מגן אברהם על אורח חיים תקמה
סעיף א
עריכה(א) ולצורך רבים: גזירת הדיינים והרשאה הוי צרכי רבים (רש"ך ח"א קי"ג):
(ב) יש אוסרים: דהוי מעשה אומן ויש מתירין דס"ל דלא הוה מעשה אומן אלא כתיבה סת"ם אבל איגרות לא הוי מעשה אומן:
(ג) בכתב שלנו: שאינו מעשה אומן היינו משיט"א שלכ"ע אינו מעש' אומן וכ"כ הב"ח עס"ה:
סעיף ב
עריכה(ד) לקרו' בו בצבו': דצורך המועד הוא ואפי' מעשה אומן שרי כמ"ש סי' תקמ"ד ס"ב:
(ה) דהוי דבר האבוד: נ"ל דאם לא יגיה אותו לא יוכל ללמוד מתוכו והוי דבר האבד כמ"ש בחושן משפט סי' של"ג ומה"ט מותר לכתוב ספרים:
סעיף ג
עריכה(ו) לעצמו: אפי' להניחן אחר המועד:
(ז) וטווה: ואפי' בלא שינוי:
(ח) על יריכו: נ"ל דבא לאשמעי' דבגלגל אסור לטוות דאוושא מילתא טובא:
(ט) או שיהיו לו: הרב"י ס"ל כמ"ש המ"מ דוקא כשאין לו כלל מה יאכל ורמ"א פסק כרש"י והל"ל וי"א כו' אלא שדרכו בכך כמ"ש הסמ"ע בחושן משפט ועמ"ש סימן תקמ"ב:
(י) עשייתן שרי: נ"ל כיון דצורך מצוה היא לא גזרו כ"כ, כ' הג"א הא דשרי לכתוב ולטוות דוקא כשלא כוון מלאכתו במועד וב"י כ' דאפי' כוון מלאכתו שרי כיון דדבר מצוה הוא ליכא למיקנסי' ונ"ל דאם א"צ להניחם במועד אסור לו לכתוב הואיל וכוון מלאכתו במועד לא שרינן לי' משום שימצ' פרנסתו בריוח ועוד דהא בלא"ה י"א דדוק' כשאין לו מה יאכל שרי:
סעיף ד
עריכה(יא) חשבנותיו: דהוי דבר האבד שמא ישכח ואם אינו דבר האבד אסור אא"כ הוא לצורך המועד שצריך לחשוב מה שמוציא על המועד אז שרי מעשה הדיוט עיין סי' תקמ"ד ואם חשבנותיו כתובים כבר רק שרוצה לסדרם אסור (ריב"ל):
סעיף ה
עריכה(יב) פסיקת': כמה זה נותן לבנו וזה לבתו:
(יג) דייתיקי: מתנת ש"מ:
(יד) פרוזבלין: שלא ישמט החוב בשביעית:
(טו) אגרות שום: ששמו נכסי הלוה למלוה:
(טז) ואגרות מזון: שקיבל עליו לזון בת אשתו:
(יז) ברורין: שכותבין זה בורר לו א' וזה בורר לו א' או שטרי טענת' וטעם היתר כל אלו מפני שהם צרכי רבים להעמיד המשפט ואף על פי שבכל פעם הוא לאיש מיוחד מ"מ כיון שמזדמן תדיר מקרי צרכי רבים (ב"י וע"ש) ואם כן אפשר דלא שרי אלא מעשה הדיוט כיון שאינו לצורך המועד כמ"ש סימן תקמ"ד ס"ב אבל התוס' והב"י כתבו דדבר האבד הוא פן ימות הנותן או הב"ד או העדים ולכן אפי' מעשה אומן שרי:
מי שברח בממון אחרים מותר לכתוב עליו גזירות הדיינים והרשאה וטוב לעשות בצנעה אבל אם הדבר בטוח שיחזור לעירו אסור (רשד"מ כ"ז ורש"ך קי"ג) עמ"ש ריש סי' זה ולא ידעתי למה יגרע מפסקי דינים:
(יח) כתובה במועד: מטעם דבר האבוד שמא יבא ערעור בהסכמות תנאיהם (כל בו) ומיירי שנשא ערב הרגל וא"כ במדינתינו שכותבין כל הכתובות בשוה אסור לכתוב ועיין באבן העזר סי' ס"ו סא"ב אבל תוס' כתובה שרי:
(יט) ויש אוסרין: דהוי כשט"ח עיין סי' ו' וליכא למיחש שמא ימותו העדים שעדיין לא ייחדו עדים ואם ימות הבעל הלא ידוע דכל הנשים יש להם כתובה:
(כ) שאינה אבודה: אבל על דבר האבד מותר בלא שינוי כמ"ש ריש סי' תקל"ז:
(כא) ונהגו להחמיר לשנות אפי' כו': כצ"ל וכ"ה בד"מ והשינוי הוא שכותבין באלכסון ואף על גב דלא מקרי שינוי אלא כשגוף האותיות שבורים מ"מ כיון שמדינא מותר לכתוב אגרות שלום בלא שינוי כמ"ש הרב"י אלא שנהגו לשנות די בשינוי זה אבל כתבים האסורים לכתוב אסורים אפי' באלכסון עכ"ל ד"מ וב"ח כ' דמשיט"א לא מקרי כתב כלל וכ"כ האגודה וכ"כ הב"י בשם רי"ו וא"ח ור"ת ועמ"ש סי' ש"מ ס"ה, ואפשר דמטעם זה נהגו להקל בכל הכתבים ויש להם על מי שיסמכו וקצת נוהגין לעשו' שורה העליונה עקומה:
סעיף ו
עריכה(כב) שט"ח במועד: לכאורה נראה דאם נותן לו המעות מותר לכתוב דיש לחוש שמא ימותו העדים דלא גרע משטרי מתנו' כמ"ש ס"ה:
(כג) והלוה צריך למעות: למועד כ"כ הטור, וברי"ו כ' לצורך המועד ובגמ' דף י"ג בפירש"י משמע אפי' יש לו מה יאכל רק שרוצה להלות להרוח' שרי, וצ"ע למה דילג רמ"א תיבת למועד ואפשר שסמך על הרמב"ם שכתב שצריך למעות במועד משמע אפי' צריך עתה למעות לדברים אחרים שרי דה"ל לדידי' דבר האבד ומיהו אם א"צ עתה אלא לאחר המועד לכ"ע אסור, ונ"ל דאם לא ימצא אחר המועד מעות ללות מותר לכתוב דה"ל דבר האבד:
(כד) שטר מכירה: היינו כשמכר לצורך המועד כמ"ש סימן תקל"ט ס"ב אבל כשמכר קודם למועד אסור לכתוב במועד אף על פי שיש לחוש שיחזרו בהן כמו שטרי אריסו' דאסור וכ"מ בלבוש ול"ד לשטרי מתנות דהכא אף שיחזרו בהן ליכא פסידא דיכול לקנות לו לקבל במקום אחר:
סעיף ז
עריכה(כה) ובלוחות של שעוה: אפשר דה"ה בלוחות שלנו:
סעיף ח
עריכה(כו) מותר להעתיקה: שלא ישכחנה, וה"ה אם למד בעצמו דבר חידוש מותר לכתבו אבל חשבון התקופות אסור לכתוב דאין זה מוציא מלבו כלום ולא ישכח', אסור לתקן קונטרס כדי לכתוב עליו אחר המועד (רוקח ב"י ד"מ):
נ"ל דכל מה שמותר לכתוב מותר לעשות קולמוס ודיו לכך כמ"ש ריש סי' תקל"ו ברכיב' ועיין סי' תקמ"ז בב"י דרש"י והרמב"ם מתירין לחפור בברכת הכובסין לכבס דבר המותר ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בתיקון הקולמוס ליכא כ"כ מלאכה וה"ה לשרות דיו: