מאור ושמש על בראשית כד
<< · מאור ושמש על בראשית · כד · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
פסוק ל (כל הפסוק)
פסוק מג (כל הפסוק)
פסוק מט (כל הפסוק)
ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת עם אדוני הגידו וכו' ויש לדקדק אומרו חסד ואמת כי רש"י פי' בפ' ויחי שיעקב אמר ליוסף ועשית עמדי חסד ואמת שהחסד שעושי' עם המתים הוא חסד של אמת ולפי"ז אין ענין חסד ואמת לכאן גם מה שהפציר עליהם להגיד לו דוקא אם רוצים לעשות החסד ואמת עם אדוניו הל"ל אם תרצו להוליך אתי את רבקה או לאו ולבאר הדבר נקדים לבאר מפני מה לא רצה אברהם ליקח לבנו אשה מבנות הכנעני אשר הוא יושב בארצם כי הלא גם מהם הי' יכול לברור איזה בתולה כשירה במדות ישרות ובפרט מבני חת שהיו מיוחסים כפי דאיתא במדרש רבה ומפני מה מאס בהם ונראה על פי מה דאיתא במדרש הנעלם על פסוק וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו אילן אבהתא אברהם יצחק ויעקב ר"ל שראה שעתידין לצאת ממנו יצחק ויעקב והנה ידוע שיצחק מרמז למדת גבורה ויעקב למדת האמת וזה מרומז בפסוק כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' לעשות משפט וצדקה כידוע שמשפט הוא גבורה וצדקה מרמזת למדת אמת מדתו של יעקב שממנו יבנה מדת אמת וזהו תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שהאיש ההולך בדרך אמת מכונה לשם יעקב והוא ממשיך החסד לאברהם נמצא למדין מכל זאת שנתגלה זאת לאברהם שממנו יצא זרע קודש יעקב שהוא מרכבה למדת אמת והי' צריך עתה בעת שבא לזווג את יצחק שיתן לו זיווג אשר יוכל להבנה על ידי מדת האמת והנה איתא בגמרא ג' דברים צוה כנען את בניו ואחד מהם הוא אל תדברו אמת נמצא שכנען מאס במדת האמת ולא חפץ בו כי על כן צוה את בניו שירחיקו את מדת האמת רק לדבק עצמם בשקר ולכך מאס אברהם בבנות כנען כי הי' צריך לעשות השתדלות להמשיך מדת אמת לעולם ע"י הזרע שיצא מיצחק וזה אשר רמז להם אליעזר באמרו אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי ר"ל תגידו לי אם חפצים אתם במדת האמת לא ככנען שמואס בו כי על ידי מדת האמת ימשך החסד בעולם כמאמר הכתוב תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם תגידו לי ואוכל להדבק בכם זרע אברהם אשר זה מגמתו וחפצי וזהו חסד ואמת ואם לא תחפצו בזה אפנה כו' ודו"ק.
במדרש אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי פ' אליעזר שנים וג' דפים הם אמרה ושינה ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא רשב"י אומר טמא הטמא ר' אליעזר בר' יוסי אומר זה וזה עכ"ל ויש לדקדק אמאי קורא המדרש תורתן של בנים הלא תורת ה' היא או תורת משה כדכתיב זכרו תורת משה עבדי גם יש לדקדק הלא יש כמה אלפי' רבבות הלכות התלוי' בשערה כדאיתא בחגיגה הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררים התלוים בשערה יע"ש א"כ למה נקט דוקא הדרש שאין דם השרץ מטמא כבשרו והנראה בזה עפ"י דאיתא בגמרא במס' מעילה פ' ד' פעם אתת גזרה המלכות גזירה כו' שלחו לרשב"י ולר' אליעזר בר' יוסי כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם דם שרץ שיהי' דמו מטמא כבשרו מנלן כו' עקם פיו ר' אליעזר בר' יוסי זה וזה כו' יצא לקראתם בר תלמין אמר רצונכם שאבא עמכם (ר"ל לעוזרם) בכה רשב"י ואמר שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך ג' פעמי' ואני אפילו פעם אחת לא אלא יבא הנס מ"מ ע"ש ואיתא במדרש על פסוק ישלח מלאכו כו' שנזדמן לו לאליעזר שני מלאכים אחד להוציא את רבקה כו' נמצא שיפה כחו של אליעזר יותר מהתנאים הנ"ל שהם חדשו בדרך זה שהלכו בה חדושי תורה על השאלה שנשאלה בפניהם בהיותם בדרך ולא נזדמן להם שום מלאך רק בר תלמין ולא עמדה להם זכות תורתם ר"ל שחדשו הם דרשות אלו מרבוי המקרא מר אמר מזה וזה ומר אמר מטמא הטמא אליעזר עבד אברהם בכל שלשה דפים לא חדש דבר רק אומרה ושינה ונזדמנו לו שני מלאכים וז"ל המדרש יפה שיחתן של עבדי אבות היינו בזה יפה שיחתן וכוחם שנזדמנו לו המלאכים מתורתן של בנים דייקא שהי' תורתם של הבנים היינו התנאים רשב"י ור אליעזר בר' יוסי שהם בעצמם חדשו הדרש שיהי' דם השרץ מטמא כבשרו מרבוי המקרא ולא נזדמן להם שום מלאך וזה שסיים המדרש שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הם אומרה ושינה כלומר שלא חדש דבר רק שאמר ושינה ונזדמנו לו המלאכים ודם השרץ מגופי תורה ולא נאמרה בפרוש בתורה רק שהבנים היינו התנאים הנ"ל הם בעצמם שחדשו המדרש לרבות שיטמא הדם כבשרו מרבוי המקרא שמצאו התנאים הנ"ל רק מרבוי אות אחת ולא נזדמן להם שום מלאך ודו"ק היטב כי נכון הוא.פסוק נח (כל הפסוק)
פסוק סב (כל הפסוק)
ויצחק בא מבא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב במדרש רבה מהיכן בא מהר המורי' ולכאורה יקשה הלא זאת הי' ג' שנים קודם כי מהעקידה עד עתה הי' ג' שנים דוק ותשכח עוד במדרש הנ"ל בא מבא אתא ממיתא וצריך ביאור והנראה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל שקודם העקידה הי' יצחק מעלמא דנוקבא והוא עלמא דמותא כמו שמצינו גבי דוד המלך שהי' גם הוא מעלמא דנוקבא ולזאת לא הי' לו חיים רק מנין השנים שנתן לו אדם הראשון ומחמת העקידה משם זכה יצחק שנתקשר בעלמא דדכורא וזכה לחיים ומזה הטעם קודם העקידה לא הי' ליצחק זיוג בהאי עלמא כי מחמת שהי' גם הוא מעלמא דנוקבא ומיד שבא מהעקידה בתבשר אברהם שנולדה בת זוגו כמבואר ברש"י ז"ל וזה ביאור הפסוקים ויצחק בא מבא באר לחי ראי הוא עלמא דנוקבא כידוע וגם הגר קראה שם זה שנאמר ע"כ קראה לבאר באר לחי ראי וכן מבואר בזו"הק ופרושו שהי' הולך ונסוע מעולם זה להתדבק בעלמא דדכורא וזה והוא יושב בארץ הנגב כי כבר אמרנו בפ' לך לך שנגב רומז לחכמה כמאמרם הרוצה להחכים ידרים והוא עלמא דדכורא עלמא דחיי כמו שנאמר והחכמה תחי' את בעלי' ור"ל שנתדבק בחכמה וזהו שאלות המדרש מהיכן בא כלומר מהיכן זכה למדריגה זו ומפרש מהר המורי' כלומר על ידי העקידה שנעקד בהר המורי' משם זכה להדבק בעלמא דדכורה וע"כ זכה לזיוג וזה שמרמז המדרש אתי ממיתא ר"ל שהלך ונסע ובא מעלמא דנוקבא עלמא דמותא ונתדבק בעלמא דחיי וזה מרמז הפסוק וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ר"ל כנ"ל שאחר שנמתק ובא לעלמא דדכורא עלמא דחיי אז זכה לזיוג כו' כנ"ל.
או יאמר בדרך אחר דהנה יש לדקדק בפסוקים הנ"ל א' דכל הפסוק הוא לכאורה מיותר לאיזה צורך מודיע לנו הכתוב מאיזה מקום בא והי' די שיאמר ויצא יצחק לשוח בשדה כו' וירא והנה גמלים באים וגם המשך הפסוק בא מבא אין לו ביאור דהוה לי' לכתוב ויצחק בא מבאר לחי ראי עוד קשה אומרו והוא יושב בארץ הנגב הלא לפי הנראה מפסוק הקודם ויצחק בא כו' מורה שהי' נוסע ולא ישב במקום אחד ונראה לפרש דהנה כתיב כל הנחלים הולכים אל הים כו' ויראה לפרש כי כל ההשפעות הולכים מספירות הקדושי' אל הים היינו אל מלכות שמים והים אינינו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת כי המלכות שמים נתונה בידי הצדיקים להגביה אותה ולמשוך לה השפעות מספירות עליונות כל צדיק וצדיק לפי מדותיו אברהם אבינו המשיך לה ההשפעות לפי מדתו וכמו כן כל הצדיקי' וכשהצדיק רואה שמעשי בני אדם גורמי' ח"ו להמשיך תגבורת הדינין למדת המלכות אזי מקשר הצדיק את מדת המלכות למעלה בספירת בינה ע"י התשובה שמעורר את בני דורו לתשובה ועי"ז נמתקין כל הדינין בשרשן כי אע"פ שבינה דינין מתערין מנה אעפ"כ נמתקין הדינין בשרשן מחמת שחכמה ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשין וחכמה הוא מקור הרחמים ע"ד והחכמה תחי' את בעלי' והיא כוללו' כל ההשפעות טובו' בני חי' מזוני רויחא וע"י שמעלים מדת המלכות עד עולם הבינה נמתקין הדינין ומשפיעי' למדת המלכות כל ההשפעות טובו' ממקור הרחמי' שהוא חכמה עילאה והנה כבר אמרנו שהאבות המשיכו למדת המלכות כל אחד לפי מדתו אברהם אבינו המשיך חסדים יעקב אבינו המשיך מדת הרחמים לפי מדתו שהוא מדת ת"ת והנה יצחק אבינו קודם העקידה הי' ממשיך למדת מלכות כפי מדתו פחד יצחק להראות לבאי עולם דאית דין ואית דיין כדי שיראו מלפניו ית"ש אמנם אחר העקידה שהמתיק א"א את דיניו ונכלל אשא במיא כמבואר בזו"הק הסכים גם הוא למדת החסד והעלה מדת המלכות לעולם הבינה להמשיך לה השפעו' טובו' ממקור הרחמים חכמה עילאה והנה איתא בזו"הק ובשאר ספרי' הקדושי' שמדת מלכות נקראת באר לחי ראי מחמת שהיא נקראת אספקלריא דלא נהרא כ"כ ויש לצדיקים אחיזה להשגה וזהו לחי ראי שמשיגי' בה הצדיקי' הנקראי' חיים משא"כ שאר ספורי' העליונים שהשגה קשה בהם יותר והנה ידוע שלעת המנחה הדינין מתעוררי' ע"כ מתפללי' תפלת מנחה להמתיק הדינין והנה איתא בגמרא שיצחק תיקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אין שיחה אלא תפלה מעתה נבא אל ביאור הפסוקי' ויצחק בא כו' פי' בא לשון שקיעה והסתלקות כמו כי בא השמש ור"ל שהתורה מלמדת לנו שאחר העקידה נמתק יצחק מדיני הגבורה אשר הי' שורשו עד אז מבא לבאר חיי ראי ר"ל שנשתקעו הגבורות מדתו של יצחק מלבא למדת המלכות שנקראת באר לחי ראי כו' כי אחר העקידה נמתקו דינם והסכים לחסד למדתו של אביו כנ"ל והביאור שנשתקעו הגבורות אשר המשיך יצחק עד עתה במדת המלכות ממדת גבורה שהי' מדתו והוא יושב בארץ הנגב ר"ל שהעלה המלכות עד עולם הבינה והמשיך לה רחמים וחסדים מחכמה עילאה הנקראת נגב כאשר אמרנו בדרוש הקודם ע"ד הרוצה להחכים כו' כאשר אמרנו שחכמה ובינה הם תרין ריען דלא מתפרשין וע"ז מביא הפסוק ראי' על זה שנמתקו דיניו והסכים גם הוא שיתמתקו הדינין בשרשן והוא ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב היינו שתיקן תפלת המנחה והיינו להמתיק הדינין המתעוררין לעת ערב שהוא זמן תפלת המנחה מזה ראי' שנמתקו דיניו וגם הוא הסכים שיומשכו רחמים גדולים והשפעות טובו' בני חיי ומזוני מחכמה עילאה למדת המלכות שיתנהג העולם ברחמים פשוטים אמן.פסוק סד (כל הפסוק)
ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק כו' ותקח הצעיף ותתכס ופי' רש"י ותרא את יצחק שראתה אותו הדור ותוהא כו' הלשון הדור ותוהא צריך ביאור והנראה לומר בדרך רמז דהנה התועלת הנמשך להנוסע אל הצדיקים הוא דהנה כל דרך איש ישר בעיניו ובפרט הלומד ועוסק בעבודה ידמה בנפשו שכבר הוא במדריגת צדיק אמנם כשבא אצל הצדיק נופל עליו פחד ומורא ורואה אז שמעשיו אין נחשבים כלום ונופל ממדריגתו שהי' נחשב בעיניו לצדיק ובעל מדריגות ובא למדריגת תשובה להפשפש במעשיו ורואה שאינם כהוגן וגם כשרואה עבודת הצדיק שהם גדולים מאוד יפול עליו הבושה שהוא מתבייש ממעשיו ומדותיו ויראה לתקנם ולעבוד עבודת ה' ביתר שאת וביתר עוז זה הוא התועלת הבא להנוסעים להצדיקים. והנה ידוע שיצחק הוא מדת יראה עולם התשובה שהי' הוא מנהיג בני דורו שיראו מאוד מפני הקב"ה ויעשו תשובה על מעשיהם וזה מרמז לנו הפסוק ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל גמל הוא לשון גמול היינו שנפלה ממדריגתה הראשונה שסברה שעשתה עד עתה שום גמול ומע"ט בעולם נפלה מזה ובאתה לעולם התשובה כאשר אמרנו שזהו התועלת נמשך להבאים אצל הצדיק וזה מרמז לנו רש"י שראתה אותו הדור ותוהא ר"ל הדור מלשון הדרי בי שראתה מדריגתו לשוב אל ה' בתשובה שלימה ותוהא על מעשיו הראשונות לתקנם ביתר שאת ויתר עוז ובאתה לעולם התשובה עולם הבינה אשר מתפשטין משם חמשים שערי בינה וצריך להשב באמת לתקן כולם. והנה יש חמשה חלקים לכל נשמה היינו נפש רוח נשמה חיה יחידה אשר צריך הבעל תשובה לתקן הכל ולשוב באמת בכל חמשה חלקיו להמשיך עליהם החמשים שערים הנ"ל והנה חמשה פעמים חמשים עולה ר"נ כמנין צעיף שעולה גי' ר"נ וזה מרמז הכתוב ותקח הצעיף ותתכס ר"ל שתקנה כל חמשה חלקים ע"י החמשים שערים הנ"ל ותתכס כי ע"י התשובה נעשה האדם מכוסה מכל המקטריגים והבן.
<< · מאור ושמש על בראשית · כד · >>