פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים קצז

סעיף אעריכה


(א) מצי למיכל:    אפי' קנוח כגון כמהין ופטריות ועופות (גמרא):


(ב) בא השלישי:    ועיין סי' קע"ט דלהר"ן מצטרף כל שלא נטל ידיו:


(ג) ונטילת כו':    וצ"ע דאדרבה נט"י עדיפא כמ"ש שם וצ"ל דבא להשמיענו דאם רוצה לברך ולאכול רשאין אף על גב דאוסרין לעשות כן כמ"ש סי' קע"ט מ"מ הכא משום מצות זימון מותרים דהא י"ח דלעולם מותרין לאכול בברכ' כמ"ש שם וב"ח כ' דבכאן מצוה שיטלו ידיהם ויברכו המוציא ויאכלו מעט וכן עיקר:

סעיף בעריכה


(ד) מצטרפין:    ואם כבר בירך ברכה אחרונה שוב לא יכול לזמן עמהם דכבר נסתלק מהם (הג"ה אגודה) ול"ד לסי' קצ"ד ס"א דהתם עכ"פ אכל לחם:


(ה) בציר:    ומ"מ בעינן שיעורא:


(ו) חוץ מן המים:    משום דלא זיינ' כדאי' רפ"ג דערובין (ב"י) וצ"ע דהא מ"מ יכול לומ' שאכלנו משלו דאפי' שתיה דמיא בכלל אכילה היא וכ"מ ביורה דעה סי' רל"ח ס"ב והתוס' כתבו דהטעם משום דשתי' בכלל אכילה הוא ואף על גב דבגמ' נקט כוס יין ע"כ הוא לאו דוקא דהא איכא שאר משקין אלא נקט יין לאשמועינן דאפ"ה אינו מוצי' אחרי' ע"ש וגם כל הפוסקים כתבו סתם ששתה לכן נ"ל שיצטרף:

סעיף געריכה


(ז) ואינו נפטר:    דאפי' האוכל פת אם אכל דבר אחד אחר הסעוד' חייב לברך עליו כמ"ש סי' קע"ח כ"ש זה לא אכל פת כלל ואם שתה יין משמע בב"י בשם הרשב"א דמפטר מב"ה דיין נמי מיזן זיין ועיין סי' ר"ח סי"ז דה"ה בתמרים נמי פטור מ"מ לכתחלה יכוין שלא לצאת בב"ה דצריך לברך על כל מין הראוי לו:


(ח) דבירק וכו':    ודוקא כזית:


(ט) לשתות:    וכ"ה כתב שרבותיו נהגו ליתן לו לשתות אם לא רצה לאכול ומצטרף וכן נוהגים עכשיו:

סעיף חעריכה


(י) מצוה שיברך:    דמן התור' אינו חייב לברך אא"כ אכל לשבעו וכב"י דאם כל אחד מברך לעצמו בלחש רק שמזמנין אפי' מי שאכל כזית יכול לברך, ועיין סי' קפ"ג ס"ז:


(יא) יכול להוציא:    דמן התורה יכול להוציא חבירו אף על פי שלא אכל כיון שחבירו כבר אכל וחייב לברך וכל ישראל ערבים זה בזה וכמ"ש סוף סימן קס"ז אלא שאינו יכול לו' שאכלנו אא"כ אכל כזית (תוס' ב"י) והע"ת לא עיין בב"י, ומשמע לכאורה דאם הם שנים שאינו צ"ל שאכלנו יכול להוציא חבירו אף על פי שלא אכל ומ"מ בריש סימן קצ"ג משמע דאינו מוציא חבירו אא"כ אכל וכ"מ בתוס' בשם הירוש':


(יב) וי"א שאינו חייב:    ולדבריהם אם אכל כזית חייב מדאורייתא לברך ולדעת הרב"י אינו אלא דרבנן דהא דדרשינן ואכלת שיעור אכילה בכזית אסמכתא בעלמא הוא דמדאורייתא בעינן שביעה ממש, וכ"ד רוב הפוסקים והב"ח לא הבין דברי הרב"י בזה ע"ש, ואם מקצתן אכלו לשובע ולא שתו ומקצתן לא אכלו לשובע ושתו מוטב שיברכו שאכלו לשובען דחייבין מדאוריית' לדעת רוב הפוסקים דלא איכפת לן בשתיה ועיין סוף סימן קפ"ו, האוכל אכילה גסה מוציא אחרים בברכת המזון והוא שנהנה גרונו באותה אכילה (ש"ג פ"ז) עיין סי' תר"ב ס"ו: