מדרש תנחומא מטות ב
<< · מדרש תנחומא · מטות · ב · >>
"וַיְדַבֵּר ה'" וגו' "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
ילמדנו רבינו, כמה תקיעות תוקעין בערב שבת כדי לבטל את העם מן המלאכה? כך שנו רבותינו, שלשה תקיעות תוקעין בערב שבת. כיצד? חזן הכנסת נוטל את החצוצרות ועולה לגג גבוה של עיר ותוקע, כל מי שהיה רחוק מן העיר היה נפטר ממלאכתו. וחזר ובא ותוקע שנייה, הקרובין נכנסין לעיר. שלישית תוקע, והיו מטמינין את החמין ומדליקין את הנר. גמר מלתקוע, היתה קדירה על גבי כירה, מניחין אותה בארץ. ואם היה הנר ביד האשה, מנחת אותה בארץ. השבת מתקדשת בחצוצרות, וכן ראשי חדשים והמועדות. שכן הוא אומר (במדבר י, י): "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם" וגו'. וכשהיו נוסעים, בחצוצרות נוסעים ותוקעין, שנאמר (שם, ה) "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת". וכשמתכנסין, מתכנסין בחצוצרות, שנאמר (שם, ז) "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ". וכשהצר מיצר, תוקעין בחצוצרות, שנאמר (שם, ט) "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה" וגו'. וכשהלכו למלחמה למדין, בחצוצרות עשו נקמה, שנאמר, "וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ".