האמונות והדעות/מאמר ב/פרק א


  • ואומר, שאלהינו ית' הודיענו על ידי נביאיו שהוא אחד חי יכול חכם לא ידמה לו דבר ואין דומה ‏לפעליו.
  • והעמידו לנו על זה האותות והמופתים, וקבלנוהו מהרה אל מה שיעלה לנו מן העיון.
  • מה ‏שהוא אחד, כמו שאמר (דברים ו, ד) שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד.
  • ואמרו עוד (דברים לב, לט) ‏ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וגומר,
  • ואמרו (דברים לב, יב) י"י בדד ינחנו ואין עמו אל ‏נכר.
  • ומה שהוא חי, אמרו (דברים ה, כג) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש ‏וגומר.
  • ואמרו (ירמיהו י, י) וי"י אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם.
  • ומה שהוא יכול, אמרו ‏‏(איוב מב, ב) ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה.
  • ואמרו (דברי הימים א כט, יא) לך י"י הגדולה ‏והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגומר.
  • ומה שהוא חכם, אמרו (איוב ט, יד) חכם לבב ואמיץ כח מי ‏הקשה אליו וישלם.
  • ואמרו (ישעיהו מ, כח) אין חקר לתבונתו.
  • ומה שאין דומה לו ולא לפעליו, אמרו (תהלים פו, ח) אין כמוך באלהים י"י ואין כמעשיך.

ואחר ששמענו אלה החמשה עניינים מספרי ‏הנביאים, התעסקנו לקיימם מדרך העיון, ומצאנום כן. ומצאנו עמו בטול כל טענה שיטעון עלינו כל ‏מי שחולק עלינו, על דבר מהם. והם אינם משתדלים בזה, כי אם משני פנים, אין להם שלישי: אחד ‏מהם, הקשתו על הברואים. והשניים, שהוא תופש אותנו בכל מלה שנתארהו בה, וכל מלה שנכתבה ‏בהגשמת המלה, לא בהעברתה. וכאשר תתיישב לנו הידיעה הזאת, נבאר זה, ביכולת הבורא ‏ואמתתו.


  • ואומר תחילה, כי מצאנו מה שיורה על שהוא אחד, אחר מה שקדם מן הראיות, מה שאומר מעושה ‏הגשמים, מפני שהיה שלא ממיניהם, והיו הגשמים רבים, יתחייב שהוא אחד, מפני שאם יוסיף על ‏האחד יפול עליו המספר, ויכנס תחת חקי הגשמים.
  • ועוד, כי השכל גזר בעניין העושה, במה שאי ‏אפשר בלעדיו, אבל מה שמוסיף עליו אפשר בלעדיו, ואין צורך אליו.
  • ועוד, כי העושה האחר תתקיים ‏בראיה הראשונה, אשר היא ראיית החדוש, אך מה שמוסיף עליו צריך אל ראיה ‏‏שנית, זולת הראיה ההוא, להורות עליו, ואין דרך לראייה שאיננו מדרך החדוש בשום ‏פנים:‏