לרבקה ויאמרו אלי' התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ויש להבין אחר שמתחלה הסכימו על הדבר ואמרו מה' יצא הדבר לא נוכל לדבר אליך כו' ועתה חזרו ושאלו את רבקה התלכי והנה רש"י ז"ל פי' מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה אמנם עוד יש לאלקי מילין כי הנה רש"י ז"ל פי' על פסוק ויאמר אחי' ואמה ובתואל היכן הי' כו' ובא מלאך והמיתו ולפי הנראה המלאך הזה הי' מלאך גבריאל מלאך הגבורה וזה מרומז כי כמה פעמים נמצא בפרשה זו האיש והאיש יבא אל האיש כו' ועוד כמה פעמי' וכדאיתא בש"ס במס' ברכות אין איש אלא גבריאל שנאמר והאיש גבריאל ע"כ כשמת בתואל פתאום הבין לבן הרמאי כי נמצא ביניהם הבא עם אליעזר המלאך גבריאל הממונה על הדינים ע"כ אמרו אל רבקה התלכי עם האיש הזה ר"ל האם לא תפחדי מהמלאך הזה הממונה על הגבורות הנקרא איש כנ"ל אמנם היא השיבה אלך כי באמת מצינו ברבקה שהיתה בת שלש שנים ועשתה כמה גבורו' שהשקותה עשרה גמלי' וכל האנשי' אשר היו אתו וזה אינו עפ"י הטבע רק ששמשה בשם של גבורה היוצא מר"ת אתה גבור לעולם אדני וזה מרומז בפסוק ותאמר גם לגמליך אשאב כדאיתא ברבינו בחיי ובשאר מפרשי הקדושי' וגם רבקה בעצמה היתה בחינו' דינא רפיא כדאיתא בזו"הק ע"כ אמרה שאינה מפחדת כלל רק תלך ודו"ק.
פסוק סב
• לפירוש "פסוק סב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ויצחק בא מבא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב במדרש רבה מהיכן בא מהר המורי' ולכאורה יקשה הלא זאת הי' ג' שנים קודם כי מהעקידה עד עתה הי' ג' שנים דוק ותשכח עוד במדרש הנ"ל בא מבא אתא ממיתא וצריך ביאור והנראה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל שקודם העקידה הי' יצחק מעלמא דנוקבא והוא עלמא דמותא כמו שמצינו גבי דוד המלך שהי' גם הוא מעלמא דנוקבא ולזאת לא הי' לו חיים רק מנין השנים שנתן לו אדם הראשון ומחמת העקידה משם זכה יצחק שנתקשר בעלמא דדכורא וזכה לחיים ומזה הטעם קודם העקידה לא הי' ליצחק זיוג בהאי עלמא כי מחמת שהי' גם הוא מעלמא דנוקבא ומיד שבא מהעקידה בתבשר אברהם שנולדה בת זוגו כמבואר ברש"י ז"ל וזה ביאור הפסוקים ויצחק בא מבא באר לחי ראי הוא עלמא דנוקבא כידוע וגם הגר קראה שם זה שנאמר ע"כ קראה לבאר באר לחי ראי וכן מבואר בזו"הק ופרושו שהי' הולך ונסוע מעולם זה להתדבק בעלמא דדכורא וזה והוא יושב בארץ הנגב כי כבר אמרנו בפ' לך לך שנגב רומז לחכמה כמאמרם הרוצה להחכים ידרים והוא עלמא דדכורא עלמא דחיי כמו שנאמר והחכמה תחי' את בעלי' ור"ל שנתדבק בחכמה וזהו שאלות המדרש מהיכן בא כלומר מהיכן זכה למדריגה זו ומפרש מהר המורי' כלומר על ידי העקידה שנעקד בהר המורי' משם זכה להדבק בעלמא דדכורה וע"כ זכה לזיוג וזה שמרמז המדרש אתי ממיתא ר"ל שהלך ונסע ובא מעלמא דנוקבא עלמא דמותא ונתדבק בעלמא דחיי וזה מרמז הפסוק וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ר"ל כנ"ל שאחר שנמתק ובא לעלמא דדכורא עלמא דחיי אז זכה לזיוג כו' כנ"ל.
או יאמר בדרך אחר דהנה יש לדקדק בפסוקים הנ"ל א' דכל הפסוק הוא לכאורה מיותר לאיזה צורך מודיע לנו הכתוב מאיזה מקום בא והי' די שיאמר ויצא יצחק לשוח בשדה כו' וירא והנה גמלים באים וגם המשך הפסוק בא מבא אין לו ביאור דהוה לי' לכתוב ויצחק בא מבאר לחי ראי עוד קשה אומרו והוא יושב בארץ הנגב הלא לפי הנראה מפסוק הקודם ויצחק בא כו' מורה שהי' נוסע ולא ישב במקום אחד ונראה לפרש דהנה כתיב כל הנחלים הולכים אל הים כו' ויראה לפרש כי כל ההשפעות הולכים מספירות הקדושי' אל הים היינו אל מלכות שמים והים אינינו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת כי המלכות שמים נתונה בידי הצדיקים להגביה אותה ולמשוך לה השפעות מספירות עליונות כל צדיק וצדיק לפי מדותיו אברהם אבינו המשיך לה ההשפעות לפי מדתו וכמו כן כל הצדיקי' וכשהצדיק רואה שמעשי בני אדם גורמי' ח"ו להמשיך תגבורת הדינין למדת המלכות אזי מקשר הצדיק את מדת המלכות למעלה בספירת בינה ע"י התשובה שמעורר את בני דורו לתשובה ועי"ז נמתקין כל הדינין בשרשן כי אע"פ שבינה דינין מתערין מנה אעפ"כ נמתקין הדינין בשרשן מחמת שחכמה ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשין וחכמה הוא מקור הרחמים ע"ד והחכמה תחי' את בעלי' והיא כוללו' כל ההשפעות טובו' בני חי' מזוני רויחא וע"י שמעלים מדת המלכות עד עולם הבינה נמתקין הדינין ומשפיעי' למדת המלכות כל ההשפעות טובו' ממקור הרחמי' שהוא חכמה עילאה והנה כבר אמרנו שהאבות המשיכו למדת המלכות כל אחד לפי מדתו אברהם אבינו המשיך חסדים יעקב אבינו המשיך מדת הרחמים לפי מדתו שהוא מדת ת"ת והנה יצחק אבינו קודם העקידה הי' ממשיך למדת מלכות כפי מדתו פחד יצחק להראות לבאי עולם דאית דין ואית דיין כדי שיראו מלפניו ית"ש אמנם אחר העקידה שהמתיק א"א את דיניו ונכלל אשא במיא כמבואר בזו"הק הסכים גם הוא למדת החסד והעלה מדת המלכות לעולם הבינה להמשיך לה השפעו' טובו' ממקור הרחמים חכמה עילאה והנה איתא בזו"הק ובשאר ספרי' הקדושי' שמדת מלכות נקראת באר לחי ראי מחמת שהיא נקראת אספקלריא דלא נהרא כ"כ ויש לצדיקים אחיזה להשגה וזהו לחי ראי שמשיגי' בה הצדיקי' הנקראי' חיים משא"כ שאר ספורי' העליונים שהשגה קשה בהם יותר והנה ידוע שלעת המנחה הדינין מתעוררי' ע"כ מתפללי' תפלת מנחה להמתיק הדינין והנה איתא בגמרא שיצחק תיקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אין שיחה אלא תפלה מעתה נבא אל ביאור הפסוקי' ויצחק בא כו' פי' בא לשון שקיעה והסתלקות כמו כי בא השמש ור"ל שהתורה מלמדת לנו שאחר העקידה נמתק יצחק מדיני הגבורה אשר הי' שורשו עד אז מבא לבאר חיי ראי ר"ל שנשתקעו הגבורות מדתו של יצחק מלבא למדת המלכות שנקראת באר לחי ראי כו' כי אחר העקידה נמתקו דינם והסכים לחסד למדתו של אביו כנ"ל והביאור שנשתקעו הגבורות אשר המשיך יצחק עד עתה במדת המלכות ממדת גבורה שהי' מדתו והוא יושב בארץ הנגב ר"ל שהעלה המלכות עד עולם הבינה והמשיך לה רחמים וחסדים מחכמה עילאה הנקראת נגב כאשר אמרנו בדרוש הקודם ע"ד הרוצה להחכים כו' כאשר אמרנו שחכמה ובינה הם תרין ריען דלא מתפרשין וע"ז מביא הפסוק ראי' על זה שנמתקו דיניו והסכים גם הוא שיתמתקו הדינין בשרשן והוא ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב היינו שתיקן תפלת המנחה והיינו להמתיק הדינין המתעוררין לעת ערב שהוא זמן תפלת המנחה מזה ראי' שנמתקו דיניו וגם הוא הסכים שיומשכו רחמים גדולים והשפעות טובו' בני חיי ומזוני מחכמה עילאה למדת המלכות שיתנהג העולם ברחמים פשוטים אמן.
פסוק סד
• לפירוש "פסוק סד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק כו' ותקח הצעיף ותתכס ופי' רש"י ותרא את יצחק שראתה אותו הדור ותוהא כו' הלשון הדור ותוהא צריך ביאור והנראה לומר בדרך רמז דהנה התועלת הנמשך להנוסע אל הצדיקים הוא דהנה כל דרך איש ישר בעיניו ובפרט הלומד ועוסק בעבודה ידמה בנפשו שכבר הוא במדריגת צדיק אמנם כשבא אצל הצדיק נופל עליו פחד ומורא ורואה אז שמעשיו אין נחשבים כלום ונופל ממדריגתו שהי' נחשב בעיניו לצדיק ובעל מדריגות ובא למדריגת תשובה להפשפש במעשיו ורואה שאינם כהוגן וגם כשרואה עבודת הצדיק שהם גדולים מאוד יפול עליו הבושה שהוא מתבייש ממעשיו ומדותיו ויראה לתקנם ולעבוד עבודת ה' ביתר שאת וביתר עוז זה הוא התועלת הבא להנוסעים להצדיקים. והנה ידוע שיצחק הוא מדת יראה עולם התשובה שהי' הוא מנהיג בני דורו שיראו מאוד מפני הקב"ה ויעשו תשובה על מעשיהם וזה מרמז לנו הפסוק ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל גמל הוא לשון גמול היינו שנפלה ממדריגתה הראשונה שסברה שעשתה עד עתה שום גמול ומע"ט בעולם נפלה מזה ובאתה לעולם התשובה כאשר אמרנו שזהו התועלת נמשך להבאים אצל הצדיק וזה מרמז לנו רש"י שראתה אותו הדור ותוהא ר"ל הדור מלשון הדרי בי שראתה מדריגתו לשוב אל ה' בתשובה שלימה ותוהא על מעשיו הראשונות לתקנם ביתר שאת ויתר עוז ובאתה לעולם התשובה עולם הבינה אשר מתפשטין משם חמשים שערי בינה וצריך להשב באמת לתקן כולם. והנה יש חמשה חלקים לכל נשמה היינו נפש רוח נשמה חיה יחידה אשר צריך הבעל תשובה לתקן הכל ולשוב באמת בכל חמשה חלקיו להמשיך עליהם החמשים שערים הנ"ל והנה חמשה פעמים חמשים עולה ר"נ כמנין צעיף שעולה גי' ר"נ וזה מרמז הכתוב ותקח הצעיף ותתכס ר"ל שתקנה כל חמשה חלקים ע"י החמשים שערים הנ"ל ותתכס כי ע"י התשובה נעשה האדם מכוסה מכל המקטריגים והבן.
