פתיחת התפריט הראשי

פרק לבעריכה

פסוק העריכה

כה תאמרון לאדני לעשו וכו'עריכה

(בראשית ל ה): כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב:    ראוי לחקור על מה עשה אלהים להביא את הצדיק בצרה, ובפרט היותו מובחר שבאבות שיעורר עשו לצאת לקראתו עד שברזל באה נפשו, עד שהוצרך להשפיל כל כך לקרות עצמו עבד (בראשית ל, ה): "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב", ולהכין עצמו לדורון ולחלק מחנהו למחנות ולשלוח מלאכים לפניו, ואח"כ כמה מהצער עבר בשרו של עשו עד שנצח אותו.

ונראה שבהיות זרעו של יעקב עתידין להשתעבד בד' מלכיות ומהשמדות והגזירות והצרות העתידין לעבור עליהם, הקדים הקב"ה להגיע לאביהם בעניינים הדומים על העתיד, בהיות האבות סימן לבנים, וכדרז"ל במדרש (בראשית רבה פ' ע"ו) "(בראשית לב, ט): "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ" אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם. (בראשית לב, ט): " וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה" אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה וכו'" עוד במדרש (בראשית רבה פ' ע"ה) "מַהוּ (בראשית לב, יז): "וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם יִהְיוּ צָרוֹת בָּאוֹת עַל בָּנַי לֹא תָבִיא אוֹתָם זוֹ אַחַר זוֹ, אֶלָּא הַרְוַח לָהֶם מִצָּרוֹתֵיהֶם וכו'" וכתב הרמב"ן ז"ל "כל אשר אירע לאבינו יעקב עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו וכו'" הרי כל מה שאירע ליעקב רמז למה שעתיד ליארע לישראל בגליות, ושממנו ילמדו וכן יעשו בבואם בתוך הגליות, וכשם שהוא נצטער מה שנצטער וניצל ויצא בשלום מחמת כל הצרות, כך ישראל אעפ"י שיחשבו עליהם מחשבות לכלותם, החושבים יאבדו והם יעמדו ויצאו בשלום מתחת ידיהם, וזהו (בראשית לב, ד): "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו" בא מלת לפניו לתת טעם למה גילגל הקב"ה כל זאת על יעקב להצטרכות השלוחים והצרות שעבר, והוא בעבור מי שנוטל המלכות לפניו, שהם ד' מלכיות כדי להיות סימן להם ושממנו ילמדו להתנהג עצמם ביניהם כמדובר, והוא לקבל עליהם השעבוד ולהשפיל עצמם לפניהם כאשר קרא יעקב עצמו עבד לפני עשו ולשחד להם בדורונות ובמסים וארנוניות כאשר שלח יעקב לעשו, וכדברי רז"ל במדרש כמה שנים שימש יעקב לעשו בדורון זה, ובזעת הגזירות והשמדות להשתדל בדורון ובתפילה, ואם לא יוכלו בזה לחלק המחנה ולצאת גרושים מעיר לעיר ולהחניף להם בכל מה שאפשר, ולא להתנהג בזדון ולמרוד כדרז"ל (שבת קיא, א) "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם ג' פעמים, אחת שלא ימרדו באומות וכו'" כשם שיעקב נהג עם עשו ובזה יצא בשלום מתחת ידו, ובהתנהגם כך הקב"ה יעשה את שלו להגין עליהם בנסים גלוים ונסתרים כאשר נהג באביהם הקדוש שהזמין מלאכים לפניו להיותם שלוחים לו בעת צרתו, והם הלכו והכו בכל מחנה עשו מכת מות, כדרז"ל במדרש (בראשית רבה פ' ע"ח, י"א) "כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתּוֹת כִּתּוֹת וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת וְהָיוּ פּוֹגְעִין בְּאִלֵּין דְּעֵשָׂו וַהֲווֹן אָמְרִין לְהוֹן מִן דְּמַאן אַתּוּן, וְהֵן אוֹמְרִין מִן דְּעֵשָׂו וְהֵן אוֹמְרִין הַכּוּ הַכּוּ וכו' כֵּיוָן דַּהֲווֹ אָמְרֵי מִן דַּאֲחוּי דְּיַעֲקֹב אֲנַן הֲווֹ אָמְרִין שַׁבְקוּן לְהוֹן" ע"כ. בכל דור ודור העומדים עלינו לכלותנו עושה הקב"ה נסים גלוים ונסתרים, גם על ידי מלאכיו המכים בהם ומבטל מחשבותם כאליהו שנדמה לחרבונה לבטל מחשבת המן בן המדתא, וכאלה מעשיות בתלמוד ובמדרשים אין מספר, ועוד עשה אלהים להזמין ליעקב שרו של עשו ראש צרי' כדי שיכניענו יעקב וישפילהו, ובהיות האב מכניע לשר שלהם בכוחם בניו תחת רשותו נחלש כחו מלשלוט עליהם לכלותם, וכדרז"ל במדרש (בראשית רבה פ' ע"ז, ג') "מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּלֶב אַגְרִוֹן וַאֲרִי נֵמִירוֹן, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל אֶת בְּנוֹ וּמְלַבְּבוֹ בָּאֲרִי, שֶׁאִם יָבוֹא הַכֶּלֶב לְהִזְדַּוֵּג לוֹ יֹאמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֲרִי לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִזְדַּוֵּג בוֹ. כָּךְ שֶׁאִם יָבוֹאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִזְדַּוֵּג עִם יִשְׂרָאֵל, יֹאמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׂרְכֶם לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְהִזְדַּוֵּג בְבָנָיו" ע"כ. הרי בהדיא שהקדים הקב"ה שינצח יעקב לשר שלהם, כדי שבבואם בניו תחת רשותם לא יוכלו לשלוט בהם, כיון שאביהם החליש והכניע כח שרם, ובטל הקב"ה מחשבת עשו שבא נגד יעקב בארבע מאות איש עמו, כנגד ח' קליפות להשליטם עליו כדברי חז"ל, וכיון שהכו המלאכים בהם כמדובר, החלישו כחם ובפרט בשלוט יעקב על שר שלהם, ונראה שבא עשו בארבע מאות ראשי גייסות כאחז"ל, והם כנגד ארבע מאות קליפות כמדובר, כוונתו היה לשלוט על יעקב בארבע מאות קליפות אלו כדי להכניע מי שעתיד להכניע לאומות ארבע מאות פעמים, והוא דוד המלך ע"ה שעשה בימיו ארבע מאות ואחד מלחמות, ארבע מאות עם אומות העולם ואחד מלחמת אבשלום, כך שמעתי מהרב הגדול כמוהר"ר אהרן פרחיה זצ"ל משם מדרש וכו' ובהיות עשו אדמוני וראה לדוד אדמוני, עתיד להפיל מהם ארבע מאות מלחמות, בא לשלוט ביעקב בארבע מאות קליפות כדי לבטל זאת, והקב"ה בטל מחשבתו ושלח מלאכיו והכניעם, ואדרבא נתן כח בדוד להרוג מהם בת' מלחמות ולהרוג בכל חץ שהיה יורה ת"ת אנשים כאחז"ל והוא בכפל הת', כי כיון שע"י יעקב הצדיק נכנעו אותם ת' קליפות גבר דוד להרוג בהם ב' פעמים ת' בפעם אחת, וכשם שהיה בעשו שכראות מעלת יעקב וחשיבותו לפני המקום ומלאכים לפניו לשמשו, נשקו וחבקו בעל כרחו שלא בטובתו ושלחו לשלום, כך עתידין ישראל לצאת מהגליות מתחת ידי אומות העולם ולשולחם מאתם, כדכתיב (ישעיהו סו, כ): "וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וכו'", וכשם שעשו אחר שולחו ליעקב בקש אופנים להרע עמו ועד עת הקבורה בא לחלוק עליו כאומרם חז"ל, כך אחר שולחם אומות העולם לישראל מביניהם, יחשבו מחשבות לבא עליהם למלחמה והיא מלחמת גוג ומגוג. ולרמוז על האמור דרשו רז"ל במדרש בסדר זה בענין יעקב, (תהלים יז, יג): "קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ" ה' פעמים דוד מקים להקב"ה בספר תהלים ע"ש, ובילקוט תהלים מזמור ג' וז"ל "חמשה פעמים מקים דוד להקב"ה, ד' כנגד ד' מלכיות - וא' כנגד גוג ומגוג" ע"כ. והוא אשר דברנו שענין יעקב עם עשו במאורע הזה, רומז על ד' מלכיות עד ענין גוג ומגוג כדפרשית.

וכפי דרוש זה שכל מה שעשה הקב"ה שאירע ליעקב היה רמז על לעתיד שיעברו בניו בגליות עד שובם לארץ אבותם, הוצרך הקב"ה להזמין ליעקב מלחמות גדולות ועצומות בדרך עד שובו לבית אביו, עיין בילקוט בס"ז ושיקח שכם בן חמור לדינה בתו, רמז על העתיד שעתידין ישראל להלחם באומות מלחמות גדולות בגילוי הגואל, ואז יצאו יחד העם בגולה והנשים תשכבנה ויבאו במצור ובמצוק במיתת משיח בן אפרים אחר גילויו כאשר אירע ליעקב אבוהון אחר שהובטח, וכשם שבסוף נושע ועלה כך בניו אחריו בגילוי משיח בן דוד כנודע, ולמען יהיו ישראל בטוחים ואל יתיאשו מסיבת המצוקות אשר יגיעו להם באחרית הימים, הזמינם לעבור על יעקב לומר כזה עתיד לעבור עליכם שהאבות סימן לבנים, וכשם שהוא גבר בסוף על כלם כך אתם, ואם-כן אין מקום להתיאש מן הרחמים.

וכפי דרושנו זו בא על נכון למה הושם ליעקב שם חדש בשובו לבית אביו, שקראו הקב"ה ישראל, והוא רמז על העתיד בשובם ישראל לבית אביו היא ארץ ישראל יקנו שם חדש, כדכתיב (ישעיהו סב, ב): "וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ" שם מורה על ממשלתם ומעלתם וחיבתם לפני המקום, כאשר נקרא יעקב ישראל המורה על המעלה והשררה והחיבה בהיות שמו ית' מעורב בו כמלאכי השרת מיכאל גבריאל, דשם אל מעורב בשמם, וכשם שליעקב שמרוהו מחנות מלאכים, כך לישראל לעתיד כמו שמבואר אצלי בביאור ההפטרות על-פסוק (ישעיהו סב, ו): "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים" והם מלאכים ש"כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ" כי אין לפניהם שינה, ואינו מהתימא שיהיו שומרים שלכם שאתם גדולים מהם, שהרי "אַל דֳּמִי לָכֶם", אינן דומים לכם, הם מזכירים השם אחר ג' תיבות קדוש קדוש קדוש ה', ואתם אחר ב' תיבות שמע ישראל ה' וכו'.

מדרש: כשם שאי-אפשר למעין להרפס וכו'עריכה

במדרש (בראשית רבה פ' ע"ה, ב) רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַּח: כְּשֵׁם שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְמַעְיָן לְהֵרָפֵס וּלְמָקוֹר לְהִשָׁחֵת, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַצַּדִּיק לָמוּט לִפְנֵי רָשָׁע, וּכְמַעְיָן נִרְפָּשׂ וְכִמְקוֹר מָשְׁחָת, כָּךְ צַדִּיק מַשְׁמִיט עַצְמוֹ לִפְנֵי רָשָׁע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב:    ראוי לשים לב למה הוצרך להביא דמיון ממעין וממקור, שהיה די בגדול שבהם שהוא המקור שמשם נמשך למעין ועוד שכיון שאמר כשם שא"א למעין להרפס איך קאמר אח"כ וכמעין נרפס, ולמה סמך לדרכו היה מהלך.

אמנם לבא לענין נקדים המדרש "(בראשית לב, יא): "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים", ר' אבא בר כהנא אמר איני כדאי "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים", ר' לוי אמר כדאי אני "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים"" ע"כ. ומאמר הזה מבואר אצלי בחיבור אחר דשלימים אלו חולקים בהבנת הכתוב, חד סובר שיעקב הזכיר זכותו שאעפ"י שהיה עני כי במקלו עבר את הירדן ואח"כ היה לב' מחנות שהעשירו האל ית' לא נתגאה כדרך העני המתעשר שמתגאה ובועט על-דרך (דברים לב, טו): "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" אלא אדרבא קטנתי, וחד סובר דברים כפשוטן קטנתי מכל החסדים, שמכל הדברים שעשית עמדי נתמעטו זכיותי. באופן שאחד סובר שיעקב היה מחזיק עצמו צדיק, וחד סובר שיעקב היה מחזיק עצמו לבלתי הגון, ובזה נבא לענין שהמעין הוא דמיון לצדיק בלתי גמור, מה מעיין מקבל מהמקור כי מעצמו מים אין בו, כך הצדיק שאינו גמור צריך סעד מאחרים , והמקור דמיון הצדיק גמור ולכן בעל המאמר הביא דמיון ממעין ומקור כנגד ב' הסברות שיעקב היה מחזיק עצמו לצדיק מלא זכיות כמקור שממיו נובעים בלי הפסק וכנגד סברא שלא הי מחזיק עצמו למלא זכיות כדמיון המעיין שצריך מהמקור ואמר דעל כל פנים בין אם היה מלא זכיות בין אם נתמעטו זכיותיו בפני עשו צדיק גמור יחשב, וכשם שאי אפשר למעיין להרפס ולמקור להשחת, כך א"א לצדיק בין גמור בין בלתי שאינו גמור למוט לפני רשע ואף שתראה צדיק מט לפני רשע הוא כמעיין נרפס וכמקור משחת שאם יעשו בהם דבר מה אינו מגיע להם שום השחתה כי-אם מתבלבלים ממיהם ברפס וטיט ומגיע נזק למסתפקים מהם שאינן יכולים לשתות אך אחר שעה חוזרים המעיין והמקור ואיתנם באופן שלהם אין מגיע שום נגע מיד הרשע כי אדרבא הרשע בנגוע בצדיק הרעה נופל עליו כדמיון שהמשחית המעיין והמקור דלעצמו משחית שאינו יכול לשתות ממיו כמדובר דבהם אינו נופל השחתה, דמיד חוזרים לכמות שהם כדפרשית, וכיון דצדיק אפילו בלתי גמור בערך הרשע צדיק גמור יחשב, א"כ יעקב אף למ"ד דקאמר איני כדאי לא היה ראוי שישפיל עצמו בפני עשו, וזהו דקאמר ליה הקב"ה: לדרכו היה מהלך וכו', כלומר עשו לדרכו הרעה עדיין היה מהלך ואתה משלח לומר לו: "כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" ולהשפיל עצמך לפניו, כי מעולם לא היית יכול למוט לפניו, אעפ"י שאתה מחזיק שאינך כדאי ונכון.

ובזה מתיישב קושי עצום שיש במאמר זה, אומרו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, שהרי עשו לא היה הולך לדרכו כי-אם לקראתו, דכתיב וגם הולך לקראתך וברז"ל שהלך ליקח מכס של מצרים ומתוך המכס לקום עליו להורגו, וחז"ל פירשו ששם שם ארצו שעיר על-שם שרימהו יעקב בשעירי עזים ושם שדהו אדום על-שם שקנה בכורתו בעדשים מאכל אדום להיות זכר לפניו מה שעשה לו יעקב כדי שלא ישכח לעולם, נמצא שנאתו שמרה נצח, וא"כ איך קאמר לדרכו היה מהלך כאילו לא היה לבו על יעקב ואינו אלא דכל מגמתו ומחשבתו היה על יעקב ומבקש להורגו, אלא הוא אשר דברנו לדרכו היה מהלך, ר"ל לדרכו ורגילותו הרע היה מהלך וכיון שעדיין מחזיק בטומאתו למה שלחת לומר אדוני לרשע כזה, שאעפ"י שקטן אתה בעיניך באומרך איני כדאי עכ"ז בערכו צדיק גמור תחשב, וממה אתה מתיירא דצדיק גמור אינו בולע.

אך אמנם נראה לעורר בענין הפסוקים: על מה נתעורר יעקב לשלוח מלאכים לעשו, ספק ב' מהו לפניו. ספק ג' מה יוצא בהודעת מקום ששלח המלאכים שהוא בארץ שעיר שדה אדום. ספק ד' למה נשתמש ממלאכים ולא שלח לו מלאכי בשר-ודם למ"ד מלאכים ממש. ספק ה' אומרו אל עשו אחיו, דמי לא ידע שעשו אחיו היה. ספק ו' איך ולמה עשה עצמו עבד וקרא לעשו אדוני הפך מאמר השם (בראשית כה, כג): "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". ספק ז' מה יוצא מסיפור לעשו שגר עם לבן ובפרט לדעת רש"י ז"ל שדלח לומר לו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים, דמה איכפת לעשו מכל זה, כי הוא לא היה מאמין בתרי"ג מצות וכדרז"ל שביום שמכר הבכורה עבר חמשה עבירות וכפר בזה אלי וכפר בתחיית-המתים. ספק ח' אומרו ויהי לי שור וחמור ופירש רש"י ז"ל זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ, כי באמת הם מן השמים ומן הארץ, שעל-ידי טל ומטר מן השמים הארץ מצמיח חציר לבהמה, ומשם מתגדלים השור וחמור ואינן גדלים באויר העולם. ספק ט' בשלוח לומר לו למצא חן בעיניך, דמה מציאת חן יש בזה אדרבא חרה יחרה ויבער כאש חמתו באומרו שנתרבה במקנה מסבת הברכות שלקח במקומו בעורמה ובמרמה. ספק י' להבין דברי השלוחים וגם הולך לקראתך מאי לקראתך. ספק י"א מה יוצא מסיפור וארבע מאות איש עמו, שאם באו לומר על ריבוי האנשים הנלחמים אשר אתו, אינן כל כך בערך ריבוי העם אשר עם יעקב כאחז"ל מלבד אנשים המשמשים הסמוכים על שלחנו ובפרט בניו הגבורים אשר כמה מלחמות עשו עם גבורי הארצות אשר עברו ביניהם בדרך, עיין בילקוט בסדר זה, ואם באו לומר שהם מועטים בערך אנשיו אשר עמו א"כ ממה נתיירא בשמוע מספרם כדכתיב וירא יעקב מאד, ואפשר שמכח קושי הזה פירשו חז"ל ת' איש עמו הם ת' ראשי גייסות באופן שהביא עמו אנשי מלחמה אין מספר דבר מספיק יוכלו להלחם עם יעקב ובניו וריבוי אנשיו כי לא שוטה היה עשו שלא חקר במספר האנשים אשר היו עם יעקב כיון שיצא לקראתו להלחם עמו. ספק י"ב למה זה וירא ויצר לו כיון שהיו עמו מלאכים נלחמים בעדו. ספק י"ג ויחץ את העם, מה צורך לחצותם שיותר טוב להיותם כלם בחיבור אחד בין לתפלה בין למלחמה, כי בהיותם יחד בחיבור אחד איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. ספק י"ד אומרו אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה ומי הבטיחו על זה, ורש"י ז"ל פירש דעל כרחו כי אלחם עמו, וכפי פירושו ז"ל למה שם מחנה האחד באחריות ויותר טוב שילחם מיד להצלת גם מחנה הראשון. ספק ט"ו אומרו להקב"ה דקאמר לו (בראשית לב, י): "וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ" (בראשית לב, יא): "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים" (דברים לב, יב): "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו", דדברים אלו מורים דעשו ודאי היה שולט בו, וכיון שהקב"ה הבטיחו - בודאי שלא יוכל לנגוע בו אפילו בקצהו. ספק י"ו להבין אומרו (בראשית לב, יב): "פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים". ספק י"ז למה נקט מספר זה בבהמות ששלח לו לדורון.

ונראה בהיתר הספקות אלו, שיעקב נתעורר לשלוח מלאכים לעשו אולי יוכל להחזירו בתשובה כאחז"ל במדרש בסדר זה פ' ע"ה (י"א) שלח לו שלוחים אם יחזור בתשובה ע"ש. כי זהו כבודו והדרו להיות אחיו צדיק כמותו, ובפרט היות פניו דומים לפני עשו והוא צדיק גמור היה, ואינו מהכבוד היות צורתו דומים לפני עשו והוא רשע, דמזה הטעם הרגו חושים לעשו מאחוריו מפני כבודו של יעקב שפניו היו דומים לו כאחז"ל, וזהו וישלח יעקב מלאכים לפניו דייקא, בעבור פניו שהיו דומים לו כאחז"ל. ושלח לו מלאכים ממש לשני סיבות, אחד שידעו באמיתות מה בלבו אם כונתו לחזור או לא, כי בהיותם מלאכים יודעים מה בלבו, ועוד שאם מחיק ברשעותו אפשר יהרוג השלוחים, שהנראה שעומד בשנאתו בהיות שם ארצו שעיר ושדהו אדום לזכור מעשה השעירים ותבשיל אדום שהאכילו ולקח בכורתו וברכתו ובהיותם מלאכים אינו יכול לשלוט בהם להורגם ולכך לא שלח שליחי' בשר ודם.

(א"ה ס"ט כמתלמד מדה"ק אפשר לע"ד לתת טעם למש"ה לפניו, וגם למה דהוצרך לשלוח לו מלאכים ממש והוא בהקדים מ"ש מרן הקדוש ה"ה לעיל דפ"ג רע"א בפי' הכתוב וירא יעקב את פני לבן וז"ל לכן להבחין מה בלבו ראה יעקב את פני לבן, כלומר הביט בפניו כאחז"ל בס"ז במד"ר ס"פ ע"ג בֵּן סִירָא אוֹמֵר לֵב אָדָם יְשַׁנֶּה פָנָיו בֵּין לַטּוֹב בֵּין לָרַע, וּבְפָנָיו הִכִּיר שֶׁהוּא אֵינֶנוּ עִמוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וְכִרְאוֹת הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא בְצַעַר וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ, שֶׁלֹּא יוּכַל לִשְׁלּוֹט בְּךָ כַּאֲשֶׁר רָאִית בְּפָנָיו, כִּי הַפָּנִים מַרְאוֹת הַלֵּב הֵם וְכוּ', וקרוב לזה פירש ג"כ שם בה"ב וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וכו' וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן וכו', דהכונה אמר-לו רואה את פני אבינו, כלומר אנכי דוקא בחכמת הפרצוף ומכיר אנכי בפני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום, ואם-תאמר אם-כן הוא למה לא הרג לך כיון שהוא רשע גמור, ולהשיב לזה אמר ואלקי אבי היה עמדי, כלומר בלבו היה להרגני אך אלקי אבי היה עמדי לשמרני וכו', אלו-תמצית-דבריו עש"ב. מעתה אפשר דזהו כוונת הכתוב וישלח יעקב מלאכים לפניו, לפניו דייקא דבשביל לראות פניו ולהבין מה בלבו שלח אצלו מלאכים, דלב אדם ישנה פניו וזהו לפניו. וכיון דשלוחי בשר-ודם אינן בקיאים בחכמת הפרצוף א"כ אם היה שולח לו שלוחי ב"ו אינן בקיאים בחכמת הפרצוף א"כ אם היה שולח לו שלוחי ב"ו אפשר דאינן בקיאין ואינן יודעין מה בלבו ומשו"ה נתחכם לשלוח מלאכים ממש, כיון דהם יודעים ג"כ מה בלבו אם יהרוג אותו, לזה היה מלאכים ממש והאי-טעמא לפניו בשביל פניו, לרמוז דהפנים מראות הלב הם כמ"ש משם ה"ה ז"ל ודוק).

ופירש על מה שלחם, שהוא אל עשו אחיו, שלחם לעשו שיהיו אחיו במעשיו הטובים ובהיותו חוזר בו להיות צדיק כמוני הוא אדוני ואני עבדו, וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול, אני מקיים עמו אם יהיה צדיק כמותי, ושלח לומר לו שאל יפתהו יצרו מלחזור בתשובה באומרו כי לא יהיה לו חלק בטוב העולם הזה, שהרי אני עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים ועכ"ז שאנכי צדיק גמור יש לי גם טוב העולם הזה, שהרי ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה, וכל זה השכר צדקותי ששמרתי תרי"ג מצות ויש לי בעולם הזה ובעולם הבא, כי כל זה בשכר המצות וזו לא מן השמים ולא מן הארץ, כלומר לכ העושר הזה אינו מסבת ברכות אביך שברכני מטל השמים ומשמני הארץ, וזהו זו אינו לא מן השמים ולא מן הארץ, אין הכוונה דשור וחמור אינו לא מן השמים ולא מן הארץ, אלא הכוונה אינו מסבת הברכות מטל השמים ומשמני הארץ כמדובר, אלא שזיכני ה' לשתי שולחנות בשכר צדקותי, ואם-כן חזור בך ואל תעלה על דעתך דבשובך לא יהיה לך בעולם הזה, וכל זה שלחתי לך למצא חן בעיניך, כלומר שתחזור בתשובה ובהיותך צדיק כמוני אני מוצא חן בעיניך, כי אין אהבה אלא בדומים. והשלוחים בהיותם מלאכים ידעו והכירו בעשו שאדרבא יש בלבו להחזיר ליעקב להיות רשע כמותו, וזהו אומרם באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך, כלומר מלבד שאינו עולה על לבו לחזור אלא שגם הולך לקראת סברתך להחזיר לך למעשיו הרעים, והוא לקראת סברתך שכוונתך שיחזור ממעשיו הרעים ואמיתות דברנו תכיר שאין בו תקוה שיחזור בו ואדרבא כונותו להפך אצלו שהרי ת' איש עמו כנגד ת' קליפות ראשיים של הקליפות בא עמהם אצלך להמשיכך בסטרא שלו, כשמוע יעקב שאין תקוה בעשו לחזור בתשובה, ויירא יעקב מאד ויצר לו, כלומר כיון שעמד ברשעו נתיירא ממה שהיה עתיד זרעו לזרעו ויצר נצטער איך לא שב ואחיו רשע דהעדר כבוד היה לו בזה, והותר בזה ספקות א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' י"א י"ב. כראות יעקב שעשו לא נכנס לחזור בו, ואדרבא עמו ת' קליפות נתיירא מעה"ד שלו כי עשו אדמוני היה מצד הדין הקשה ועינו שולט מאד להרע ובפרט שעמו ת' קליפות, מה עשה ויחץ את העם אשר אתו וכל אשר לו למעטם מעט כאן ומעט כאן כדי שלא יראם יחד שמורה על הריבוי ולא ישלוט בהם עינו הרע. וזהו כוונת אומרו אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, כלומר אם יהיו כולם מחנה האחת כמו שהם תמיד כלם יחד מחנה אחד, והכהו בעינו הרע שבראותו להם כלם יחד יטיל בהם עה"ר, אב לעכשיו שהם מועטים בכל מקום, קצתם לפניו והשאר אחריהם, בזה והיה המחנה הנשאר, כלומר בהיות המחנה בבחינת נשאר זעיר שם זעיר שם, בזה יהיו לפליטה כי נתמעטו בעיניו ולא יטיל בהם עין הרע כמדובר והותר ספק י"ג י"ד.

ובהיות שראה יעקב דעשו עמד ברשעותו כי לא שב בתשובה, הן אמת שידע שבו לא היה יכול לשלוט, כיון שהובטח מהקב"ה (בראשית לב, י): "וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ", אך נתיירא מזרעו של עשו דכיון שלא חזר בתשובה, זרעו אחריו יבקשו לאבד את זרעו, כי אז (בראשית לב, יא): "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים", כלומר נתמעטו זכיותי ועל זרעו אחריו נצטער בבא המן הרשע להשמיד להרוג ולאבד אם על בנים, והוא מסבת מיעוט זכיות, כי אז נתחייבו כליה על עובדם לצלם כאחז"ל, וזהו אומרו ה'צלני נ'א מ'יד אחי ראשי-תיבות אותיות המ"ן כדחז"ל, ומגזירתו אני מתיירא פן יבא והכני אם על בנים, שכוונתו להשמיד אם על בנים נגד מה שכתוב בתורה "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך" כאחז"ל אמר המן פרעה שוטה היה שגזר על הזכרים בלבד וכו' הוא יעקור אם על בנים לרמוז שעל אותו זמן היה תפילתו ולא עליו ועל בניו כי מובטח היה, והוהתר ספק ט"ו י"ו, וכראות יעקב אבינו ע"ה גזירתו של המן זרעו של עשו, סידר לו דורון מספרו ת"יו שהקרבנות כל השנה עולים הכפל מהדורון, עיין בספר מנחה בלולה.

(א"ה ס"ט לע"ד אחהמ"ד לא זכיתי להבין דברי קדשו, דאיך כתב דהדורון מספרו תי"ו, דהנה מריהטא דקראי מוכח דשלח לו תק"ן דורונות. והכי איתא להדיא בילקוט ס"ז משם פר"א ע"ש. ועל הכל זוהי שק' אחהמ"ד דאיך כתב דקרבנות כל השנה עולים הכפל מהדורון, דהנה כאשר תדקדק בפרשת הקרבנות בפרשת פנחס המה יעלו למספר קרוב לאלף ור"נ קרבנות. ואם נאמר דהוא על ב' תמידין שבכל יום הנה הם תש"ל כיון דשס"ה ימים הם ימות השנה וכמ"ש המפרשים ז"ל על-פסוק את קרבני וכו' תמימים שנים ליום דהוא ראשי-תיבות תש"ל. ואם נחשוב ג"כ למוספי שבת ב' כבשים בני שנה. הנה ודאי בשס"ה ימי השנה לפחות הוו נ"ב שבתות וא"כ הוי ק"ר קרבנות עם תש"ל תמידין כסדרן הוו להו תתל"ד וכפל תי"ו הם תתל"ב א"כ חסר מן המנין ב' ליום, אלא ודאי דטעות-סופרים נפל בדברי הר' ז"ל וצריך-לומר במקום ת"יו תק"ן כמבואר מקראי. ובהכרח צריך-לומר כן דהא דכתב הר' דקרבנות כל שנה עולים הכפל, ה"ד קרבנות הכבשים דהיינו תש"ל תמידין וג"ן שבתות השנה ב' כבשים הוו להו תתל"ו. י"ב ראשי-חדשים וז' ימי חג הפסח ויום הבכורים וראש השנה ויום הכפורים ויום חג עצרת דכולם שוים כמוספי הקרבנות הכבשים דהוו ז' כדמוכח שם בפרשת פנחס, א"כ הוו ז' פעמים כ"ג דעולים קס"א עם תתל"ו הוו להו תתקצ"ז. ז' ימים של חג הסוכות קרבן מוסף מקריבין י"ד כבשים כדאיתא שם וז' פעמים י"ד הוי צ"ח ות"תקצ"ז המה עולים למנין אל"ף צ"ה. ב' כבשי עצרת וכבש העומר הוו אלף צ"ח א"כ הוי שפיר כפל הדורון חסר ב'. ועם ב' שעירי יום הכפורים א' לה' ואחד לעזאזל הוי המנין מכוון והוא על-דרך שכתב מרן ה"ה זצ"ל לקמן ס"ז בפי' הכתוב כי ע"כ ראיתי פניך וכו' דהדורון דשלח לו יעקב הוא כמו שני שעירי יוה"כ דשולחים הא' דורון לעזאזל המדברה וכו' קחנו משם, זהו מה שנראה לומר בהתנח לן דצ"ל במקום תי"ו תק"ו אבל באמת אם כוונת הר' ז"ל הוא תי"ו דורונות פליאה דעת ממני, ולא זכיתי להבין דבריו וצ"ע).

לרמוז שהצלתם מיד המן היה בזכות הקרבנות כאחז"ל במדרש אחשורוש על פסוק והקרוב אליו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אם מתקיימת עצתו של רשע זה מי מקריב לפניך כרשנא מי מקריב לפניך פר בן שנה שתר, מי מקריב לפניך שתי תורים אדמתה, מי בונה לפניך מזבח אדמה תרשיש, מי לובש לפניך בגדי כהונה ע"ש. והותר בזה ספק י"ז. וכפי דרוש זה מתיישב ג"כ מאמר אמר הקב"ה ליעקב לדרכו היה מהלך והיית שולח לו כה אמר עבדך יעקב, דכיון שיעקב שלח להחזירו בתשובה כדפרשית, ועל זה קרא עצמו עבד, אמר ליה הקב"ה טעית בזה, דבשלמא אם היית רואה בו שחזר קצת והיה בו שינוי ממעשיו הראשונים דכפר בזה אלי ובתחיית המתים ניחא, אמנם לדרכו היה מהלך, כדרכו הרע כבתחילה היה מהלך ואתה שולח לומר כה אמר עבדך יעקב, והשפלת עצמך לפני רשע, דמה ראית בו שהיה באפשרות שיוכל לשוב שהשפלת עצמך לפניו.

וכפי מה שפירשנו ה'צילני נ'א מ'יד אחי ר"ת המן, שהתפלל על מה שהיה עתיד המן לגזור על בניו, יבא על נכון פסוק וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו, מהו מן הבא בידו אלא רמזה התורה שכל הדורון שנתן המן לאחשורוש עשרת אלפים ככרי כסף על היהודים, עתידין לחזור לידו, דכל בית המן נתן אחשורוש למרדכי ולאסתר המלכה, כדכתיב ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן וכו' וכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, הרי שחזר הכל על ידו ולרמוז על זה קאמר ויקח מן הבא בידו, כלומר ממה שעתיד לחזור בידו וזהו הרמז ג"כ בצוותו לעבדיו לומר כי יפגשם עשו וישאלום למי אלה, ואמרת לעבדך ליעקב, דהיל"ל מעבדך יעקב, אמנם הרמז הוא המנחה זה עתיד לחזור לעבדך ליעקב, דכל מה שיתן המן לאחשורוש חזר ליעקב היינו מרדכי כמדובר.


פסוק חעריכה

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וכו'עריכה

עוד נראה: (בראשית לב ח): וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ:   . קשה דהיל"ל ויירא יעקב ויצר לו מאד, למה נתן מלת מאד בן ויירא לוייצר. ונראה בדברי רש"י ז"ל ויירא ויצר, ויירא שמא יהרג, ויצר שמא יהרוג הוא את אחרים ע"כ. ופירשו חז"ל דצר ליעקב להרוג לעשו שמא יהרג לאחרים, שהוא רבי מאיר העתיד לצאת ממנו, שרבי מאיר נקרא אחרים כנודע. ובהיות הצדיק מקיים ואהבת לרעך כמוך, היה יעקב הצדיק מתיירא וצר מדעת אחרים כרעה המגיע לו, ולרמוז לזה נתן מלת מאד בין ויירא ויצר, דחוזר פנים ואחור, ויירא מאד שמא יהרג גם מאד, וייצר שמא יהרוג הוא את אחרים.

והענין עצמו על אופן אחר, דכיון שרבקה אמרה למה אשכל גם שניכם יום אחד, לכן ויירא מאד שמא יהרג גם מאד, וייצר שמא יהרוג הוא את אחרים שהוא עשו, משום שבהורגו ימות גם הוא כדברי אמו, ולהראות שהיראה והצרה היו שוין, הטיל מאד בין שניהם, דחוזר מאד לוירא ולצרה. ומדוייק עם זה מלת ויצר לו, מאי לו אלא מה שויצר להרוג לעשו, משום שגם בהורגו מגיע לו המיתה משום דברי רבקה, למה אשכל גם שניכם יום אחד, ועיין עוד לקמן.


פסוק ידעריכה

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו וכו'עריכה

עוד נראה: (בראשית לב יד): וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:   . ידוע שאם עשו היה צדיק קצת שחזר בתשובה, במקום ששלח לו מנחה גופניי עזים מאתים וכו', במקום זה היה שולח מנחה רוחניי, כגון מסירת גילוי סודי התורה, ושיעור הכתוב מה שלקח דבר ממשיי גופניי, מן הבא בידו ולא דברים רוחניים, משום שהיה מנחה לעשו אחיו, לכן נתן דבר מה ששייך לו, דבר שנתפס בידו, גם יכולים לפרש דבידו חוזר לידו של עשו, ושיעורו ויקח דבר מן הבא בידו של עשו לתפוס שהוא דבר גופניי עזים מאתיים, שאם ישלח לו דורון מגילוי סודי התורה לא היה דבר שבידו של עשו לתופסם, דרשע היה ואין מבין.

וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּאעריכה

עוד נראה ב(נ)דקדק דהיל"ל "וילן שם בלילה ההוא לקח מן הבא בידו" מאי ויקח בוי"ו דמוסיף על ענין ראשון, ויובן בדרז"ל במדרש "(בראשית לב ו): וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר. שור זה יוסף (דברים לג יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. חמור זה יששכר דכתיב (בראשית מט יד): יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם. וכן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק, שנאמר (שמות יז יג): וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ. ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו, שנאמר (דברי הימים א יב לג): וּמִבְּנֵי יִשָּׁשׁכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים. ועבד זה דוד, ושפחה זה אביגיל וכו'" נמצא שיעקב שלח לעשו כל הרמזים האלו. עוד במדרש בשליחות הדורון למה נתן הגמלים באמצע, אלא אמר לו הוי רואה את עצמך כאילו אתה יושב על במה ודן ואני נידון לפניך ואת מתמלא עלי רחמים ע"כ. נראה מכל זה שרמוזים אלו היה בידו ובשכלו של עשו להבינם ושיעור הכתוב וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו, כלומר מלבד הרמזים ששלח לו בויהי לי שור וחמור כמדובר, ויקח עוד דבר מן הבא בידו של עשו להבין הרמז והוא עזים מאתים וכו', וגמלים באמצע לרמוז לו שירחם עליו כמדובר, ובחיבור אחר פרשתי פנים אחרים על זה, עי"ל מן הבא בידו, כלומר דבר הבא בידו לתת לו, דהיינו צאן ובקר ודומיהם שנמצאים אצלו, כי אלו חליפות שמלות וכלי כסף וכלי זהב לא היה נמצא בידו בעת ההיא, ובדרך הלצה כיון שאביו בירכו ועל חרבך תחיה, שלח לו דורון חרב חדה, דכל אחד אוהב כלי אומנותו, וזהו מן הבא בידו של עשו שהוא החרב ומה גם דכתיב והידים ידי עשו גבר נוגע לידו מנחה לעשו אחיו, וגם עזים מאתים וכו' עוד י"ל הבא בידו של יעקב לעשות, היא התפלה הקול קול יעקב, זהו לקח מנחה לעשו אחיו, שתפלתו להקב"ה שיצילהו מיד עשו, זהו עיקר המנחה להנצל מעשו אחיו.


פסוק יזעריכה

וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹעריכה

ובמדרש ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו. מהו וריוח תשימו, אמר יעקב, רבש"ע אם יהיו צרות באת על בני, לא תביא אותם זו אחר זו אלא הרווח להם מצרותיהם, באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו למרום ובכה ובקש רחמים מלפני הקב"ה, ושמע תפלתו והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב, שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב עכ"ל.

ראוי לשים לב וכי לא מצא יעקב להתפלל על בניו אלא עתה, די שיתפלל עליו ודיה לצרה בשעתה, ועוד מה ראה להתפלל כזאת, אם צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו, ולא תפלה אחרת כמו שלא ישלטו בהם אויביהם וכדומה לזה, עוד להבין למה כראות לעשו נתחזק עוד להאריך בתפלה באומרו תלה עיניו למרום ובכה ובקש רחמים, ועוד כיון שיעקב הוא המתפלל על עצמו, היל"ל והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו, מאי בזכותו של יעקב.

אמנם בהיות שכל מה שעבר ליעקב בצאתו מבית אביו עד שובו אליו הוא סימן על כל מה שעתיד לעבור על בניו בארבע גליות, כאומרם חז"ל, וכמו שפרשתי בפרשת ויצא, דאבות סימן לבנים, לכן בראות יעקב מאורעותיו ידע שכזה עתיד לעבור על ישראל, ולכך בראות שמיד שהציל מצרת לבן פגע בצרת עשו, אמר בודאי שכזה עתידין ישראל לעבור, לצאת מצרה לצרה, לכן התפלל בעת ההיא, רבש"ע אם יהיו צרות באות על בני, לאת ביא אותם זו אחר זו כאשר נהגת עמי להביאם זו אחר זו, דהן אמת דאבות סימן לבנים, יהי רצון שלא יהיה הסימן בדיוק להביא עליהם הצרות מיד זו אחר זו כאשר באו עליו, אלא הרווח להם מצרותיהם, זו תפלה ראשונה שעשה כשמוע שמועת צרת עשו אחר מה שעבר בלבן, אך אחר שראה צרה יותר סמוכה בלי רווח בין צרה לצרה והוא שבלילה ויאבק איש עמו, וצלעו ונצטער עמו הרבה, ותכף ומיד באותה שעה נשא את עיניו וראה עשו שלא היה ריוח כלל מצרה לצרה, כי מצרת לבן לשמועת ביאת עשו עברו כמה ימים מצרה לצאה, מה שאין כן מענין מלחמתו עם המלאך לביאתו של עשו אצלו, לכן בראות הצרות תכופות כל כך, נתחזק בתפלה ולהרבות בכיה ותחינה, שאם כך יגיע לבניהם ח"ו יתמו ושם ימותו, ושמע ה' תפלתו והבטיחו שהוא מושיעו, חוזר לישראל שהוא מושיעו מכל צרותיו, וכיון שהתפלה היה על זרעו ועליו הבטיחו, לכן אמר בזכותו של יעקב, כלומר כשיושיעם לעתיד יושיעם בזכות יעקב, שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. כי בבואם לידי צרות הוא מסבת העדר זכיות ויושעו בזכותו של יעקב.

עוד נראה דיעקב ראה בנבואתו הצרות העתידות לבא על בניו, וגם ראה עצמו בצרה עם עשו, מה עשה, הקדים תפלה על בניו תחילה באומרו אם יהיו צרות באות על בני, לא תביא אותם זו אחר זו וכו'. ואח"כ התפלל על צרתו. משום כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה. וכיון שהתפילה ראשונה היה על בניו שהוא לעתיד, וגם הוא ספק שיעברו עליהם צרות, שאפשר יהיו צדיקים ולא יעבור עליהם צרה. ותפלה שניה שהיא עליו הוא בהוה, והצרה יותר ודאית. זהו הטעם שנתחזק להרבות בבכיה ותפלה בשניה יותר מבראשונה, והקב"ה הבטיחו לעוזרו בזכותו של יעקב, ר"ל של יעקב החקוק בכסא הכבוד כדרז"ל במדרש ע"פ והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים. עולים ורואים צורתו חקוקה בכסא ויורדים ורואים אותו כאן למטה וכו'. כי מצד רוב צדקותו הוחקק בכסא, לכן הבטיחו לעוזרו בזכות יעקב.

עוד יש לומר כיון שהקדים תפלה על אחרים מתפלתו על עצמו, לכן הבטיחו הקב"ה בזכות יעקב, כלומר בזכות עצמו ולא בזכות אחרים כמו שהשיב לחזקיהו בזכות אחרים. או אפשר דאומרו בזכות יעקב, ר"ל בזכות שם יעקב, לפרסם בעולם דאינו כמו שסוברים דשם יעקב מורה על העקבות, ושב עורמה ובמרמה רימה לאחיו בלא דין ומשפט, אלא נקרא יעקב על שם ששם העקוב למישור, וראיה שבזכות שם יעקב הקב"ה הבטיחו לעוזרו.

ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך • קטנתי מכל החסדים • הצלני נא מיד אחי וכו' ואתה אמרת היטב אטיב עמך •

יש לדקדק שהקב"ה לא אמר לו והטיבה עמך אלא ואהיה עמך, כשאמר לו שישוב לבית אביו • עוד קשה כיון שמורה בפיו שהבטיחו למה נתיירא • ועוד מהי קטנתי מכל החסדים, דאין להזכיר מיעוט זכות בשעת הסכנה • עוד להבין אומרו פן יבא והכני אם על בנים, דבאומרו ויירא יעקב שם כוללים כלם, ולמה פרט אם על בנים • ועוד אומרו ואתה אמרת היטב איטיב עמך, דלא מצאנו דקאמר לו כך, לא בצאתו מבית אביו ולא בשובו • עוד להבין כוונת אומרו אשר לא יספר מרוב • אמנם נראה בשיעור פסוקים אלו, ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם וכו'. כלומר טעם יראתי אעפ״י שהבטחתני משום שבצאתי מבית לבן אמרת לי ואהיה עמך, דפירושו ואיטיבה עמך, והבטחה זאת איה אחר שקטנתי מכל החסדים וכו', א״כ יראתי לא בשבילי, שאני מובטח שלא יגיע לי מהרעה אעפ״י שקטנתי מכל החסדים, והבנתי למפרע שאומרך ואיטיבה עמך היה בדיוק עמך דוקא, לכן אני מפיל תחינה ותפלה, הצלני נא מיד אחי וכו' פן יבא והכני אם על בנים, כי לא עליהם הבטחתני, דעמך דוקא אמרת • ואין לי מקום לדון ולומר שאתה אמרת היטב איטיב עמך, כלו' היטב לך ואטיב אחרים עמך, דהם בני ונשי כמה שאמרת ושמתי את זרעך כחול הים, כיון שיכול הדבר להיות על ידי נשים ובנים אחרים שהוליד מהן, וזהו אשר לא, כלומר עתה אשר לא יהיו אלו בעולם שימותו מיד עשו, וענין יספר מרוב, כלו' ומה שאמרת מענין רבוי המספר, והיה זרעך כעפר הארץ או כחול הים, יתקיים על ידי נשים אחרות שהוליד מהן בנים אחרים, זהו יראתי וצרתי.