פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תקטו

סעיף אעריכה


(א) אסור אף כו' משום מוקצה:    דמוקצה כזה אפי' ר"ש מודה:


(ב) לטלטלן אסור:    דלא חזי לאכילה וכמוקצה דמי דכיון דאסורין באכילה מחמת איסור היום אסורין בטלטול (הרי"ף והרא"ש) וביש"ש חולק ע"ז והאריך וכ' דטעם איסור טלטול משום שהוא מוקצה ולכן מליל שני ואילך מותר בטלטול אף על פי שאסור באכילה עכ"ל וכל ראיותיו אין מוכרחות דמ"ש מדרשב"ג סותר שם בעצמו בהג"ה סי' ה' ומ"ש מפירות שיצאו חוץ למקומן דשרי בטלטול כמ"ש ססי' ת"ה שאני התם דיש להם היתר אכילה אם חזרו למקומן אבל בדבר שאין לו היתר אכילה אסור בטלטול כמ"ש סס"ד בהג"ה וכ"מ בב"י סי' תקפ"ו בשם הג"א והפוסקים וכ"מ ברשב"א סימן תתמ"ז גם מ"ש היש"ש והוסיף בדברי הרי"ף והרא"ש דכיון דאסור באכילה מחמת איסור היום אסור בטלטול כוונתו לתרץ דהא נבילה אסורה באכילה ושרי בטלטול והטעם משום דאין איסורו מחמת איסור היום ול"נ דטעמא משום דנבילה חזי לכלבים אבל זה לאו דעתיה למשדיי' לכלבים ואסור דומיא דטבל וכמ"ש סי' ש"ח סל"א ל"ב וכ"כ התו' בביצה דף ו' ע"ב דבעי' מוכן ועומד ועמ"ש סי' תמ"ו וסי' תקי"ג:


(ג) בכדי שיעשו:    שלא יהנה ממלאכת י"ט ויש לדקדק מדנקטו הגמ' והפוסקים עכו"ם שהביא דורון וכו' משמע דאם אין מביא בחנם רק הישראל קצץ לו מעות שיביא לו דגים מעי"ט והעכו"ם שהה והביאן בי"ט מותרין לערב מיד ואם הוא דבר שאין במינו במחובר ומחוסר צידה מותר אפי' בי"ט אפי' הביאו חוץ לתחום דהא אפי' עשה העכו"ם מלבוש בי"ט מותר ללבוש אם קצץ דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד כמ"ש סי' רנ"ב ס"ז ק"ו כשבא מח"ל ואפי' להמחמירים התם היינו במלאכה גמורה אבל בתחומין מודה וה"ה במלאכה גמורה שרי במוצאי י"ט ראשון בכ"ש וכ"מ בב"י סי' תקי"ז שכ' בשם המרדכי דההוא עובדא דליפת' דמחוז' ודיכרי דאיתא פ"ג דעירובין חנוני ישראל אמר קודם י"ט להביאן להם ופסקו את דמיהם ואיחרו העכו"ם והביאום בי"ט וכו' וכ"כ הראב"ן וא"כ ק' היאך התיר רבא ואמר אדעתיה דעכו"ם קאתי אלא ה"ק עכו"ם אדעת' דנפשיה קעביד כיון שקצץ עמו קודם י"ט ועיין סי' רמ"ז מיהו י"ל דדמי לעכו"ם שהדליק נר בשבת שאסור להשתמש בו אפי' קצץ משום דהעכו"ם עשאו אדעתא דהכי שהישראל ישתמש בו בשבת משא"כ מנעלים שלא נעשו דוקא להשתמש בו בשבת א"כ אפשר דמיני מאכל דמי לנר וצ"ע די"ל דוקא נר צריך להשתמש בו עכשיו דמחר בא ואיננו משא"כ מיני מאכל:


(ד) מותר מיד:    אפי' למי שהובא בשבילו דממ"נ חד יומא חול הוא:


(ה) ויש מחמירין:    דאם יהא מותר בי"ט שני יאמר לעכו"ם להביא בי"ט ראשון כדי שיאכל בי"ט שני ולפי טעם זה מותר לאחר במוצאי י"ט ראשון מיד דלא גזרינן שיאמר לעכו"ם להביא כדי שיאכל חבירו דאין אדם חוטא ולא לו אבל לסברא קמייתא הטעם שלא יהנה ממלאכת י"ט אף אחר צריך להמתין בכ"ש ואח"כ מותר לכ"ע וכ"פ יש"ש אבל הסמ"ק פסק דאף לאחר אסור עד מוצאי י"ט שני וכ"פ הב"ח וכ"ד רמ"א אם לא לצורך:


(ו) להקל לאחרים:    פי' כשאותו אחר הזמין אורחים אז מתירי' לו דסמכי' אכל הפוסקים שפסקו דלא כהסמ"ק ולזה נתכוין מהרא"י וכ"כ היש"ש דלא כמה שהבין הרב"י ע"ש, ומ"מ אפשר שגם דין הרב"י אמת דדוקא לבני ביתו אסור אבל כשזימן אורחים אחר שהביאו לו הדורון כאחר דמי, והב"ח כתב מיהו במהרי"ל נסתפק במי שזימן אורחים אם יש להם דין בני ביתו אם לאו עכ"ל, ובכ"ה כ' וז"ל רדב"ז ח"ב סי' רנ"ג כ' דאפי' זימן אורחים במקרה אסורים לאכול בביתו אבל בביתם מותר ואם הם סמוכי' עליו באותו י"ט בכל ענין אסו' עכ"ל ול"נ דכשזימן אורחים שאינן מעיר הזאת יש להקל במוצי"ט ראשון בכ"ש דסמכי' אסברא קמיית' ועיין סי' שנ"ג סס"א, ואפשר דאף הוא בעצמו מותר לאכול עמה דאין זה כבודם שלא יאכל עמה' עיין סי' קס"ח ס"ה, ואפשר דאף רדב"ז לא אסר אלא בדבר שבא מח"ל דאסור לכ"ע בי"ט לדידי' ולאחרי' שרי דאז אורחי' חשיבי כבני ביתו אבל הכא סמכי' אסבר' קמיית' כנ"ל ואם יש לו מאותו המין לא מקרי לצורך:


(ז) הובא בי"ט שני:    ואם הובאו בתחילת הלילה אז ליכא למיחש שניצודו היום:


(ח) בי"ט הסמוך לשבת:    אף על גב דב' קדושות הן כמ"ש סי' תי"ו ס"א מ"מ אפי' נשרו או ניצודו מאליהן אסור בשני משום הכנ' (תו') והכנה זו דרבנן היא כמ"ש ב"י בשם רשב"א ומיהו לדעת רש"ל פירות הנתלשין בשבת ואין נאכלין חיין הוי הכנה דאוריי' כמ"ש סי' תק"ז ס"ב בשמו אבל דגים לכ"ע הוי דרבנן דלא חשיבי הכנה כמ"ש ססי' תקי"ג (עמ"ש סס"ג):


(ט) כדי שילך:    ואם הביאו רוכב על הסוס א"צ להמתין אלא בכדי רכיב' לשם (כ"ה סי' שכ"א):

סעיף בעריכה


(י) אסור לאוכלו:    משום מוקצה כמ"ש ס"א:


(יא) שהובאו בשבילו:    פי' בתחלה צדן לעצמו ואח"כ נמלך והביאן לישראל, מותרין לו אף להיש מחמירין דלעיל ומיירי בתוך התחו' עס"ה, כ' הב"ח סי' שכ"ה אף על פי שהעכו"ם מביא דורון לישראל לא אמרינן דודאי לקטינהו בשבילו אלא הוי ספק עד שיודע שלקטו בשבילו עכ"ל ופשט' דתלמוד' לא משמע כן דהא אמרי' עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחוב' משמע אף על גב דלא ידעי' שנתלשו היום וגם לא ידעי' שנתלשו בשביל ישראל בעי' בכ"ש דאמרי' כיון שהביאו לו מסתמא לקטן בשבילו והתו' בעירובין דף ל"ט כתבו דההו' עובדא דבר טבי' דאת' לבי ריש גלות' דשרי בי"ט מיירי שאיתצד מאיליו ע"י שהיו מצודות פרוסי' מעי"ט ולא עכו"ם שהבי' דורון לישראל הוי עכ"ל משמע דאי הוי עכו"ם שהביא דורון הוי אסור בי"ט שני אפי' לא ידעי' שניצוד בשביל ישראל ואפשר דגם הב"ח לא הקיל אלא בעי בכ"ש במוצי"ט שני:

סעיף געריכה


(יב) אסורים:    ואם הביאן לישראל יש מחלוקת אי בעי' בכ"ש עיין סי' שכ"ה ס"ז ומקשה בסמ"ק הא אמרי' בגמ' אם יש מאותו המין במחובר בעי' בכ"ש משמע דאפי' הוא ספק בעי' בכ"ש ול"נ דהכא מיירי שיש ספק אם יש מאותו המין במחוב' דהוי קצת כעין ס"ס ולא בעינן בכ"ש (יש"ש) ודוחק דל' הסמ"ג לא משמע כן ועב"י וע"ק למה הביא הטור והרב"י בסי' שכ"ה ס"ז ב' דיעות סתם ולא כ' שיש ספק אם יש באותו המין במחובר לכן נ"ל דהכא מיירי בעכו"ם שמביא דורון אמרי' שמתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט או צד היום ה"ה המביא למכור וכמ"ש הר"ן ולעיל מיירי שהעכו"ם א"ל מעי"ט ליתן לו פירות והלך לבית העכו"ם ונתן לו וא"כ יש לספק שמא לקטן בשביל ישראל והיה בדעתו להביא לו אותן פירות או שמא לא לקטן בשביל ישראל והיה בדעתו להביא לו פירות אחרי' ולכן מתיר אותן מספק ולא בעי' בכ"ש מה"ט נ"ל דאפי' למאן דשרי ספק מוכן בי"ט שני כמ"ש סי' תצ"ז ס"ד היינו דוק' במצודות פרוסות מעי"ט ויש ספק אימתי ניצודו וכמ"ש הר"ן אבל בעכו"ם שהבי' דורון אסור דכודאי משוינן להו וכמש"ל ומכ"ש לר"ת דהטעם דאסור שמא יאמר לעכו"ם להביאם א"כ אין חילוק בין ראשון לשני כנ"ל דלא כמ"ש הב"י כאן:


(יג) נאמן:    משמע דס"ל דאפי' בי"ט אחר שבת נאמן כיון דאיסור דרבנן הוא וכמ"ש סס"א ומיהו בפירות שאין נאכלין חיין יש להחמיר דאפי' למ"ד דלא הוי דאוריית' מ"מ הוי כעין דאוריית' ובלא"ה י"א דאפי' באיסו' דרבנן מהימנינן לעכו"ם מסל"ת וכמ"ש בש"ך ביורה דעה ע"ש:

סעיף דעריכה


(יד) ויש אוסרין:    אפי' נשרו מאליהן משום הכנה:


(טו) דינא הכי:    היינו כשהביא דורון לישראל אבל לקטן לעצמו שרי וכמ"ש ס"ג וכ"ש נשרו מאליהן:


(טז) יש להקל:    דשני ימים קודם לא גזרינן שמא יאמר לעכו"ם להביאן:


(יז) ואף לטלטל:    צריך עיון אם יש להתיר לבשל על ידי עכו"ם דלכאורה משמע גבי אושפזיכניה דרב אדא דאסור לבשלן אף ע"י עכו"ם מיהו הכא י"ל כיון דיש מתירין לאכלן בי"ט שני א"כ עכ"פ שרי לבשלן ע"י עכו"ם:

סעיף העריכה


(יח) מחוץ לתחום:    אפי' חוץ לי"ב מיל ואפי' למ"ד שהי' דאוריית' כיון שאינו מפור' בקרא לא החמירו בו (ת"ה יש"ש):


(יט) בתוך ד"א:    ונ"ל דבזה אפי' א"א לבשלן אא"כ מטלטלן חוץ לארבע אמות אסור לטלטלן ע"י עכו"ם כיון דמפורש בגמ' לאיסו' ועיין סי' ש"ז ס"ה דלצורך י"ט יש להקל:


(כ) ואחרים מותרים:    ואם היא בהמה וא' אוכל מעט ממנה מותר לשחטה מיד (מהרי"ל) עיין סי' תק"ג:


(כא) בכדי שיעשו:    עיין סי' שכ"ה די"א דאין הליל' עול' מן המנין ומדלא כתב כאן רמ"א כלום אפש' דדעתו דבי"ט יש להקל והלילה עולה מן המנין וגם בלאו הכי הרבה פוסקים ס"ל דלא בעי' בכדי שיעשו בתחומין לכן יש להקל גם היש"ש מקיל:

סעיף ועריכה


(כב) לצורך הרוב מביא:    ואם יש לחוש שמרבי' להביא בשביל ישראל אסור כדאמרי' בההו' ליפת' (יש"ש ב"י הגאונים) וזה דוק' כשרואין שמרבים להביא אבל מסתם אין חוששין וכמ"ש סי' תקי"ז ומיהו בעכו"ם המוכר דגים אם אנו מתירין ליקח ממנו יש לחוש שירב' להביא בשביל ישראל וצריך להתיישב בדבר, ועכו"ם הדר בכפר והביא דגים לעיר שרוב' ישראל יש להסתפק אי אמרי' מסתמא צדן לצורך ישראל או אמרי' ניזל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך עכו"ם ואח"כ נמלך והביאו לכאן וא"כ אין להם דין מחוסר צידה ונ"ל להקל עמ"ש סס"ב:


(כג) מחצה על מחצה:    הוי לצורך שניהם (סמ"ג) וב"י סי' רע"ו כ' בשם רש"י דהוי ספק ונפקא מיניה אי בעינן בכדי שיעשו:

סעיף זעריכה


(כד) ואם לאו אסור:    וביש"ש פסק כדעת המתירין ועמ"ש סי' תצ"ח ס"ד דבי"ט שני יש להקל:

סעיף חעריכה


(כה) מותר בשני:    וביש"ש כ' דזהו לדעת רש"י אבל לדעת ר"ת שכ' רמ"א ס"א אסור למי שהובאו בשבילו גזירה שמא יאמר לעכו"ם להביאם ולשיטתיה אזיל אבל לפמ"ש רמ"א ס"ה להקל במוצאי י"ט ראשון דלא חיישי' שמא יאמר לעכו"ם להביאם ה"ה בר"ה או בשבת וי"ט:

סעיף טעריכה


(כו) מותר אפי' וכו':    שהרי אין העכו"ם מביא משלו כדי שנגזר שמא יאמר הבא לי (ב"י רשב"א) ונ"ל דבזה לכ"ע מותר דלא אסור משום שלא יהנה ממלאכת י"ט כיון דאינו נהנה מהמלאכה עצמה כן נ"ל, משמע שם דוקא בפירות שאין במינם במחובר לקרקע אבל אם יש במינם במחובר צריך חותם דחיישינן שהעכו"ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה"ה בדגים כמ"ש ביורה דעה סי' קי"ח ועמ"ש סי' תקי"ו וכ' בכ"ה סי' שכ"ה דוקא דורון אבל מי ששלח שליח לחבירו שיקנה לו בשר וישלחנו לו ויודע שיצטרך להביאו בי"ט אסור דהוי כאלו א"ל לעכו"ם להביאם בי"ט ובס' ת"ד סימן רכ"ה ורכ"ו כ' דדוקא כשנתעכב העכו"ם אבל אם השולח ידע שילך בשבת אפי' במתנה אסור עכ"ל וכ"מ ביורה דעה סימן צ"ח דהמבטל איסור אסור למי שנתבטל בשבילו:


(כז) ודוקא שהיה דעתו וכו':    אציגה לפניך מקור הדברים ומתוכו יתברר דין זה ז"ל הב"י בשם הרשב"א דהא דמות' דבר שהובא מחוץ לתחו' דוקא בפירות עכו"ם אבל בפירו' ישראל אסורי' לכל דמוקצ' הם דכיון שהם חוץ לתחו' הקצום הבעלים מדעתן דשל ישראל צריך הכן אבל של עכו"ם א"צ הכן עכ"ל, ובסוף הסי' כ' בשמו דין זה ישראל ששגר דורון וכו' מפני זה כ' רמ"א לחלק בזה שהיה דעתו עליו ולי קשה דהא השאלה היתה סתם ישראל ששיגר דורון וכו' וא"כ ה"ל להרשב"א להשיב דוקא שהיה דעתו עליו וע"ק דאי הוה מוקצה מחמת שהיה ח"ל לא מהני דעתו עליו כמ"ש סי' תצ"ח ס"ג, ועוד דבסוף סי' ת"ה אמרינן דבפירות שיצאו ח"ל מותרין בני העיר שהובאו שם לאכלן כמ"ש רש"י וההוא מימרא בי"ט איירי דמוקצה אסור כמ"ש הר"ן והמ"מ ואפ"ה שרי וי"ל דש"ה כיון דהיו בין השמשות תוך התחום של בעליו לא אתקצאי ומותרים כל ישראל לאכול עמו דפשיטא דאם אדם אחד הביא דבר עמו ח"ל מותר חבירו לאכול עמו וכ"כ הראב"ן וה"ט דשל עכו"ם א"צ הכן דהעכו"ם אין מקצה כלום מדעתו וכיון דמוכן לבעה"ב מוכן לכל אבל הכא הבע"ה כבר הקצהו מדעתו והנותן ג"כ לא ידע כלו' ולכן אסור וכ"מ בלבוש, ומ"מ צ"ע דלא יהא אלא פירות הפקר שבאו מח"ל שמותר לאכלן אף על פי שלא הי' דעתו עליו וכדאי' בעירובין דף מ"ה ע"ב וכ"כ הר"ן סוף ביצה גבי שור של פטם, והג"מ פ"ב כ' שהובא מח"ל משום מוקצה ליכא ע"ש הרי אף על פי ששלחו ישראל ליכא משום מוקצה וטעמו דוקא בבהמות שהן ח"ל אמרי' דבעלים אקצוה לדעתם מיניה כיון שלא הביאם לתוך התחום מעי"ט אבל הכא לא אקצו' הבעלי' מדעתיה ודמי למי שזיכה להם ע"י אחר מנותיהם כמ"ש סי' שצ"ז ואף על פי שאין זכין ע"י עכו"ם מ"מ ליכא מוקצה דלא גרע ממצא פירות הפקר כמש"ל וכ"מ סי' תקפ"ו סכ"ב ולפי מ"ש סי' תצ"ח דלר"ש שרי א"צ לכל זה עיין סי' תצ"ה ס"ד: