מגן אברהם על אורח חיים רעג
סעיף א
עריכה(א) שאם קידש: אבל לכתחלה לא יעשה כן דהא יש אוסרים:
(ב) ומבית לסוכה: כיון שאין המחיצה עשויה לתשמיש אלא לשם מצות סוכה חשוב כמו מפנה לפנה בלא מחיצות (מרדכי) וא"כ אפי' לא היה דעתו לכך א"צ לקדש שנית ודוקא כשאין שם מחיצה אחרת רק מחיצות הסוכה כגון שהסוכה בתוך הבית, אבל אם מחיצות הבית מפסיקות ה"ל כמחדר לחדר וכ"מ בתוס', והע"ש לא עיין במרדכי:
(ג) שרוא' מקימו: אפי' דרך חלון ואפי' רואה מקצת מקומו וכמ"ש סי' קצ"ה (כ"מ בר"ן):
סעיף ב
עריכה(ד) ואחר כך נמלך: פי' שלא אכל כאן ועס"ה:
סעיף ג
עריכה(ה) וצריך לאכול: ז"ל ד"מ כ' מהר"י מולין דאפי' באותו מקום שקידש אם אין דעתו לאכול שם לאלתר מקרי שלא במקום סעוד' ואין חילוק בין זמן קצר לזמן ארוך אבל אם היה דעתו לאכול שם אפילו שהא בדרך זמן גדול עד שמגיע לשם חשוב במקום סעודה דאפי' בטרקלין גדול חשוב מפינה לפינה במקום סעודה עכ"ל והוא באגור סי' שפ"ז ומ"ש רמ"א או שיהא בדעתו וכו' פי' כגון שהולך מפינה לפינה ודעתו לאכול שם מיד אבל בלא"ה וכו' פי' אם לא היה בדעתו לאכול מיד כגון שדעתו להפסיק בדברים אחרים והפסיק אפי' אכל לאחר זמן במקום קידוש אינו יוצא ואם היה דעתו לאכול מיד וארעו אונס שלא אכל אלא לאחר זמן א"צ לחזור ולקדש וכ"מ בגמ' בעובדא דר"ה דדוקא משום שיצא ממקומו קידש שנית אבל אם היה נשאר במקומו אף על פי שהפסיק עד שידליקו הנר א"צ לקדש שנית וכ"מ מל' רמ"א אך אם יצא ממקומו בנתיים צריך לקדש שנית כנ"ל:
(ו) לאכול שם מיד: פי' שהיה דעתו לאכול בבית אחר ונמלך ואכל במקומו יצא כ"ה בהדיא בב"י והע"ש עשה את עצמו כאלו לא ידע את יוסף:
סעיף ד
עריכה(ז) לקדש לאחרים: כתב הע"ש לקטנים מותר לקדש דילפינן מדכתיב זכור ושמור וכו' ולא ראה בגמ' דקאי על המוציא אבל בקידוש גדול וקטן שוה עיין סוף סי' קס"ו וכ"כ הוא בעצמו סק"ד:
סעיף ה
עריכה(ח) שחייב עליו ברכה: פי' ששתה רביעית שחייב ברכה אחרונה וכ"מ בפסחים דף ק"א שכתבו התוס' בד"ה ור"י ששתו בב"ה ואפ"ה לא יצאו ידי קידוש:
(ט) וגומר סעודתו: ואם אכל לחם צריך לברך ברהמ"ז כאן להרב"י בסימן קע"ח ע"ש ולרמ"א א"צ לברך ולענין יין ע"ש ס"ה וע' בברכות דף מ"ג ונ"ל דא"צ לברך על הכוס קודם סעודה האחרת מידי דהוי אסעודה שלישית כמ"ש סימן רצ"א ע"ש בטור:
(י) לחם: ונ"ל דכזית מיהא בעי':
(יא) פירות לא: בש"ג כתב דאף בפירות דיו דכל סעודת שבת נחשבת קבע ע"ש ודעת הטור והש"ע עיקר מ"מ נ"ל דבאוכל מיני תרגימ' מה' מינים יצא דהא עכ"פ חשיבי טפי לסעודת שבת מיין וכמ"ש סוף סי' רצ"ג ושכר אף על גב דהוי חמר מדינה לא יצא בו במקום סעודה דלא סעיד כמו יין:
(יב) שותין כשיעור: ולבוש וב"ח כתבו דבעי שישתה עוד כוס מלבד הכוס של קידוש והשתיה השניה נחשבת לסעודה:
סעיף ו
עריכה(יג) ושמע שכנו: אפי' לכתחלה יכול לקדש בביתו כדי שישמעו אפילו הוא אינו אוכל וכמ"ש סי' רס"ט וכ"ה בתוס' דף ק"א וה"ה כשמקדש על הפת שיכול לברך להם המוציא אבל כשמקדש על היין אסור לברך להם המוציא אא"כ ישבו בשולחן א' כמ"ש סי' קס"ז סי"א ועמ"ש שם סי"ג:
(יד) וכגון שנתכוין: אבל הש"ץ א"צ להתכוין ביחוד להוציא את זה דש"ץ אכ"ע מכוין ובזמן הזה שהש"ץ אינו מקדש אלא משום מנהג לא יצא השומע אא"כ נתכוין להוציאו (ב"י) ועיין סי' תקפ"ט:
סעיף ז
עריכה(טו) והכי מסתברא: במצטער הרבה הא לאו הכי צריך לאכול במקום נר (מ"ב בשם רש"ל):