר כי הבורא ירצה לו הדבר הפלוני או יכעיסהו ויקציפהו, אשר בעניין ההוא יאמר באישים מבני אדם, כי השם רצה אותם, או כעס עליהם, או קצף עליהם. ואין זה העניין כוונת זה הפרק, אבל כוונתו מה שאומר בו.
דע, שאתה כשתסתכל בכל התורה ובכל ספרי הנביאים, לא תמצא לשון "חרון אף", ולא לשון "כעס", ולא לשון "קנאה", אלא בעבודה זרה לבד, ולא תמצא שיקרא "אויב ה'", או "צר", או "שונא", אלא עובד עבודה זרה לבד. אמר: "ועבדתם אלוהים אחרים וכו' וחרה אף ה' בכם" (דברים יא, יז), "פן יחרה אף ה'" (דברים ו, טו), "להכעיסו במעשה ידיכם" (דברים לא, כט), "הם קנאוני בלא אל כיעסוני בהבליהם" (דברים לב, כא), "כי אל קנא" וכו' (דברים ו, טו), "מדוע הכעיסוני בפסיליהם בהבלי נכר" (ירמיהו ח, יט), "מכעס בניו ובנותיו" (דברים לב, יט), "כי אש קדחה באפי" (דברים לב, כב), "נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו" (נחום א, ב), "ומשלם לשנאיו" (דברים ז, י), "עד הורישו את אויביו" (במדבר לב, כא), "אשר שנא ה' אלהיך" (דברים טז, כב), "כי כל תועבת ה' אשר שנא" (דברים יב, לא); וזה הרבה משיסופר, אלא כאשר תעבור על כל מה שיש מזה הענין בכל הספרים תמצאהו.
ואמנם עשו ספרי הנבואה זה החיזוק הגדול, להיות זה דעת בטל נתלה בו יתברך, כלומר עובד עבודה זרה. כי מי שיאמין שראובן עומד בעת אשר היה בו יושב, אין נטייתו מן האמת כנטיית מי שיאמין שהאש תחת האויר או שהמים תחת הארץ או שהארץ שטוחה וכיוצא בזה. ואין נטיית זה השני מן האמת, כנטיית מי שיאמין שהשמש מן האש או שהגלגל חצי כדור וכיוצא בו. ואין נטיית זה השלישי מן האמת, כנטיית מי שהאמין שהמלאכים יאכלו וישתו וכיוצא בזה. ואין נטיית זה הרביעי מן האמת, כנטיית מי שהאמין חיוב עבודת דבר זולת השם, שכל אשר תהיה הסכלות והכפירה נתלית בעניין גדול, רצוני לומר במי שיש לו מדרגה חזקה במציאה, היא יותר גדולה מהתלותה במי שיש לו מדרגה למטה ממנו. ורצוני לומר בכפירה, האמנת הדבר בחילוף מה שהוא, ורצוני לומר בסכלות, סכלות מה שאפשר ידיעתו; שאין סכלות מי שסכל מדת מחודד האיצטוונה, או סכל כדוריות השמש, כסכלות מי שסכל אם השם נמצא או אין לעולם אלוה, ולא כפירת מי שחשב מחודד האיצטוונה חציה או שהשמש עגולה, ככפירת מי שחשב כי השם יותר מאחד.
ואתה יודע, כי כל מי שעובד עבודה זרה לא יעבדה על דעת שאין אלוה בלעדיה, ולא דימה מעולם כלל מן העובדים, ולא ידמה מן הבאים שהצורה אשר יעשה מן המתכת או מן האבנים והעצים, שהצורה ההיא היא אשר בראה השמים והארץ והיא הנהיגם; אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמיון לדבר שהוא אמצעי בינם ובין האלוה יתברך, כמו שבאר ואמר: "מי לא ייראך מלך הגוים" וכו' (ירמיהו י, ז), ואמר: "ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי" וכו' (מלאכי א, יא), רומז אל הסיבה הראשונה אצלם; וכבר בארנו זה בחבורנו הגדול, וזה ממה שלא יחלוק בו אחד מבעלי תורתנו. אלא שהכופרים ההם, עם היותם מאמינים מציאות הבורא, אחר שנתלית כפירתם בחק שהוא לבורא יתעלה לבד, רצוני לומר: העבודה וההגדלה, כמו שנאמר: "ועבדתם את ה'" וכו' (שמות כג, כה), בעבור שתתקיים מציאותו באמונת ההמון, וחשבו החוק ההוא לזולתו, ויהיה זה מביא להעדר מציאותו יתעלה מהאמנת ההמון, כי לא ישיג ההמון אלא מעשה העבודות, לא ענייניהם ולא אמיתת הנעבד בהם; חייבם הדבר ההוא המות, כמו שאמר הפסוק: "לא תחיה כל נשמה" (דברים כ, טז). ובאר העלה, והיא הסרת הדעת הזה הבטל שלא יפסד בו זולתם, כמו שאמר: "ולא ילמדו אתכם" (דברים כ, יח), וקראם אויבים ושונאים וצרים; ואמר שהעושה זה, מקנא ומכעיס ומעלה חמה.
ואיך יהיה עניין מי שנתלית כפירתו בעצמו יתברך והאמינו בחילוף מה שהוא, רצוני לומר: שלא יאמין מציאותו, או יאמינהו שנים, או יאמינהו גשם, או יאמינהו בעל הפעליות, או ייחס לו איזה חסרון שיהיה; כי זה בלא ספק רע מעובד עבודה זרה על שהיא אמצעית, או מטיבה או מרעה לפי מחשבתו. ודע, שאתה כשתאמין הגשמה, או עניין מענייני הגשם, שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש חמה, ושונא ואויב וצר, יותר קשה מעובד עבודה זרה מאד. ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות בעבור שגדל עליה, או לסכלותו וקוצר השגתו, כן ראוי שתאמין בעובד עבודה זרה, שהוא לא יעבוד אלא לסכלות, או מפני שגדל על זה, מנהג אבותיו בידיו. ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק, כן תדע שעובד עבודה זרה אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים. אין התנצלות אם כן למי שלא יקבל מן המאמתים המעיינים אם יהיה מקצר מן העיון, שאני לא אחשוב לכופר מי שלא יביא מופת על הרחקת הגשמות, אבל אחשוב לכופר מי שלא יאמין הרחקתה; וכל שכן במצוא פירוש אונקלוס ופירוש יונתן בן עוזיאל עליו השלום ירחקו מן ההגשמה כל מה שאיפשר. וזאת היתה כוונת זה הפרק: