מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית א א

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן
מיוחס
לרבי תנחומא ברבי אבא
על
חמשת חומשי תורה
→מבוא בראשית ב ד←



מדרש תנחומא
סדר בראשית

[א] בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א, א). כתיב המקרה במים ﬠליותיו השם ﬠבים רכובו וגו' (תהלים קד, ג), ר' יוחנן אמר שמים וארץ נבראו ביום ראשון, ובשני ברא הקב"ה את הרקיﬠ ואת המלאכים, ומנין שנבראו ביום שני, שנאמר המקרה במים עליותיו השם ﬠבים רכובו המהלך ﬠל כנפי רוח, ומה כתיב אחריו, ﬠשה מלאכיו רוחות (שם שם, ד). ר' חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים, שכן כתיב בחמישי וﬠוף יﬠופף על הארץ (בראשית א, כ), ואין יﬠופף אלא המלאכים, שנאמר ובשתים יﬠופף (ישעיהו ו, ב), ולמה לא נבראו המלאכים ביום ראשון, שלא יאמרו המינים מיכאל היה ﬠומד בצפון, וגבריאל בדרום, ומותחים ﬠם הקב"ה בשמים ובארץ, ומי בראן, הקב"ה בﬠצמו, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו'. ר' יהודה ור' נחמיה חולקין, ר' יהודה אומר לששת ימים נברא הﬠולם, שכתיב במעשה כל יום ויום ויהי כן, הרי שיטתו של ר' יהודה, ור' נחמיה אומר ביום הראשון נברא כל הﬠולם, א"ל ר' יהודה מהו שכתיב במﬠשה כל יום ויום [ויהי כן], אמר ר' ברכיה בשיטתו של ר' נחמיה ויאמר אלהים תוצא הארץ (בראשית א, כד), אין לשון תוצא, אלא בדבר שהיה מוכן מבראשית, שנאמר בראשית:

[ב] מﬠשה ששאלה מטרוניתא אחת את ר' יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה מיום הראשון, אמרה לו מנין אתה מלמדני, אמר לה עשית מימיך (את משקה) אריסטון, אמרה לו הן, וכמה מיסון (פי' מינין) היה לך, אמרה לו כך וכך, אמר לה וכולם בבת אחת נתת לפניהם, אמרה לו לא, בישלתי כל התבשילין כאחת, אבל לא הכנסתי לפניהם אלא מיסון מיסון, וכולם ממקרא אחד, שנאמר כי יוצר הכל הוא וגו' (ירמיהו י, טו):

[ג] אמר ר' יהודה בר שלום בזכות ישראל נברא העולם, מקדם ברא אלהים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא בראשית, מהו בראשית, אלו ישראל שנקראו ראשית, שנא' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וגו' (ירמיהו ב, ג), (ממה שנקראו ראשית בﬠנין שנאמר) [מנין ממה שקרינו בﬠנין] בראשית ברא אלהים וגו':

[ד] [בראשית ברא אלהים]. זה שאמר הכתוב ותתן לי מגן ישﬠך (תהלים יח, לו), [מדבר בישראל, מהו כתיב, מגן הוא לכל החוסים בו (שמואל ב כב, לא)], וימינך תסעדני (תהלים יח, לו), זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג, ב), וﬠנותך תרבני (תהלים שם), ויש עניו מן הקב"ה. אמר ר׳ אבא בר אחא התלמיד יושב לפני רבו, כשגומר התלמיד אומר לרב כמה יגﬠתיך, אבל ישראל היו למדין מן הקב"ה, כשהן נפטרין אומר להם כמה יגﬠתי אתכם, שנאמר ה׳ אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר וגו' (דברים א, ו), הוי וﬠנותך תרבני: (ר' אמר) [ד"א] וﬠנותך תרבני, אמר ר' שמעון בן זירא מי ﬠניו כהקב"ה, התלמיד אומר לרבו, רבי למדני פרק אחד, והוא אומר לו לך וקדמני במקום פלוני, אבל הקב"ה אמר ליחזקאל קום צא אל הבקﬠה [ושם אדבר אותך] (יחזקאל ג, כג), ויצא יחזקאל ומצאו להקב"ה שקדמו לשם, שנאמר ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' ﬠומד (שם שם, כג), הוי וﬠנותך תרבני: (ר' אמר) [ד"א] וענותך תרבני, אמר ר' לולייני בר טבריני בשם ר' יצחק, ראה ﬠנוותו של הקב"ה, ראה מה כתיב, משה ידבר והאלהים יﬠננו בקול (שמות יט, יט), לא היה צריך לומר אלא האלהים ידבר ומשה יﬠננו בקול, לא עשה כן, אלא משה ידבר וגו', הוי וענותך תרבני: אמר ר' אבא בר כהנא בא וראה ענוותו של הקב"ה, מה כתיב ויאמר (ה׳ אלי) [אלי ה'] השער הזה סגור יהיה (ולא) [לא] יפתח (יחזקאל מד, ב), מלך בשר ודם כבודו ליכנס בשער גדול ולא בקטן, אבל הקב"ה נכנס בכבודו בשﬠר קטן, הוי (אומר) וﬠנותך תרבני: אמר ר' יהודה הלוי בר שלום התלמידין מהלכין ואחר כך הרב, אבל הקב"ה לא ﬠשה כן, אלא בשביל אברהם שהיה יושב ומצטﬠר, אמר הקב"ה למלאכים נלך ונבקר את אברהם, כשהם הולכין נגלה ﬠליו האלהים, ואחר כך המלאכים, שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא (בראשית יח, א), ואחר כך וישא ﬠיניו וירא (שם שם, ב), הוי וﬠנותך תרבני: אמר ר' סימון ראה מה כתיב, ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם ﬠודנו ﬠומד לפני ה' (שם שם, כב), לא היה צריך לומר אלא והאלהים ﬠודנו ﬠומד, אלא תיקון סופרים הוא, הוי (אומר) וﬠנותך תרבני: אמר בן ﬠזאי בא וראה ﬠנותנותו של הקב"ה, מלך בשר ודם מי שמזכיר את שמו, אחר כך מזכיר (קטומה) [קטיומא] שלו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשהזכיר מﬠשיו, מזכיר אחר כך שמו, שנאמר בראשית ברא אלהים:

[ה] [בראשית ברא אלהים]. זש"ה ואהיה אצלו אמון (משלי ח, ל), מהו אמון, אמר ר' יהודה בר אלעאי אומן בתורה, היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, הוי ואהיה אצלו אמון, מה כתיב בראשית ברא אלהים, אין ראשית אלא תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו וגו' (משלי ח, כב), הוי בראשית ברא אלהים: [ו] אמר ר' שמﬠון בן יוחי אוי להם לגדפנין שהם נושאים שמו של הקב"ה ﬠל חנם, שלא יהא אדם אומר לה' קרבן, לה' עולה, אלא אדם כי יקריב מכם קרבן לה', חטאת לה', ﬠולה לה', מנחה לה'. למוד, בראשית ברא, ואחר כך אלהים, משהזכיר (הטיומא) [קטיומא] שלו, ואחר כך מזכיר שמו:

[ז] שאלו המינין את (ר' ישמﬠאל) [ר' שמלאי], אמרו לו כמה אלהות בראו את העולם, אמר להם אני ואתם נשאל לתורה, אמרו לו הרי כתיב כי אלהים קדושים (יהושע כד, יט), אמר להם קראו סוף הפסוק, הם לא נאמר אלא הוא. אמר ר' ברכיה בשם ר' אבא האדמוני, מהו קדושים, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, אמר ר' אחא בר חנינא הקב"ה דרכו בקדושה, הלוכו בקדושה, נראה בקדושה, דבורו בקרושה, חסיפת זרוﬠו בקדושה, [נאה ואדיר בקדושה]. דרכו בקדושה מנין, שנאמר אלהים בקדש דרכך (תהלים ﬠז, יד). הליכתו בקדושה מנין, שנאמר הליכות אלי מלכי בקדש (תהלים סח, כה). נראה בקדושה, שנאמר כן בקדש חזיתיך (תהלים סג, ג). דבורו בקדושה, שנאמר אלהים דבר בקדשו (תהלים ס, ח). חסיפת זרוﬠו בקדושה מנין, שנאמר (חסף) [חשף] ה׳ [את] זרוﬠ קדשו (ישעיהו נב, י). נאה ואדיר בקדושה מנין, שנאמר מי כמוכה באלים ה' וגו' (שמות טו, יא). הוי כי אלהים קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות. אמרו לו והכתיב בראשית ברא אלהים, אמר להן בראו לא כתיב כאן, אלא ברא:

[ח] ר' ישמﬠאל שאל את ר' ﬠקיבא, שהיה ר' ﬠקיבא דורש אכין ורקין מעוטין, אתין וגמין ריבויין, א"ל ר' ישמﬠאל בראשית ברא אלהים שמים וארץ אין כתיב כאן, אלא את השמים ואת הארץ, ישובו של מקרא הוא. א"ל ר' ﬠקיבא כתיב כי לא דבר רק הוא מכם (דברים לב, מז), אילו נאמר שמים וארץ, היינו אומרים שתי אלהות הן, אלא את השמים ואת הארץ, הם ומה שנברא ﬠמהם:

[ט] ר' הונא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר השמים החדשים והארץ החדשה הקדים וברא אותם, שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה (ישעיהו סו, כב).

אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של ﬠולם מקלס אני לפניך ﬠל פלאים שעשית בעולם, שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת (תהלים קד, א), מה דרשו בו גדולי עולם, ר' אלﬠזר ור' יהושׁﬠ? גדול היית ﬠד שלא בראת, ונתגדלת מאד משבראת ﬠולמך, והוד והדר לבשת:

[י] שאל ר' נתן בן אלﬠזר את ר' שמואל, א"ל היאך ברא הקב"ה את הﬠולם, א"ל ר' שמואל כשביקש הקב"ה [לברוא] את הﬠולם נתﬠטף באורה, שנאמר עוטה אור כשלמה (תהלים קד, ב), אמר לו בלחישה אמרת לי, למה בלחישה, [א"ל] כשם שקיבלתי בלחישה, כך מסרתי לך בלחישה. א"ל ר' תנחומא בר אבא והלא כבר שמﬠנו את ר' יצחק דורשה ברבים: מאימתי נתגדל הקב"ה, משברא שמים וארץ, ובזכות מי בראו? בזכות ישראל, שנאמר קודש ישראל לה' [ראשית תבואתה] (ירמיהו ב, ג). אמר ר' אבא בר כהנא תבואתה כתיב, ולמה אנו קורין תבואתו, שאין אנו אוכלין אלא מן התבואה ולא מן הקרן, שהוא קיימת לנו לﬠולם הבא: ד"א בזכות התורה נבראו שמים וארץ, שנאמר ואשים דברי בפיך [ובצל ידי כסיתיך לנטוﬠ שמים וליסוד ארץ (ישעיהו נא, טז)]: ד"א בזכות ציון, שנאמר ולאמר לציון ﬠמי אתה (שם שם):

[יא] אמר ר' יצחק לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם, ולמה כתב מבראשית, להודיע כח גבורתו, שנאמר כח מﬠשיו הגיד לﬠמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו): אמר ריש לקיש כביכול דבר היה מפי הקב"ה, בדבר ה' שמים נﬠשו (תהלים לג, ו), וכתיב בו ברא, אלא ליפרﬠ מן הרשעים שמאבדין את הﬠולם שנברא בﬠמל ביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בדבר ה', הוי (אומר) בראשית ברא אלהים: אמר ר' אחא דיבר הקב"ה לשמים שיבראו והיו נמתחין והולכין, שאלמלא שאמר להם די, היו נמתחין והולכין ﬠד שיחיו המתים: בראשית ברא אלהים את השמים, שמים הללו מהיכן נבראת, מגוש של שלג, שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ (איוב לז, ו), וברכם הקב"ה והיו פרים ורבים, אמר דוד יברכך ה' מציון ﬠושה שמים וארץ (תהלים קלד, ג):