מדריך רחובות תל אביב יפו/פ

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה: הדף שימושי, ומתאים למקור. אך דרושה עריכה רבה נוספת. נא ראו בשיחה:מדריך רחובות תל אביב יפו.

טקסט זה מוגש בכפוף לרשיון CC by, המתיר שימוש כללי בכפוף לאזכור שם המחבר. מחבר: מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו, מוגש באדיבות עיריית תל־אביב-יפו.

פאגלין‪ ,‬עמיחי (גידי) (‪(1978-1922‬‬

‫קצין המבצעים של האצ"ל בתקופת השיא במאבקו. נולד‬ ‫בתל–אביב‪ ,‬הצטרף להגנה* ככל בני משפחתו ועבר לאצ"ל*‬ ‫ב–‪ .1941‬השתתף בפעולות כלוחם, ‬התבלט בתעוזתו, ‫בידיעותיו הטכניות‪ ,‬בדמיונו הפורה ובתכניותיו המקוריות‬ ‫לפגיעה באויב, ומונה לקצין המבצעים הראשי ב–‪1946‬‬ ‫ (לאחר מאסרו של איתן לבני*). תיכנן פעולות רבות‬ ‫והשתתף בהן‪ .‬עמד בראש התכנון ופיקד על הקרב‬ ‫לשחרור יפו במלחמת העצמאות. ‬אחרי קום המדינה היה‬ ‫לתעשיין‪ ,‬וב–‪ 1977‬מינה אותו מנחם בגין* ליועץ ראש‬ ‫הממשלה למלחמה בטרור; נספה בתאונת דרכים זמן קצר‬ ‫לאחר מכן עם רעייתו צפורה (לבית פרל). על שמו נקרא‬ "בית גידי" להנצחת חללי האצ"ל משחררי יפו ומוזיאון‬ ‫האצ"ל בתש"ח.

‫פאת השולחן‬

ספרו של הרב ישראל אשכנזי*‪ ,‬שנקרא גם הרבי משקלוב. ‫הספר הוא פירוש לשולחן ערוך* של רבי יוסף קארו* ודן ‫בהלכות הקשורות לארץ‪.‬‬

פ"ד

‫בשיטת הספירה העברית המיוסדת על האלף־בית — 84.

פדויים‬

מושב בצפון הנגב סמוך לעיירה אופקים‪ .‬הוקם ב–1950 בידי ‫עולים מתימן ושמו נגזר מהתנ"ך: "ופ ְדויֵי ה' יׁשֻבון ובאו ציון‬ ‫ב‪ּX‬נ ָה" (ישעיהו‪ ,‬לה).

‫פוזננסקי‪ ,‬שמואל אברהם‪ ,‬ד"ר (‪(1921-1864‬

‫רב וחוקר במדעי היהדות‪ .‬נולד בפולין‪ ,‬למד באוניברסיטת ‫ברלין ובבית מדרש למדעי היהדות בעיר זו‪ ,‬בין היתר היה‬ ‫תלמידו של טיינשניידר*. הוענק לו תואר ד"ר ‫באוניברסיטת היידלברג‪ .‬התמנה לרב בווארשה ב–‪ .1897‬היה‬ ‫מגדולי החוקרים של הקראות‪ ,‬וכן חקר את השפה והדקדוק ‫של העברית בימי הביניים ואת פירושי התנ"ך שנכתבו‬ ‫בצרפת‪ ,‬את הספרות היהודית בערבית‪ ,‬ואת תולדות‬ ‫הגאונים וקהילות צפון אפריקה‪.‬‬

‫פוחובסקי‪ ,‬יהודה לייב (לאון)‪ ,‬ד"ר (‪(1963-1869‬‬

‫רופא וממייסדי בית חולים ליולדות בתל–אביב, ‬ועם אשתו‬ ‫אהובה ממייסדי תל–אביב‪ .‬נולד בּב ֶל ָרּוס‪ ,‬והצטרף בנעוריו‬ ‫לחוג הנוער הראשון של חובבי ציון* בעירו‪ .‬למד רפואה‬ ‫באוניברסיטת חרקוב‪ ,‬וב–‪ 1897‬הוסמך כרופא‪ .‬עלה לארץ–‬ ‫ישראל ב–‪ ,1906‬התיישב ביפו ופתח מרפאה פרטית‪.‬‬ ‫כשנוסדה האגודה אחוזת בית*‪ ,‬הצטרף אליה ונמנה עם ‫המייסדים והבונים‪ .‬רכש שני מגרשים באחוזת בית‪ ,‬וביתו‬ ‫הדו–קומתי ברחוב לילינבלום מס' 27, ‬היה מראשוני הבתים‪.‬‬ ‫אחרי מלחמת העולם הראשונה פתח את בית–החולים‬ (הראשון) ליולדות, "גלעד".

‫פוירשטיין‪ ,‬אמיל (‪(1993-1915‬‬

‫סופר ועיתונאי‪ ,‬מבקר תיאטרון‪ ,‬מתרגם‪ ,‬עורך ומרצה‪ .‬נולד‬ ‫בהונגריה, עלה לארץ–ישראל ב–1935. כתב עשרות ספרים‪,‬‬ ‫רובם אסופות של ביוגרפיות או בנושאים של הרחבת הדעת. ‫היה חבר מערכת בעיתונים שונים ובהם הצופה, ‬הבוקר‬ ‫וידיעות אחרונות‪ .‬השתתף בכתבי עת מאזניים‪ ,‬גיליונות‬ ‫וגזית‪.‬‬ ‫

‫פולד‪ ,‬ברכה (‪(1946-1927‬‬

לוחמת הפלמ"ח* שנהרגה בידי חיילים בריטים. ‬נולדה‬ ‫בגרמניה, עלתה לארץ–ישראל בראשית שנות ה–40 והצטרפה ‫לפלמ"ח בהיותה כבת ‪ .17‬השתתפה בפעולה בליל כ"א באדר ‫ב תש"ו (23.3.1946), הידועה מאז כ"ליל וינגייט" ‪-‬‬ ‫היערכות בתל–אביב לבוא ספינת המעפילים "אורד וינגייט"‪.‬‬ ‫כמפקדת חוליה התבצרה עם אנשיה (ברחוב מרמורק), ‫ונפצעה בחילופי אש עם חיילים בריטים שהגיעו ממחנה‬ ‫ׂשרונה (הקריה)‪ .‬מאוחר יותר נפטרה. אלתרמן* הקדיש לה‬ ‫שיר בעיר היונה‪ .‬הרחוב הקרוי על שמה נקבע סמוך למקום‬ ‫שבו נפצעה‪.‬‬ ‫

‫פומבדיתא‬

עיר בבבל על הנהר פרת שבה פעלה ישיבה גדולה משנת 260 לספירה בערך‪ .‬לאחר שחרבה ישיבת נהרדעא* עברו‬ ‫רוב תלמידיה לכאן‪ .‬התקיימה לצד ישיבת סורא‪ .‬בין‬ ‫העומדים בראשה היו יהודה בר יחזקאל‪ ,‬שהקים אותה‪ ,‬רבה‬ ‫בר נחמני‪ ,‬יוסף בר חייא‪ ,‬ואביי שהיו מגדולי האמוראים‪,‬‬ ‫חכמי התלמוד הבבלי‪.‬‬

‫פומרוק‪ ,‬יוסף‪ ,‬ד"ר (‪(1942-1894‬‬^[1]

רופא השיניים הראשון ברחובות‪ ,‬ואחר כך בתל־אביב‪ .‬נולד‬ ‫בפולין, למד רפואת שיניים בווארשה והיה פעיל באגודות‬ ‫סטודנטים ציוניות. ‬עלה לארץ־ישראל ב־‪ 1921‬והתיישב‬ ‫ברחובות‪ .‬אחר כך התגורר ברחוב הרצל בתל־אביב‪ ,‬ומאוחר ‫יותר בבית פומרוק ברחוב אחד העם‪ .‬ממייסדי שכונת מרכז ‫מסחרי וחבר מועצת עיריית תל־אביב ב־1929–1932 ומ־1935 עד עד מותו‪ .‬ייסד את הסתדרות רופאי השיניים בארץ־ישראל והיה היו"ר שלה‪ ,‬ערך קובץ בשם מדע ריפוי ‫השיניים‪ ,‬פתח בביתו מרפאה ללא תשלום לריפוי שיניים‬ ‫לנצרכים, ‬ואירגן תורנות רופאי שיניים מתנדבים‪.‬‬

פועה

אחת משתי המיילדות העבריות בימי שעבוד מצרים שסיכנו‬ ‫את חייהן ולא הרגו תינוקות חפים מפשע. מלך מצרים‬ ‫ציווה עליה ועל המיילדת האחרת, ‬שפרה‪ ,‬להרוג את הבנים‬ ‫ולהותיר רק את הבנות; אך שתיהן לא מילאו את ההוראה‪.‬‬ ‫לשאלתו‪ ,‬אמרו למלך כי העבריות יולדות עוד בטרם מגיעה‬ ‫המיילדת לביתן‪ .‬לפי המסורת‪ ,‬השתיים הן יוכבד אם משה ‫ומרים אחותו‪ .‬הרחוב גבל בבית היולדות העירוני הקריה‬ ‫שפעל בשנים ‪.1997-1951‬‬

פוריה

‫חווה מימי העלייה השנייה מדרום לטבריה ומאות מטרים‬ ‫מעליה, ואחר כך כפר עבודה בגליל התחתון שהוקם ב־‪.1949‬‬ ‫צפונית לו – בית חולים אזורי באותו שם‪ .‬שם זה דבק גם‬ ‫בשני היישובים הקהילתיים שקמו מצפון לכפר העבודה‬ ‫בשנות ה־‪.50‬‬

פושקין‪ ,‬אלכסנדר (‪(1837-1799‬‬

‫מגדולי המשוררים ברוסיה‪ .‬נולד במוסקבה לאב ממשפחת ‫אצולה ולאם שאביה היה אתיופי‪ ,‬נפל בשבי התורכים ו"ניתן‬ ‫במתנה" לצאר פיוטר הגדול‪ .‬שיריו הראשונים נדפסו כשהיה‬ בן 15. מיצירותיו רּוסלן ולּודמילה, ‫יבגני או‫נייגין‪בוריס ,‬ ֶ‫גּודונוב‪ ,‬פרש הנחושת‪ ,‬פיק דאם ובת הקפיטן‪ .‬רובן הפכו‬ ‫לאופרות‪ .‬נפצע בדו קרב עם רוזן שחיזר אחרי אשתו‪ ,‬ומת‬ ‫מפצעיו‪.‬‬

‫פחד יצחק‬

אנציקלופדיה תלמודית שכתב יצחק בן שמואל ל ַמּפ ֶרונטי‬ (1679-1756), שהיה גם רופא וחי בעיר פררה שבצפון‬ ‫איטליה‪ .‬שמה - מכינויי השם: "‬וישבע יעקב בפחד אביו‬ ‫יצחק" (בראשית‪ ,‬לא). ‬בימי חייו נדפס רק אחד מ–‪ 120‬כרכי‬ ‫האנציקלופדיה; במהדורה שנייה היו 35 כרכים‪ .‬בשנים‬ ‫האחרונות זכתה לכמה מהדורות‪ ,‬חלקן מדעיות‪.‬‬

‫פטאי‪ ,‬יוסף (‪(1953-1882‬

משורר‪ ,‬סופר ועורך‪ .‬נולד בהונגריה ולמד באוניברסיטת‬ ‫בודפשט. כתב בהונגרית ובעברית, ואחד משיריו היה למעין‬ ‫הימנון ציוני‪ .‬עלה לארץ־ישראל ב־‪ 1938‬וחזר לכתוב‬ ‫בעברית‪.‬‬ ‫

פטריה‬

‫ספינת־גירוש בריטית ובה כ־‪ 1,800‬עולים שפוצצה בנמל ‫חיפה בידי ההגנה* ב־‪ .1940‬בספינה רוכזו פליטים יהודים‬ ‫שהצליחו להיחלץ מאירופה והגיעו לארץ־ישראל בספינות‬ ‫המעפילים "מילוס", "פסיפיק" ו"אטלנטיק"‪ ,‬והבריטים‬ ‫הודיעו כי יישלחו לאי מאוריציוס‪ .‬כדי לעכב את הפלגתה‪,‬‬ ‫הטמינו אנשי ההגנה חומר נפץ שנועד לחבל בדופן הספינה. ‫אבל הפיצוץ היה עז מדי ו־216 מהנוסעים נספו‪ .‬האחרים ‫הועברו למחנה עתלית ונשארו בארץ. באחרונה בוטל הרחוב‪.‬‬

פטרסון‪ ,‬ג'ון הנרי (‪(1947-1867‬‬

מפקד גדוד נהגי הפרדות במלחמת העולם הראשונה. ‬היה‬ ‫קצין צבא בריטי‪ ,‬ומונה לפקד על הגדוד בדרגת לוטננט‬ ‫קולונל (סגן אלוף)‪ .‬סגנו היה טרומפלדור*‪ .‬היה בקי בתנ"ך ‫וידיד הציונות. ‬ב–‪ 1917‬נשלח לארץ–ישראל בראש הגדוד‬ ‫העברי*, "‬הגדוד ה–‪ 38‬של קלעי המלך"; (שני האחרים היו‬ ‫ה–‪ 39‬וה–‪ .(40‬כתב ספרים אחדים על שירותו הצבאי‬ ‫באפריקה ובגליפולי‪.‬‬ ‫‫

פיארברג‪ ,‬מרדכי זאב (‪(1899-1874‬‬

סופר עברי‪ .‬נולד באוקראינה ובה עברו עליו חייו הקצרים‬ ‫עד מותו משחפת‪ .‬בסיפורו לאן?* העלה את הלבטים של‬ ‫צעירים יהודים בני זמנו; הסיפור נדפס בשנת מותו‪.‬‬

‫‫פ ֶ‬ייבל‪ ,‬ברוך־ברתולד (‪(1937-1875‬‬

מראשי קרן היסוד באנגליה‪ .‬נולד בצ'כיה‪ ,‬למד‬ ‫באוניברסיטאות ּב ְ‪Y‬נו ּווינה‪ ,‬והתיידד עם הרצל*. ב־‪1901‬‬ ‫ערך את די ועלט‪ ,‬הביטאון הרשמי של התנועה הציונית‬ ‫בגרמנית‪ .‬היה ממייסדי "הפרקציה הדמוקרטית"‪ ,‬עם וייצמן*‬ ‫ואחרים‪ .‬היה יועצו של וייצמן בלונדון ב־‪ 1919‬ והתמנה‬ ‫למנהל קרן היסוד ב־1920. ב־1933 עלה לארץ־ישראל‬ ‫והתיישב בירושלים‪.‬‬

‫‫פיינשטיין‪ ,‬מאיר (‪(1947-1927‬‬

מעולי הגרדום*‪ ,‬הרוגי מלכות* של העת החדשה. ‬נולד‬ ‫בירושלים והתחנך בישיבת עץ חיים‪ .‬בהיותו בן 16 השתמש בתעודה מזויפת והתגייס לצבא הבריטי‪ .‬עם‬ שובו ארצה ב–‪ 1946‬הצטרף לאצ"ל, ‬השתתף בהתקפה על‬ ‫תחנת הרכבת בירושלים‪ ,‬נפצע ונעצר‪ .‬ידו נקטעה‪ ,‬והוא‬ ‫הועמד למשפט ונידון למוות‪ .‬הוא וחברו לתא המוות‪,‬‬ ‫משה ברזאני* איש הלח"י*‪ ,‬תיכננו לפוצץ את עצמם באמצעות רימון שהוברח אליהם במעמד ההוצאה להורג, וכ להמית גם את הת ליינים‪ .‬משנודע לשניים כי רב יהיה ‫נוכח בחדר הגרדום‪ ,‬הקדימו ופוצצו את עצמם עם הרימון‬ ‫בלילה שלפני ההוצאה להורג‪ .‬הזז* הקדיש להם את הרומן‬ ‫בקולר אחד‪.‬‬

‫פיכמן‪ ,‬יעקב (‪(1958-1881‬‬

‫משורר‪ ,‬סופר למבוגרים ולילדים‪ ,‬מתרגם‪ ,‬עורך ומבקר‬ ‫עברי‪ .‬נולד בבסרביה‪ ,‬למד בקישינוב ועסק בהוראה‪ .‬כתב‬ ‫את יצירותיו הראשונות באודסה, ‬והתיידד עם ביאליק*‪,‬‬ ‫אחד העם* ואחרים‪ .‬לאחר מכן נסע לווארשה ויצר שם; חזר ‫לבסרביה ב־1905 ‬והחל גם לערוך ספרים‪ .‬שהה גם בוילנה ‪-‬‬ ‫שם היה חבר מערכת בהעולם‪ ,‬ושוב בווארשה ‪ -‬שם עבד ‫בהוצאת תושיה‪ .‬עלה לארץ–ישראל ב־1912 ‬והתיישב בתל–‫אביב‪ .‬היה ממייסדי אגודת הסופרים, ‬ערך כתבי עת אחדים‪,‬‬ ‫בהם מאזניים וירחון לנוער בשם מולדת‪ .‬במלחמת העולם‬ ‫הראשונה היטלטל בערים נוספות‪ ,‬עבד בהוצאת שטיבל* ‫במוסקבה וחזר ארצה ב־1919 אך המשיך במסעותיו ‫בארצות שונות והתיישב בארץ רק ב־1925. חיבר מקראות ‫רבות לתלמידים‪ .‬אחדים משיריו הולחנו‪.‬‬ ‫

פילדלפיה

העיר הגדולה במדינת פנסילבניה‪ ,‬ועיר תאומה לתל–אביב‪.‬‬ ‫הוקמה במאה ה–‪ 17‬כיישוב שבדי שנכבש בידי ההולנדים‬ ‫ואחר כך בידי האנגלים ובראשם ויליאם פן (שעל שמו‬ ‫נקראת מדינת פנסילבניה). ‬נקראת בשם המשקף את תורתו‬ ‫של פן: "אחוות אחים" ‪ -‬שהוא גם השם שניתן בתקופה ‫מסויימת לרבת עמון‪ ,‬על שם המלך תלמי פילופטור (אוהב‬ ‫אחותו) שבנה אותה מחדש. ב־‪ 1776‬ ‬התקיים בה הכינוס ‫שבו אושרה הכרזת העצמאות האמריקאית, ב־‪ 1787‬נחתמה‬ ‫בה החוקה של ארצות–הברית וב־‪ 1800-1799‬שימשה כבירה ‫זמנית של המדינה החדשה‪.‬‬

פילדרמן‪ ,‬וילהלם‪ ,‬ד"ר (‪(1963-1882‬‬

ממנהיגי יהדות רומניה‪ .‬נולד ברומניה‪ .‬עלה בידו לשכנע את‬ ‫שלטונות רומניה לא למסור לידי הנאצים את יהודי‬ מולדוביה‪.‬‬ ‫

‫פילון (המאה ה־1 לספירה)

פילוסוף יהודי שחי ופעל באלכסנדריה שבמצרים. ‬פירוש‬ ‫שמו הוא "אהוב"‪ ,‬ומכונה גם ידידיה האלכסנדרוני‪ .‬כתב ‫ביוונית‪ ,‬והרעיונות שהעלה היו קרובים לעולם ההלניסטי‬ ‫היהודי של זמנו‪ .‬על שמו מושב ידידיה בעמק חפר‪ ,‬שהוקם‬ ב־1950 בסיועם של יהודי אלכסנדריה.

פיליכובסקי‪ ,‬לאופולד (1869-1933)

צייר יהודי. נולד בפולין‪ .‬צייר בין השאר דיוקנאות של‬ ‫אישים מן הציונות. ב־‪ 1925‬הוזמן לארץ–ישראל כדי לצייר‬ ‫את מעמד ייסוד האוניברסיטה העברית על הר הצופים‬ ‫בירושלים‪ ,‬שבו נטלו חלק אישים כבלפור*‪ ,‬סמואל*‪,‬‬ ‫אלנבי*‪ ,‬הרב קוק*‪ ,‬וייצמן* וביאליק*‪.‬‬‫

‫ִפין‪ ,‬שמואל יוסף (‪(1890-1818‬‬

סופר ובלשן עברי‪ ,‬מראשוני ההשכלה* וחובבי ציון*‪ .‬נולד‬ ‫בליטא‪ ,‬והיה מורה בבית הספר היהודי בוילנה מ־‪1841‬‬ ‫ובבית מדרש לרבנים מ־1847. כתב על הספרות העברית ‫ברוסיה ולקסיקון ללשון המקרא והמשנה‪ ,‬ועוד‪ .‬הוציא לאור‬ ‫מוסף ספרותי בשם פרחי צפון בשנות ה־40 וכתב עת עברי‬ ‫בשם הכרמל ב־‪.1880-1860‬‬

‫ִּפ ֶ‬‫ינֶלס‪ ,‬שמואל (‪(1928-1843‬‬

מראשוני היזמה לרכישת קרקעות בארץ־ישראל‪ .‬גדל‬ ‫ברומניה והיה מראשוני חובבי ציון* שם. ממייסדי חברת‬ ‫יישוב ארץ־ישראל ביאסי, שרכשה את הקרקע שעליה‬ ‫הוקמה זכרון יעקב ב־‪ 1882‬בידי אנשי העלייה הראשונה ‫שעלו מרומניה‪ .‬לפי בקשתו‪ ,‬הובא לקבורה בירושלים‪ .‬על‬ ‫שמו גבעת שמואל, ‬יישוב עירוני ליד בני ברק שהוקם ב־‫‪.1942‬‬

‫‫פ ֶ‬ינס‪ ,‬יחיאל מיכל (‪(1913-1843‬‬

הוגה דעות שהיה לאחד מגואלי אדמות פתח תקוה וגדרה‪.‬‬ ‫נולד ברוסיה‪ ,‬וגיבש השקפת עולם שלפיה אין סתירה בין‬ ‫היהדות ובין עקרונות המדע‪ .‬עלה לארץ–ישראל ב־‪ 1878‬כבא‬ ‫כוח קרן מונטיפיורי*, ‬והיה מגואלי אדמות פתח תקוה. ‫בכספים של חובבי ציון* גאל למען עולי ביל"ו* את אדמות‬ ‫גדרה, ‬והיה מיוזמי הקבוצה "שיבת החרש* והמסגר*" ב־‬‫‪ .1882‬ב–‪ 1893‬היה ממייסדי מוצא*. ייסד עם בן יהודה* ‫אגודה שאחד מעקרונותיה היה דיבור עברי‪ .‬היה מראשוני ‫ועד הלשון‪ ,‬חידש מלים בעברית‪ .‬נפטר ביפו והובא לקבורה‬ ‫בירושלים‪ .‬על שמו המושב כפר פינס‪ ,‬צפונית לפרדס חנה, ‫שהוקם ב־‪.1933‬‬

‫פינסקר‪ ,‬יהודה לייב (ליאון)‪ ,‬ד"ר (1891-1821‬)

‬‬‫רופא והוגה דעות‪ .‬נולד ברוסיה‪ ,‬למד משפטים באודסה‬ ‫ורפואה באוניברסיטת מוסקבה. היה ממייסדי תנועת‬ ‫חיבת ציון ומנהיגה. בעקבות הפרעות באודסה ב־‪1871‬‬ ואף יותר מכך בעקבות הפרעות הקשות של ‬‬‫1881, השתנתה דעתו לגבי האמנסיפציה (=שחרור או הקניית ‫זכויות); הוא כתב חוברת בשם אוטו‫אמנסיַּפציה (‪(1882‬‬ ‬‫שבה הציע כי היהודים ישחררו את עצמם ממעמדם ‫הנחות, ‬הנובע מכך שאין להם מולדת משלהם, ‬באמצעות‬ ‫ריכוזם בארץ אחת, ‬רכישת שטח תקנה ליהודים אפשרות‬ ‫להקים מקלט, ‬שבו יתרכזו מיליונים מהם‪ ,‬ואם אפשר ‪-‬‬ ‫בארץ־ישראל. ‬עם פרסום החוברת נדחה הרעיון כבלתי‬ מציאותי, אך ב־‪ 1884‬התכנסה ועידה ראשונה של אגודות‬ ‫חובבי ציון* בקטוביץ, ‬ופינסקר נבחר ליושב ראש‬ ‫התנועה‪.‬‬

‫פינקל‪ ,‬שמעון (‪(1999-1905‬‬

‫שחקן ומנהל אמנותי של תיאטרון הבימה*‪ .‬נולד ברוסיה‪ ,‬החל‬ ‫ללמוד בבית הספר הדרמטי של מקס ריינהרט בברלין ב־‪1922‬‬ ‫והצטרף שנה לאחר מכן לקבוצת שחקנים שבאה מארץ־‬‫ישראל כדי להשתלם. ‬הופיע עמם בברלין בתפקידו הראשון‬ ‫בעברית. ב־1927 הצטרף להבימה ומאז היה אחד מבכירי‬ ‫שחקניה ומהשחקנים הבולטים בארץ. "‬המלט‎‎" עברי ראשון‪.‬‬ ‫חתן פרס ישראל לתיאטרון בתשכ"ט־1969, ד"ר לשם כבוד‬ ‫מטעם האוניברסיטה העברית ב־1992. אזרחות כבוד של תל־‫אביב הוענקה לו ב־1993 ‬בהיותו בן 87 שנים‪.‬‬ ‫

‫פיקוס‬

סוג עצים הכולל מינים נושאי ּפ ֵרות למאכל האדם כמו‬ ‫פיקוס התאנה* ופיקוס השקמה*‪ .‬המין הנטוע בשדרות תל–‬‫אביב נקרא פיקוס קדוש‪.‬‬

‫פישמן־מימון‪ ,‬יהודה לייב הכהן (1962-1875‬)

‫שר בממשלת ישראל‪ .‬נולד בבסרביה‪ ,‬היה ממקימי המזרחי‪,‬‬ ‫נאסר ברוסיה בשל פעילותו הציונית, ‬עלה לארץ־ישראל ב־‫‪ 1913‬והתיישב בתל־אביב. במלחמת העולם הראשונה גורש‬ ‫בידי התורכים וחזר לירושלים ב־‪ .1919‬פעל להקמת הרבנות‬ ‫הראשית לארץ־ישראל ולמינויו של הרב קוק* כרב ראשי. הקים את מוסד הרב קוק ב־‪.1936‬ היה מתומכי המאבק ‫בממשלת המנדט הבריטי וממנסחי הכרזת העצמאות‪ .‬ניסה‬ ‫לתווך בין בן גוריון* ומפקדת האצ"ל* במשבר אלטלנה‪.‬‬ ‫שימש כשר הדתות ונפגעי המלחמה בממשלה ב־‪.1951-1948‬‬ ‫כתב ספרים ומאמרים‪ ,‬בין היתר על חיי אישים כרמב"ם*‬ ‫והגר"א*‪ .‬סבר שיש לחדש את הסנהדרין* ולבסס את החוק ‫במדינה ברוח המשפט העברי שבתורה ובתלמוד. ‬חתן פרס‬ ‫ישראל לספרות תורנית בתשי"ח-1958. ‬על שמו המושב כפר‬ ‫מימון בנגב, מערבית לנתיבות, ‬שהוקם ב־1959.

פלג

‫נחל קטן‪ .‬מנקז מים אל נחל‪ ,‬כדוגמת הפלג בשכונת עזרא‬ ‫המנקז את מימיו לנחל אילון* הסמוך לרחוב‪.‬‬

פלד (רופין)‪ ,‬רות‪ ,‬ד"ר (1999-1909) ‬‬‫

רופאת ילדים בשכונת התקוה‪ .‬נולדה בברלין להוריה‬ ‫שלומית וארתור רופין*‪ ,‬וחזרה לארץ־ישראל ב־‪ .1910‬עם‬ ‫מות אמה ב־‪ 1912‬הובאה לברלין וגדלה שם אצל סבתה ‫ודודתה‪ .‬למדה לסירוגין בירושלים ובברלין‪ ,‬בתיכון‬ ‫ובאוניברסיטה‪ ,‬ועם עלות הנאצים לשלטון עברה לבזל ושם ‫סיימה את לימודי הרפואה‪ .‬עבדה כרופאת ילדים בבתי‬ ‫חולים בירושלים‪ ,‬בתל‪-‬אביב ובפתח–תקוה‪ ,‬וב־‪ 1938‬נישאה‬ ‫לד"ר דב פלד‪ ,‬רופא ומראשוני בית אלפא*‪ .‬עבדה כרופאה‬ ‫בנוה שאנן* בתל־אביב‪ ,‬ובשנות הארבעים של המאה‬ ‫העשרים פתחה מרפאה פרטית בשכונת התקוה‪ ,‬שהפכה‬ ‫לעיקר עיסוקה‪ .‬בימים טיפלה בילדים חולים שהובאו אל ‫המרפאה‪ ,‬בערבים יצאה לביקורי בית, ‬ובלילות היתה נוהגת ‫לבקר ילדים בביתם‪ ,‬לשאול ולהתעניין בשלומם. היא טיפלה‬ ‫בילדים חולים במסירות שלא ידעה גבולות‪ ,‬במלוא‬ ‫האחריות, ‬האהבה‪ ,‬האכפתיות והמקצועיות‪ ,‬ונחשבה למי‬ ‫שהצליחה לקשור קשר חם עם יוצאי פרס ותימן, ‬עיראק‬ ‫ומרוקו‪ .‬גם בהיותה בת שבעים הוסיפה לטפל בילדי השכונה‬ ‫— אך שוב לא יצאה לביקורי בית‪ …‬בשנת ‪ 1984‬הוענק לה‬ ‫תואר יקיר תל־אביב. ‫

פלוגות‬

‫מהרחובות ששמם קשור בתקומת ישראל ובמלחמת‬ ‫העצמאות‪ .‬צומת חשוב בדרום שבו נפגשות הדרכים מבאר‬ ‫שבע* ומאשקלון*‪ ,‬והמקום שבו התנהלו הקרבות הקשים ‫על "כיס פאלוג'ה", ‬שבו כותרה חטיבה מצרית במלחמת ‫העצמאות; קצין המודיעין בחטיבה המצרית היה עבד אל‬ ‫נאצר, ‬לימים נשיא מצרים (‪ .(1970-1954‬לא הרחק‬ ‫מהצומת הוקמה ב־‪ 1956‬קרית גת‪ .‬לא הרחק רחובות‬ ‫נוספים הקשורים במלחמת העצמאות‪.‬‬

‫‫ְּפלּו ֶ‬מר, הרברט צ'רלס (‪] (1932-1857‬כיכר]

‫הנציב השני של בריטניה בארץ־ישראל, 1925-1928. היה‬ ‫מפקד בכיר בצבא הבריטי במלחמת הבורים בדרום אפריקה‪,‬‬ ‫מפקד ארמיה בריטית במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬התמנה‬ ‫לפילדמרשל והוענק לו תואר אצולה‪ .‬ב־‪ 1919‬התמנה למושל‬ ‫מלטה‪ ,‬וכשעזב סמואל* את ארץ־ישראל מונה במקומו‪ .‬הכיר ‫במוסדות השלטון העצמי של היישוב היהודי‪ ,‬והשתדל‬ ‫להשרות אווירה של יחס הוגן ביחס של הממשל בראשותו‬ ‫ליהודים ולערביס.

‫פלונית [סמטה]

אחות לסמטה אלמונית*‪ :‬שתיהן היוו שכונה של בתים‬ ‫להשכרה שבנה מאיר גצל שפירא‪ ,‬ועקב מריבה עם דיזנגוף*‬ ‫נגזר שלא ייקראו על שם אדם כלשהו. ‬לסיפור בהרחבה ‪-‬‬ ‫ראו אלמונית.‫

‫פלורנטין‪ ,‬דוד (‪(1941-1874‬‬

ממנהיגי הציונות ביוון‪ .‬נולד בסלוניקי‪ ,‬היה עיתונאי והקים‬ ‫את האגודה הציונית הראשונה ביוון‪ .‬היה ציר לקונגרסים‬ ‫הציוניים‪ ,‬אירגן עלייה יהודית מיוון לארץ–ישראל וגר בתל־‫אביב. ‬השכונה בשם זה, שבמרכזה הרחוב‪ ,‬נקראת על שמו‬ ‫של הקבלן‪ ,‬סולומון פלורנטין (1946-1864‬), שעלה מיוון‬ ‫לארץ־ישראל ב־‪ 1924‬והתגורר בתל־אביב; עסק ברכישת‬ ‫קרקעות‪ ,‬ובנה את השכונה עם דוד אברבנאל ב־‪.1927‬‬

‫פלטיאל הנגיד (המאה ה־‪(10‬‬

שר יהודי‪ ,‬משנה למלך מצרים‪ ,‬בימי רב שרירא גאון*‬ ‫שהשתמש בהשפעתו על שליטי ארצו לטובת היהודים‪ .‬נדב‬ ‫כספים לעניי ירושלים ולישיבות בבל‪ .‬בנו שימש בתפקיד זה‬ ‫אחריו ‪ -‬והיה הנגיד האחרון במצרים‪ .‬זהו גם שמו של נשיא‬ ‫שבט יששכר (במדבר‪ ,‬לד).‬‬‫ ‫

פליטי הַ ְ‬‫ּסָפר‬

‫מי שברחו מפני פורעים ערבים מיפו בימי המאורעות והמרד‬ ‫הערבי והתיישבו בשכונה זו בפאתי תל־אביב ממזרח‪.‬‬‫ ‫

ַפַל‪L‬י‪T‬ה‪ ,‬שם טוב (‪(1290-1225‬‬

הוגה דעות ומשורר. נולד בספרד, ופעל בארץ זו ובפרובאנס‪,‬‬ ‫צרפת‪ .‬כתב פירוש למורה נבוכים* של הרמב"ם* בשם מורה‬ ‫המורה, וספרים נוספים כספר המעלות שרובם נדפסו רק‬ ‫במאה ה־‪.19‬‬ ‫

‫פן‪ ,‬אלכסנדר (‪(1972-1906‬‬

משורר ועורך‪ .‬נולד ברוסיה‪ ,‬למד ראינוע במוסקבה והתיידד עם כמה ממשוררי הדור החדש‪ .‬עלה לארץ־‫ישראל ב־‪ 1927‬ועבד בחקלאות ובבניין‪ .‬הקים עם נתן ‬‫אקסלרוד את בית הספר הראשון בארץ לאמנות הראינוע‪.‬‬ ‫שיריו נדפסו בכתובים‪ ,‬דבר‪ ,‬מאזניים, ‬עתים‪ ,‬טורים, ‫במפנה וקול העם‪ .‬פירסם פזמונים אקטואליים במדור ‫קבוע בדבר‪ .‬לשיריו עצמה דרמטית, ‬יופי פראי ואיכות ‫לירית העולים יפה בקנה אחד; אחדים מהם הולחנו‪ ,‬ובהם‬ "על גבעות שיך אברק"‪ .‬בין היתר חיבר את המלים לפזמון‬ ‫"הבו לבנים" שהלחין מרדכי זעירא: "הבו לבנים‪ /,‬אין ‫פנאי עמוד אף רגע‪ּ /.‬בנו‪ ,‬הבנאים‪ /,‬אל פחד ואל יֶגע…‬‬" היה מראשוני הבוהמה התל־‫אביבית ומקשריו הרומנטיים‬ ‫עם חנה רובינא* נולדה לו בת.

‫פנואל

עיר קדומה בגלעד, ממזרח לירדן, הנזכרת בתנ"ך כמקום שבו‬ ‫ניצח יעקב את המלאך (בראשית‪ ,‬לא), מעשה שבעקבותיו‬ ‫הוענק לו השם ישראל, שדבק גם בעם וגם בארץ. אנשי‬ ‫העיר הומתו כעונש על כך שסירבו להאכיל את אנשי‬ ‫גדעון*. ירבעם בן נבט בנה אותה מחדש‪.

‫פנחס ספיר (‪(1975-1907‬‬

‫שר בממשלות ישראל, מראשי מפלגת פועלי ארץ־ישראל‬ ‫(מפא"י) ומהאישים רבי ההשפעה בתולדות המשק במדינת‬ ‫ישראל. נולד בפולין, הצטרף לתנועת "החלוץ" והיה לגזברה‪. ‬‬ עלה לארץ־ישראל ב־1930, ‬התיישב בכפר סבא והיה‬ ‫מהפעילים בציבור הפועלים במושבה ומהלוחמים על עבודה‬ ‫עברית. נעשה עוזרו של לוי אשכול*, וב־1946 ‬מונה למנהל‬ "מקורות". ב־1949-1951 ‬היה מנכ"ל משרד הביטחון, ובשנים שלאחר מכן כיהן כנציב המים, כמנכ"ל משרד‬ ‫האוצר ומ־1955 היה שר המסחר והתעשייה. הוא נבחר ‫לכנסת ב־1959 וכיהן בה עד מותו. ב־1963 מונה לראשונה ‫לשר האוצר, והמשיך להשפיע על המשק והכלכלה גם ‫בשנים שבהן מילא תפקידים אחרים‪ .‬שוב היה שר האוצר ‫בשנים 1970-1974, ‬ואחר כך כיהן כיו"ר ההנהלה הציונית‪.‬‬

‫פנץ‪ ,‬נתן (‪(1948-1917‬‬

מלוחמי האצ"ל* שנפלו במלחמת העצמאות בקרב לשחרור‬ ‫יפו. נולד בּב ֶל ָרּוס, עלה לארץ־ישראל ב־‪ 1921‬עם הוריו, למד‬ ‫בגימנסיה הרצליה ואחר כך בנורדיה. שיחק כדורגל במכבי‬ ‫תל־אביב, 1939-1933,‬ ומ־‪ - 1939‬בבית"ר תל־אביב. והשתתף גם בתחרויות בין־לאומיות בנבחרת הארצית. עבד‬ ‫בעיריית תל־אביב, היה פעיל באצ"ל ונפל בקרב כשבועיים‬ ‫לפני הכרזת המדינה. ב־‪ 1990‬החליטה בית"ר תל–אביב ‫לקרוא על שמו את בית הספר לכדורגל שלה‪.‬‬ ‫

‫פנקס‪ ,‬דוד צבי (‪(1952-1895‬‬

ח"כ ושר התחבורה בממשלת ישראל. נולד הונגריה, גדל‬ ‫בווינה ועלה לארץ־ישראל ב־1925. ‬היה ממנהיגי המזרחי‬ ‫ומנהל בנק המזרחי. היה חבר מועצת עיריית תל־אביב ב־1932-1950, ראש מחלקת החינוך בעירייה מ־‪ 1935‬וסגן‬ ‫ראש העירייה ב־‪ .1951‬ כן היה ראש המועצה הדתית בתל־‫אביב. ‬מ־1944 ‬היה חבר אספת הנבחרים, ומ־1947 ‪היה חבר‬ ‫הנהלת הוועד הלאומי‪ .‬היה חבר הכנסת הראשונה והשנייה, ‪ ‫וב־‪ 1951‬התמנה לשר התחבורה‪ .‬במסגרת הפיקוח על ‫הקיצוב בדלק נקבע כי יש להשבית כל מכונית יומיים‬ ‫בשבוע‪ ,‬ופנקס הציע כי לצורך זה תיחשב שבת ליומיים. ‫חוגים חילוניים זעמו עליו, ‬מטען חבלה הונח בביתו‪ ,‬והוא‬ ‫לקה בהתקף לב ונפטר‪.‬‬ ‫

‫ֶּפ ָ‬סט ֹ‬וצי, יוהן היינריך (‪(1827-1746‬‬

‫מ חנך וסופר‪ .‬נולד בשווייצריה‪ ,‬וחינך כ־20 נערים שלמדו‬ ‫וגם עבדו בחוותו‪ .‬ב־‪ 1798‬מונה למנהל בית יתומים שבו‫ הגשים אחת מהנחותיו החשובות‪ ,‬שהמוסד המחנך צריך‬ ‫להיות כעין משפחה לחניכיו‪ .‬הקניית ביטחון עצמי תאפשר ‫לטעת בחניכים ערכי מוסר וחברה‪ .‬גישתו נחשבה‬ ‫להצלחה, אף־על־פי שהמוסדות שניהל נסגרו. שיטת‬ ‫החינוך שהציע היתה קרובה לרוח שהיתה שלטת ביישוב, ‫מפני שהתבססה על לימוד עיוני ועל הכשרה למלאכה‪.‬‬ ‫כתב על כך גם רומנים‪.‬‬

‫פסטר‪ ,‬לואי‪ ,‬ד"ר (‪(1895-1822‬‬

מדען פורץ דרך‪ ,‬מייסד מדע המיקרוביולוגיה וממציא‪ .‬נולד‬ ‫ופעל בצרפת‪ ,‬למד בסורבון והיה פרופסור לכימיה ‫באוניברסיטת שטרסבורג ב־1849‬, ודיקן הפקולטה למדעים ‫באוניברסיטת ליל מ־1854‬. כאן עסק במחקר בתסיסת יין‬ ‫ובירה באמצעות תגלית – השמרים; כן הוכיח את קיומם‬ ‫של החיידקים. ‬כתוצאה מכך התפתח התהליך הנקרא על ‫שמו‪ּ ,‬פ ִסטּור, ‬לשמירה על חלב (ועוד) מקלקול. ‪ היה ראש‬‫ לימודי המדעים באקול נורמל בפאריס מ־1857 וראש המחלקה ‫לכימיה פיסיקלית ב־1868, מחקריו התמקדו במחלות‬ ‫שמעבירים בעלי־חיים, ‬ובהן כולרה‪ ,‬גחלת (אנתרקס) ובייחוד‬ ‫כלבת. מ־1889 ניהל את המכון שנקרא על שמו‪.‬‬ ‫

‫פסטרנק‪ ,‬לאוניד־אריה (‪(1945-1862‬‬

‫צייר יהודי. נולד ברוסיה. היה פרופסור לציור במוסקבה‬ ‫ובערים במערב אירופה, בין היתר באוקספורד שאליה עבר‬ ‫ב־1938. התנצר וחזר ליהדות, ובאלבום מפואר בעברית עם‬ ‫ציוריו שראה אור בהוצאת שטיבל* ביטא ביאליק* שמחה‬ ‫על שובו. צייר נוף ודיוקנאות – בין היתר של לב טולסטוי, ‫שהיה ידידו‪ ,‬ושל אישים יהודים כאיינשטיין*, ביאליק*, ‫וייצמן*‪ ,‬טשרניחובסקי* ופרישמן*‪ .‬בנו הוא הסופר‬ ‫והמשורר בוריס פסטרנק, ‬מחבר ד"ר ז'יוואגו‪.‬‬ ‫ ‫‫

פעמוני‪ ,‬יוסף‪ ,‬ד"ר (‪(1966-1902‬‬

רופא וממייסדי קופת חולים לאומית. ‬נולד ברוסיה, ‬למד‬ ‫בקטריולוגיה, ‬נאסר עקב פעילות ציונית, ‬גורש מברית־‫המועצות ב־‪ 1925‬ועלה לארץ־ישראל. ‬היה מפעילי התנועה ‫הרוויזיוניסטית מיסודו של זאב ז'בוטינסקי* וממקימי‬ ‫תנועת הנוער בית"ת. ‬ניהל את המעבדה המרכזית של קופת‬ ‫החולים הכללית, ‬וב־‪ 1934‬היה ממקימי קופת חולים‬ ‫לעובדים לאומיים, ‬וניהל אותה עד ‪1946‬. הקים את מוזיאון‬ ‫בית"ר שהפך למכון ז'בוטינסקי.

‫פעמונית‬

‫צמח בר בעל תפרחת פרחים שכותרתם דמוית פעמון, ‫ומכאן שמו. ‪‬צבעי הפרחים הגדולים‪ ,‬עד 5 ס"מ, סגול או‬ ‫כחול, ‬אך באזור החוף פורח מין בצבע צהוב חרדל. ‬כעשרה‬ ‫ממיני הפרח נמצאים בארץ. ‬למינים התרבותיים גוונים‬ ‫שונים.

‫פקיעין‬

‬‬‫כפר בגליל העליון, ‬סמוך לצפת, ‬שבו ישבו יהודים ברציפות‬ ‫מימי בית שני ועד לימינו. ‬נזכר בשמו בספר הזוהר, ‬ובשמות‬ ‫קרובים – ‬בתלמוד. ‬לפי המסורת התחבאו רבי שמעון בר ‫יוחאי* וב ְ‫נו במערה ליד הכפר. ‬המוסלמים התיישבו בו‬ ‫מהמאה ה־11, הנוצרים מהמאה ה־12 והדרוזים – ‬‬מהמאה‬ ‫ה־18. ‬בית הכנסת הקיים נבנה או שוקם ב־1873‬; באחד ‬‫מקירותיו אבנים מבתי כנסת קדומים, ‬כנראה מימי המשנה. ‫עם קום המדינה נוצר בכפר, ‬הנקרא בערבית אל־בוקיעה, ‫רוב דרוזי‪ .‬כרבע מתושביו נוצרים, ‬המוסלמים מעטים‬ ונותרה משפחה יהודית אחת. ‬צפונית–מערבית לו הוקם ב־‫‪ 1955‬מושב בשם פקיעין החדשה.‬‬

פראג

בירת צ'כיה ובתקופה מסוימת בירת צ'כוסלובקיה. 13 גשרים מחברים את חלקי העיר מעל הנהר ול‫טב ָה, ‪ ,‬או ‫מולדבה. ‬קהילה יהודית התקיימה בה מהמאה ה־10. ‬בבית‬ ‫הקברות היהודי העתיק, ‬הקיים עד היום, ‬נטמנו רבנים‬ ‫וראשי ישיבות, ‬חכמים וסופרים. ‬מבתי הכנסת המפורסמים ‫שלה ידוע האלטנוישול, ‬בית הכנסת הישן־חדש מ־‪1270‬‬ ‫ששימש גם את המהר"ל*. ‫

‫פראנצויז‪ ,‬קרל אמיל (‪(1904-1848‬‬

סופר ועיתונאי אוסטרי־יהודי. נולד בגליציה, גדל בין אוהדי‬ ‫החסידות. למד משפטים באוניברסיטאות וינה וגראץ. כהרצל*‪ ,‬היה כתב ‫הנוֶיה פְ ֶראיה ּפְ ֶ‬‬ ‪‫‪W. ‬סה‪ .‬ערך עיתונים והחל ‬לפרסם סיפורים קצרים‪ .‬רוב סיפוריו עסקו בהווי היהודי, וכך גם "המוקיון" שנדפס רק אחרי מותו‪.

‫‫פראנקל‪ ,‬זכריה (‪] (1875-1801‬שביל]‬

רב וחוקר התלמוד. נולד בפראג. למד בבודפשט מדעי הטבע, ‫פילולוגיה ופילוסופיה‪. ‬היה רב בטפליץ ואחר כך בדרזדן, ומ־1854 היה המנהל הראשון של בית המדרש לרבנים ‫בברסלאו; לתפיסה שגיבש היתה השפעה רבה על התפתחות ‫הזרם הקונסרבטיבי ביהדות ארצות־הברית. כתב על תולדות ‫התורה שבעל פה, דרכי המשנה (‪ (1859‬ועל כמה מסכתות ‫בתלמוד הירושלמי, מבוא הירושלמי (1870). ‫

פרוג‪ ,‬שמעון שמואל (‪(1916-1860‬‬

משורר יהודי שכתב בעיקר ברוסית וביידיש אך גם בעברית. ‫מחשובי המשוררים בתנועת חיבת ציון ברוסיה, ‬שבה נולד. גר בחרסון, ובשנים 1909–1881 – ‬בפטרסבורג, שבה עבד‬ ‫במערכות העיתונים היהודיים. אחר כך עבר לאודסה, ‬שבה‬ ‫מת. ‬השפיע בכתיבתו על ביאליק*,‪ ‬טשרניחובסקי* ובני‬ ‫דורם. ‬שיריו הותאמו למנגינות רוסיות‪. ‫‫

פרויד‪ ,‬זיגמונד‪ ,‬ד"ר (‪(1939-1856‬‬

רופא נוירולוג יהודי, אבי הפסיכואנליזה וממניחי היסוד‬ ‫לפסיכיאטריה. נולד באוסטריה, למד רפואה בווינה והתמחה‬ ‫בפאריס. ‬גילה שסימני מחלה מסוימים מקורם בנפש, והחל‬ ‫לבדוק אם אפשר לעזור לחולים שנגרמות להם הפרעות‬ ‫מסוימות מסיבות נפשיות, ‪וזאת באמצעות טיפול‬ פסיכואנליטי לחשיפת הסיבות להפרעות אלה. ‬כתב מחקרים‬ ‫בפסיכולוגיה, ‬וכן מאמרים שעניינם פסיכולוגי־היסטורי, "טוטם וטאבו"; או פסיכולוגי־ספרותי – כמו ניתוח‬ ‫פסיכואנליטי לדוסטויבסקי. ‬בערוב ימיו נאלץ לצאת‬ ‫מאוסטריה בשל עליית הנאציזם; היגר לבריטניה ומת שם. ‫תלמידיו יונג ואדלר הקימו אסכולות משלהם.

‫פרופס‪ ,‬אהרן צבי (‪(1978-1904‬‬

ממייסדי תנועת בית"ר (ברית יוסף תרומפלדור). נולד‬ ‫בלטביה כבן למשפחת בעלי דפוס שנודעו בהולנד במאות ה־17–18‬. ‬למד בבית ספר עברי בריגה, ומשפטים‬ ‫באוניברסיטת פראג. ‬היה פעיל בתנועה הציונית, היה נציב‬ ‫בית"ר בפולין וממקורביו של ז'בוטינסקי*. לפני עלותו‬ ‫לארץ־ישראל ב־‪ 1939‬החליפו בגין* כנציב בית"ר בפולין. ‫נעצר בידי הבריטים בארץ, ויצא בשליחות בית"ר לארצות־‫הברית שבה פעל במלחמת העולם השנייה; הקים בית ספר‬ ‫לתעופה לנוער יהודי. עם קום המדינה חזר ארצה, ויזם‬ ‫פסטיבלים בין־לאומיים בקיסריה‪.‬‬

‫פרזון‬

מושב, מיישובי תענך בעמק יזרעאל. הוקם ב־1953‬, ושמו‬ ‫משירת דבורה: "חדלו פרזון בישראל" (שופטים, ה).‬‬

‫פרחי אביב‬

בעונה זו של השנה פורחים רבים מפרחי הבר בארץ־ישראל‬ ‫ובחצי הכדור הצפוני‪.‬‬ ‫

‫פרי‪ ,‬אליעזר (‪(1979-1894‬‬

סגן ראש עיריית תל־אביב‪ ,‬מנהל קופת חולים הכללית‬ ‫ומנהל הוצאת הספרים עם עובד. נולד ברוסיה, היה מפעילי‬ ‫החלוץ*, עלה לארץ־ישראל ב־‪ 1921‬והיה מזכיר ועד‬ ‫הפועלים בחדרה‪ .‬מ־‪1922‬ היה ממנהלי קופת החולים‬ ‫הכללית. היה חבר מועצת עיריית תל־אביב ופעיל במוסדות ‫תרבות רבים‪.‬‬‫ ‫ְּ

פרי מְָגדים‬

ספרו של יוסף תאומים (המאה ה־18), יליד גליציה שהיה‬ ‫רב בלבוב ובפרנקפורט על האודר, ‬ובעל סמכות רבה‬ ‫בהלכה‪ .‬הספר הוא פירוש לשולחן ערוך של רבי יוסף ‫חי קארו*, ושמו נגזר מהתנ"ך: "_ פרדס ‪X‬מונים עם פרי‬ ‫מג ד ים" (שיר השירים‪ ,‬ד)‪ .‬בסמוך רחובות נוספים על‬ ‫שמות ספרים‪ ,‬לקטים וכתבי עת, ‪‬ובהם מנורת המאור‬ ‫ופאת השולחן.

‫פרי עץ חיים‬

כתב העת העברי הראשון שראה אור באמסטרדם* באמצע‬ ‫המאה ה־‪18‬. בסמוך רחובות נוספים על שמות כתבי עת‬ ‫ומאספים עבריים‪ :‬כוכבי יצחק, כרם חמד, האסיף, ‫השילוח‪.‬‬

‫

פרידלנד‪ ,‬צבי (‪(1967-1898‬‬

‫מראשוני הבימה*, במאי, שחקן ומורה למשחק. נולד‬ ‫ברוסיה, הקים קבוצת שחקנים במוסקבה במסגרת תנועת‬ ‫החלוץ*, שיחק בהבימה מ־‪ 1920‬והיה מראשוני הבמאים ‬‫בתיאטרון – החל לביים ב־1931‬. לימד דרמה בבית ספר של‬ ‫התיאטרון. הקים את הלהקה הצבאית של מתנדבי הצבא ‫הבריטי (החי"ל*) במלחמת העולם השנייה.

‫פרידמן‪ ,‬נתן –‬ ראו ילין מור‪ ,‬נתן

‬

‫פרידמן‪ ,‬דוד (‪(1917–1828‬‬

מראשוני חיבת ציון‪ .‬היה רב בליטא‪ ,‬וכונה דובידל הקרליני‬ ‫שכן כיהן עשרות שנים כרב בקרלין. היה נשיא ועידת חובבי‬ ‫ציון* בקטוביץ והשפיע על יהודים דתיים וחרדים רבים‬ ‫להצטרף לתנועה הציונית. בסמוך רחוב ועידת קטוביץ. נכדו ‫הוא שמואל (פרידמן) אלישיב (1959–1899‬), מראשי‬ ‫ההסתדרות ולימים ציר ישראל במוסקבה‪.‫ ‫

פרידמן‪ ,‬שרגא (‪(1970–1924‬‬

‫שחקן, במאי. נולד בפולין, עלה לארץ־ישראל ב־1941 ‬ולמד‬ ‫בגימנסיה הרצליה בתל־אביב. היה נוטר במשטרת היישובים ‫העבריים, למד משחק בבית הספר לדרמה של תיאטרון ‫הבימה*, התגייס ללהקה הצבאית בצבא הבריטי, ומ־‪1946‬‬ ‫שיחק וביים בהבימה. כן השתתף בסרטי קולנוע.

‫פריש‪ ,‬דניאל (‪(1950–1897‬‬

נשיא ההסתדרות הציונית בארצות־הברית. היה איש עסקים‬ ‫מצליח. הוזמן להניח את אבן הפינה לבית ציוני אמריקה‬ ‫ברחוב הנושא עכשיו את שמו‪.‫ ‫

פרישמן‪ ,‬דוד (‪(1922–1859‬‬

משורר, סופר, מתרגם ועורך כתבי עת. נולד בפולין. ‫יצירותיו נדפסו בכתבי עת עבריים מאז ‪ .1878‬ מתח ביקורת‬ ‫קשה על הציונות, אבל אחרי שביקר בארץ־ישראל ב־‪1911‬‬ ‫ושוב ב־‪ 1912‬שינה את דעתו בזכות עובדי הכפיים היהודים. ‪‫ערך כתבי עת ספרותיים עבריים ובהם הדור, רשפים ‫והתקופה. ‬תירגם משירי רבינדרנאת טאגור&, ‬מכתבי פרידריך ‫ניטשה (כה אמר זרתוסטרא) ומאגדות הנס כריסטיאן ‫אנדרסן‪. ‫

פרלוק‪ ,‬משה (נפטר ב־‪(1980‬‬

נולד בפולין והיה מראשי בית"ר בארץ זו. עלה לארץ־ישראל‬ ‫ב־‪ ,1935‬עסק במסחר והיה יו"ר התאחדות הסוחרים בארץ. ‪‫פעל רבות לטיפוח הפעילות המסחרית בתל־אביב, יזם‬ ‫תקנות בתחום המסחר שהתקבלו במועצת העירייה וייצג‬ ‫את ציבור העצמאים בעיר‪. ‫

פרלשטיין‪ ,‬יצחק (‪(1981–1914‬‬

‫‫אדריכל. נולד בתל־אביב (הקטנה) לפסיה ויעקב פרלשטיין‬ ‫שהיו ממייסדי העיר, ולמד אדריכלות ותכנון ערים‬ ‫באוניברסיטת לונדון. בימי מלחמת העולם השנייה עבד‬ ‫במקצועו במע"צ, ‪ במסגרת המנדט, ותכנן רבים ממבני‬ ‫המשטרה. היה לאדריכל בינוי ערים, ועם הקמת המדינה‬ ‫עבד באגף התכנון במשרד ראש הממשלה. גיבש תכנית‬ ‫אזורית לצפון תל־אביב, תכנית אב לחיפה, תיכנן שכונת‬ ‫מגורים לדוגמא הידועה בשם רמת־אביב, וכן את מגדל‬ ‫שלום (ראו מאיר). ב־‪1961‬ זכה בפרס קפלן לייעול כאשר‬ ‫השתמש לראשונה בשיטת בנייה טרומית בארץ, שיטה‬ ‫שהפכה במהרה לנפוצה ומקובלת‪.‬‬

‫

פרנקל‪ ,‬יצחק ידידיה (‪(1986-1913‬‬

רב ראשי לתל־אביב‪ .‬נולד בפולין‪ ,‬למד בווארשה והוסמך‬ ‫כרב. עלה לארץ־ישראל ב־1935, ‬גר בתל־אביב בשכונות של‬ ‫פועלים לא הרחק מהרחוב הקרוי עכשיו על שמו (אז – עמק יזרעאל)‪ ,‬והרב עמיאל* מינה אותו כרב לשכונותיה‬ ‫הדרומיות של העיר. מ־1973 כיהן כרב הראשי לתל־אביב—יפו. אזרח כבוד של תל־אביב‪ .‬בניו איסר ושמעון היו‬ ‫לרבנים‪ ,‬וחתנו‪ ,‬הרב ישראל מאיר לאו‪ ,‬היה לרב ראשי‪.‬‬

‫פרנקפורט‬

שמן של שתי ערים בגרמניה, האחת על הנהר אודר;‬ ‫והשנייה – עיר תאומה לתל־אביב – על הנהר מיין. ‬כבר‬ ‫בימי הביניים התנהלו בה ירידים, ‬וזה שנים מתקיים בה יריד‬ ‫הספרים הגדול בעולם. ‬היה בה מרכז יהודי חשוב מהמאה ה־12, ופעלו בה אישים ממשפחת רוטשילד‪ ,‬פאול ארליך*‬ ‫ועוד.

‫פרסיץ‪ ,‬שושנה (‪(1969-1893‬‬

מנהלת הוצאת הספרים "אמנות" וחברת מועצת תל־אביב. נולדה ‫באוקראינה‬ להלל ‫זלטופולסקי*‪.‬‬ למדה ‫באוניברסיטאות במוסקבה ובפאריס (ספרות). ‬ב־‪1911‬‬ ‫נישאה ליוסף פרסיץ, וב־‪1917‬‬ ‫הקימה במוסקבה עם בעלה‬ ‫ועם אביה את הוצאת הספרים "אמנות" שבה נדפסו ספרים ‫מתורגמים איכותיים לנוער. ‬ב־‪1925‬‬, לאחר מות בעלה‪,‬‬ ‫עלתה לארץ־ישראל עם שלושת ילדיהם הקטנים‪ .‬כאן‬ ‫המשיכו ספרים רבים לראות אור בהוצאת "אמנות" שפעלה‬ ‫בתל־אביב, ‬וכן מונוגרפיות על אישים יהודים. היתה בעלת‬ ‫אישיות מקובלת מאוד: ב־‪1935–1926‬‬ היתה חברה במועצת‬ ‫עיריית תל־אביב ומנהלת מחלקת החינוך; יו"ר ועד החינוך‬ ‫בהנהלה הציונית ובוועד הלאומי; חברת כנסת ב־‪1959–1949‬‬ ‬ויו"ר ועדת החינוך של הכנסת בכל התקופה הזאת‪.‬‬ ‫אזרחות כבוד של תל־אביב הוענקה לה ב־1962. ‬כלת פרס‬ ‫ישראל לחינוך בתשכ"ח־‪.1968‬‬

‫פרץ‪ ,‬י"ל [יצחק לייב] (‪(1915-1852‬‬

סופר שכתב בעברית וביידיש. נולד בפולין, ‬והתפרנס כעורך־‫דין. מאחר שנחשד כסוציאליסט ונשלל ממנו רשיונו לעבוד‬ ‫כמשפטן, היה מ־1891‬ לפקיד בקהילה היהודית בווארשה, ערך כתב עת ספרותי ביידיש ומ־‪ – 1894‬בעברית‪ .‬כתב‬ ‫מחזות אחדים ובעיקר סיפורים קצרים שרבים מהם מעולם‬ ‫החסידות ומהסיפור העממי היהודי, שכונסו בעשרה כרכים‪.‬‬ ‫היתה לו השפעה רבה על סופרים שכתבו יידיש‪.‬‬

‫פתחיה מרגנשבורג (המאה ה־12) ‬

‫נוסע יהודי‪ ,‬בן דורו של בנימין מטודלה*‪ .‬יצא למסעותיו‬ ‫בערך ב־1175, והיה בקרים‪ּ ,‬כָּזַריה‪ ,‬ארמניה‪ ,‬בבל (עיראק)‪,‬‬ ‫סוריה וארץ–ישראל‪ .‬ספרו‪ ,‬מסע ר' פתחיה מרגנשבורג‪ ,‬הוא‬ ‫מקור חשוב לחקר היישוב היהודי בארץ–ישראל בימי ‫הביניים והגיאוגרפיה של אותה תקופה. ^[2]

הערות שוליים

1. ‫בית ד"ר פומרוק‬ ‫(רח' אחד העם ‪(56‬‬
   ההיסטוריה הולידה בתל אביב עיר של בתי קובייה לבנים, ‫תוך דגש על פתרונות אקלים ים תיכוני — כגון גגוני בטון‬ ‫בולטים מעל לחלונות. כאלה הם‪/‬היו‪ ,‬למשל‪ ,‬בית בראון‬ ‫ברחוב אחד העם 49, או בית הד"ר קרוקסאל ברחוב הס ‪.21‬‬ ‫הבית נבנה בשנת ‪ 1932‬בשכונת לב תל אביב שכבר הייתה‬ ‫בנוייה בחלקה‪ .‬בתקופה זו החל השינוי באופי הבנייה‪ ,‬וחלק ‫גדול מהמבנים תוכנן בהשראת האר דקו‪ .‬את ביתם של‬ ‫שמחה (בת אברהם חיים שלוש) וד"ר יוסף פומרוק‪ ,‬רופא ‫שיניים שעלה מפולין‪ ,‬תיכנן אחיה של שמחה‪ ,‬האדריכל זכי‬ ‫שלוש‪ ,‬שחזר לתל־אביב לאחר לימודי אדריכלות ועבודה‬ ‫בפאריז. התכנון נעשה בסגנון הבין־לאומי שבא לבטא את ‫רוח העידן המודרני‪ ,‬ובהשראת התנועה המודרנית‬ ‫באדריכלות של שנות ה־‪ 30‬שספגה חלק ממקורות ההשראה‬ ‫שלה מבית הספר "באוהאוס" שפעל בגרמניה‪ .‬מקורות‬ ‫השראה אחרים היו לה קורבוזיה מצרפת ואריך מנדלסון‬ ‫מברלין‪ .‬מאפייני הסגנון הם הימנעות מקישוטים‪ ,‬חלון פס‬ ‫וגג שטוח‪ .‬הבית נקי מכל עיטור‪ .‬מעל הפתחים מופיעים‬ ‫קרניזים בולטים מעט מהקירות היוצרים את הקו האופקי‬ ‫האופייני לתקופה.‪
   ‫ד"ר פומרוק שימש כיו"ר הסתדרות רופאי השניים, והיה חבר‬ ‫מועצת העיר וסגן ראש העיר‪ .‬ד"ר פומרוק גר בבית עד שנפטר‬ ‫ב־‪ ,1942‬ושמחה אלמנתו גרה בבית עד שנות התשעים.
   ‫כיום משמש הבניין כבית משרדים לבנם של שמחה ויוסף, ‫עורך הדין צבי פומרוק‪ .‬בשנת ‪ 2000‬עבר הבית תהליך‬ ‫שחזור קפדני‪ ,‬וצבי פומרוק נטע בחצר האחורית בוסתן ובו‬ ‫זנים נדירים של עצים. הבוסתן מהווה נקודה ירוקה‬ ‫ומפתיעה למרגלות המגדלים בעורף שדרות רוטשילד‪.‬‬‫
   במקור יש כאן תמונה של הבנין אחרי השחזור.
2. במקור יש כאן תמונה של רחוב נחלת בנימין.