מאור ושמש על בראשית כד


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואברהם זקן בא בימי' וה' בירך את אברהם בכל להבין סמוכות הפרשיות נראה עפ"י מה דאיתא בזו"הק רבי אליעזר שאילו לאבוה אמר האי מערתא לאו כפילתא הוא כו' עד הוא דבשמא קדישא דאיהו מכפילא כו' וע"ש וקצור דבריו להבין מעט מזעיר הוא שאברהם קשר לשרה בהי"א ראשונה שנקראת מכפילה ע"ש שהיא כפולה בשם הוי' כמאמר הזו"הק דלא הוה בשמא קדישא אות אחרה מכפילה בר איהו והוא נקראת צרור החיים ושם קשר אותה והנה יש זיווגא תתאי וזיווגא עילאה ואמרו חכמז"ל על מאמר הגמרא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא כו' דהיינו כשיוצא לדרך שאינו בזיווגא תתאי ע"כ יקשר את עצמו בזיווגא עילאה והיינו בתשובה שהיא הי"א עילאה והיא נקראת זיווגא עילאה מחמת שחכמה ובינה תרין רעין דלא מתפרשין והיא הוי' ואהי' כדאיתא בספרים הקדושי' וע"כ עתה שמתה שרה וקשרה בהי"א עילאה כנ"ל והוא נשאר יחידי בעולם בלא זיווגא תתאי הי' צריך לקשר עצמו בזיווגא עילאה כמאמרינו הנ"ל היינו בעולם התשובה בינה היא עילאה וזה הוא סמיכות הפרשיות כי למעלה כתב ואח"כ קבר אברהם את שרה כו' אל מערת שדה המכפלה ומשמעו כנ"ל בזו"הק וכאשר פרשנו ע"כ יוצדק אחריו ואברהם זקן בא בימים ר"ל שהוצרך לזיווגא עילאה ע"כ בא בימים ר"ל ימים העליונים כדאיתא בזו"הק וה' בירך את אברהם בכל ר"ל אחר שקישר א"ע בעולם הבינה השפיע עליו השם החמשים שערי בינה כי כל בגי' חמשים.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקח העבד עשרה גמלים כו' וכל טוב אדוניו בידו פי' רש"י שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כו' נראה לפרש בדרך רמז כי הנה כתיב עולם חסד יבנה כי עיקר בנין העולמות הוא ע"י חסד והנה ידוע כי שם ע"ב הוא בחסד והנה אנחנו מתפללי' אני והו הושענא כי אני והו הם שני שמות משם של ע"ב וגי' אני והו הוא בגי' ע"ח גי' שלשה הויות גי' מזלא והנה אליעזר התפלל ועשה חסד עם אדוני אברהם כי רצה למשוך השפעת החסד עליון ממזל העליון משלשה שמות הוי' אשר הם מקור הי"ג תיקוני דיקנא שהם רחמים גמורים וכן מצינו בפרשתו של אליעזר בפסוק ותרד העיינה ותמלא הוא ר"ת וה"ו הוא שם אחד מהע"ב שמות רמז לדברינו הנ"ל והנה השם וה"ו גי' שם אהו"ה שהוא גושפנקא דחתום בי' שמיא וארעא והוא יוצא מר"ת את השמים ואת הארץ כדאיתא בספרי הקבלה והוא גי' טוב י"ז וזהו ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי כו' וכל טוב אדוניו בידו היינו י"ז המרמז לשם והו שם אהו"ה אחד מהשמות של ע"ב שהוא בחסד מדריגתו של אברהם וע"י העקידה שנכלל אשא במיא ומיא באשא כדאיתא בזו"הק הושפעו החסדי' גם על יצחק וזה יש לרמז בדברי רש"י ז"ל שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו וזה מבואר בהפסוק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק דהיינו כמאמרינו הנ"ל שאחר העקידה נכללו החסדי' גם ביצחק כמאמר הזו"הק שנכלל אשא במיא וכו' ודו"ק.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות כו' ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם כו' ויש להבין למה מבאר הפסוק כמה הי' משקלם וכבר דרשו חכמז"ל וגם אנחנו נאמר בעז"ה דהנה איתא בספרים כאשר בא אברהם מהעקידה והתחיל להשתדל בזיווגו של יצחק והבין הס"מ שיצאו אורות גדולים מזיווג קדוש כזה. עמד אחורי הדלת של אברהם לשמוע המקום שרוצה לזווגו משם בכדי שידע לקטרג וכאשר שמע שצוה אברהם את אליעזר שילך לבית בתואל ולבן אז שמח שמחה גדולה כי ראה שיצא משם עשו הרשע והחדיל לקטרג אדרבה עלה בלבו לסייע אמנם אליעזר נאמן ביתו של א"א אזר כגבור חלציו להכניע כוחות הדינים מרכבתו של עשו הרשע ולהגביר כח הרחמים. והנה שורש הדינים הן הק"כ צרופים אלקים דקדושה אשר משם יונקים החיצונים כידוע והיותר קשים הם החמשה הראשונים נגד החמשה אותיות אלקים הפשוטים וחמשה פעמים אלקים עולה בגי' ת"ל מספר שק"ל והנה נמצא בספרי קודש שלמתקם צריך למעט המספר אחד בז"א ואחד בהשפעתו למלכות שישאר חת"ך והוא שם של רחמים הממונה על הפרנסה וזהו סוד מחצית השקל ר"ל לחצות המספר שקל להמעיט השנים כי החמשה פעמים אלקים הם ג"כ נגד חמשה אותיות מנצפ"ך ושני אותיות הראשונים הם היותר קשים כמובא בספרי קודש ע"כ בהחסיר מהם שנים נמתקין הדינין היותר קשים ונחזור לענינינו כאשר בא אליעזר ראה תוקף הדינין על רבקה הרמוזים בר"ת וכדה על שכמה שהם ר"ת עשו. גם נזכר שם חמשה פעמים וכדה וחמשה פעמים כ"ד עולה ק"כ רמז הק"כ צרופי אלקים ע"כ ויקח האיש נזם זהב שעולה עם הכולל יב"ק מספר הג' שמות של רחמים אהי' הוי' ואדני. בקע משקלו ר"ל בקע והחליק מספר שק"ל העולה לחמשה פעמים אלקים החסיר שלא ישאר רק חת"ך שם של רחמים. ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. ר"ל שהכניס יו"ד בתיבת עקב העולה שני פעמים אלקים להמתיק גם השני פעמים אלקים הראשונים ומעקב יעשה יעקב בצרוף היו"ד שיעקב הוא מקור הרחמים על הכנ"י ופעל שיצא ממנה יעקב מדת הרחמים להכניע כחו של הדינין של עשו ודו"ק.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי כראות את הנזם כו' וכשמעו את דברי רבקה לאמר כה דבר אלי כו' ויש לדקדק על מלת לאמר שהוא מיותר שאינו שתאמר לזולת גם בפסוק הקדום ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו כו' ופי' רש"י רמז לשקלי ישראל עדיין אינו מיושב כי האיך מרומז במה שהשים הנזם על אפה שהוא מרמז על שקלי ישראל ולאיזה ענין הזכיר בתורה ששם אותם על אפה גם האיך מרומז בשני צמידים שקאי על התורה כפי' רש"י במה ששם אותם על ידיה ונראה לי ע"פ מה דאיתא בגמרא דמנחות דף צ"ט ע"ב כל הקורא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה יעו"ש. עוד אמרו חכמז"ל על פסוק והריחו ביראת ה' שמשיח צדקינו שיתגלה במהרה בימינו לא למראה עיניו ישפוט כו' רק יהי' מורח ודאין שע"י חוש הריח יבין הכל וכן מצינו בצדיקים בזוה"ק מעלה זו גבי האי ינוקא בנו של רב המנונא סבא שהכיר ע"י חוש הריח בתנאי' שלא קראו ק"ש. והנה בשליחות הלז הי' כדי שיבא מזה הזיווג הקדוש השתלשלות הקדוש יעקב ושנים עשר שבטי יה עד השתלשלות משיח צדקינו ומצינו בש"ס שמע ישראל אמרו השבטים ליעקב אביהם כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד הרי מבואר שהתחלת והתיסדות קריאת שמע הי' ע"י יעקב ובניו וזה שרמז לה אליעזר על כל השתלשלות הקדושה עד משיח צדקינו ויקח האיש נזם זהב בקע כו' ר"ל שיצאו ממנה יעקב ובניו שיתיסדו קריאת שמע שאנו אומרים בכל יום בבוקר ובערב ועל זה מרמז מלת בקע שהוא ר"ת קריאת בקר ערבית ושני צמידים על ידיה מרומז בשני הצמידים לתורה שבכתב ולתורה שבע"פ שיתיחדו ויהיו מצומדים והיינו כמאמרם ז"ל כל הקורא ק"ש שחרית וערבית כאלו קיים והגית בו יומם ולילה ולא ימוש כו' כל זאת רומז לה שיצאו ממנה זרע קודש יעקב ובניו י"ב שבטי יה שעל ידם יתקיים זאת ואשים הנזם על אפה בזה רומז לה שיצאו ממנה השתלשלות משיח צדקינו שיהיה מורח ודאין ויריח ביראת ה' וזהו מרומז במלת אפה שמרמז אפה על חוש הריח והצמידים על ידיה ר"ל שרומז לה במה ששם אותם על ידיה כאומרם ז"ל שי"ד פרקי היד מרמזים על הי"ד אותיות ה' אלקינו ה' שבקריאת שמע עשרה זהב משקלם מרמז לעשרת הדברות המרומזים בק"ש כדאיתא בירושלמי והנה בפסוק הראשון של ק"ש שהוא שמע נמצאים כ"ה אותיות וזהו ויהי כראות את הנזם ואת הצמידים כו' וכשמעו כו' לאמר כה כו' ר"ל שהבין שהי מרמז לה על האמירת שמע שבפסוק זה יש כ"ה אותיות שזאת יאמרו יעקב ובניו שבטי יה וזהו מדויק בתיבת לאמר כ"ה אז אמר בא ברוך ה' ודו"ק.

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה אנכי נצב על עין המים כו' והיה הנערה אשר אומר אליה כו' וירץ העבד לקראתה כו' ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב כו' ותמהר ותורד כו'. והאיש משתאה לה כו' ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח העבד כו' הדקדוקים רבו בפרשה הלז א' דפי' רש"י אותה הוכחת ראויה היא שתהי' גומלת חסדים וכדי לכנוס בביתו של אברהם כו' הנה הי' הסימן הלז לראות אם היא גומלת חסדים ויקשה מה הוא הגמילות חסד כ"כ שישאל איש מעט מים ויותן לו מי הוא המונע דבר קטן כזה מהמבקש ממנו ואף מה שנתנה לגמלים לשתות אינה ראי' כ"כ. ב' והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא מה הי' מסופק הלא ראה שהצליח לפי סימנו. ג' צריכין להבין מפני מה בכל הפרשה כלה שנאמרה נערה כתיב נער וקרי נערה ונ"ל לתרץ הכל בענין אחד ונוכל לומר שכוונת אליעזר הי' באותו הסימן לראות אם היא כדאי וראוי' לכנוס בביתו של אברהם היינו אם היא נקי' מפריצת עריות מכל וכל כי אף אם הי' בה כל המעלות ומדות טובות אם לא שמרה עצמה מעריות מכל וכל אינה ראוי' לכנוס לביתו של אברהם להדבק בגוף קדוש כזה וניסה אותה על זה והנה מדרך הנשים הפרוצות בושת להבזות את עצמן בעיני רואיהן לעשות איזה עבדות נקלה בפניהם ובפרט נגד האיש שרוצה לזנות עמה וזה הי' כוונת אליעזר לעשות סימן זה שאמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך כו' ואמרה שתה וגם לגמליך כו' אותה הוכחת כו' היינו כאמור שהוא סימן שאינה פרוצה בעריות ע"כ לא תבוש לעשות אף מלאכה בזויה בכדי לגמול חסד ויפה פי' רש"י כדי היא לכנוס בביתו של אברהם כי מזה יתברר שהיא בתולה כשירה. וכן הי' כמבואר בפסוק ויהי כאשר אמר לה הגמיאיני נא מעט כו' ותאמר שתה וגם לגמליך כו' ותשקהו אמנם הי' יכול להסתפק פן ואולי כוונתה במה שהשקיתה אותו הוא מחמת לעשות לעצמה איזה קרבות אתו לטעם איזה דבר לא טוב ע"כ למען תוציא את עצמה מחשד זה ע"כ ותכל להשקותו ר"ל שכלתה מהר להשקותו ותיכף אמרה וגם לגמליך אשאב כו' ותשאב לכל גמליו להראות שאין כוונתה חלילה לשום דבר מגונה רק בכדי לגמול חסד ותשאב לכל גמליו אף שהיא מלאכה בזוי' וכנ"ל להודיע שהיא כשירה והאיש משתאה לה כי אחר הברור הזה עוד הי' מסתפק ולא נתברר לו מכל וכל ולא יצא הספק מלבו והי' משתומם אולי עוד יש איזה שמץ מגנות זה ע"כ למען יתברר לו הכל על נכון שלא יהי' שום ספק בלבו ניסה אותה פעם שנית בזה שנתן לה המתנות נזם זהב כו' כי הנה מדרך הפרוצות בושות ליקח אתנן מהמזנה עמה בפני רואים לכך עשה הנסיון היינו ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות כו' ויקח האיש נזם זהב כו' וראה שלקחה ממנו בפני כל האנשים אשר היו אתו אז ידע בברור שהצליח ה' דרכו כי צנועה וכשירה היא והיא כדאי לכנוס בביתו של אברהם אבינו והנה איתא בזו"הק על פסוק ליל שמורים הוא לה' הובא שם הפסוק וכי ימצא איש נערה בתולה כתיב נער וקרי נערה עד לא קבלות דכר נקראת נער וכד קבלות דכר איתקראית נערה יעו"ש ואחרי שכאן נתברר שהיא בתולה כשירה שעדיין לא קבלית דכר ע"כ נקראת נער וגם כוונת אליעזר היה שיזמין לו ה' בתולה כשרה שעדיין לא קבלית דכר ע"כ אמר גם הוא בלשונו נער אמנם כשחזר וספר הדברים לפני לבן לא אמר רק והי' העלמה שהוא שם התואר לבתולה כי לא רצה לגלות שעשה לעצמו סימן לנסות אותה אם כשרה בזה ודו"ק.

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת עם אדוני הגידו וכו' ויש לדקדק אומרו חסד ואמת כי רש"י פי' בפ' ויחי שיעקב אמר ליוסף ועשית עמדי חסד ואמת שהחסד שעושי' עם המתים הוא חסד של אמת ולפי"ז אין ענין חסד ואמת לכאן גם מה שהפציר עליהם להגיד לו דוקא אם רוצים לעשות החסד ואמת עם אדוניו הל"ל אם תרצו להוליך אתי את רבקה או לאו ולבאר הדבר נקדים לבאר מפני מה לא רצה אברהם ליקח לבנו אשה מבנות הכנעני אשר הוא יושב בארצם כי הלא גם מהם הי' יכול לברור איזה בתולה כשירה במדות ישרות ובפרט מבני חת שהיו מיוחסים כפי דאיתא במדרש רבה ומפני מה מאס בהם ונראה על פי מה דאיתא במדרש הנעלם על פסוק וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו אילן אבהתא אברהם יצחק ויעקב ר"ל שראה שעתידין לצאת ממנו יצחק ויעקב והנה ידוע שיצחק מרמז למדת גבורה ויעקב למדת האמת וזה מרומז בפסוק כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' לעשות משפט וצדקה כידוע שמשפט הוא גבורה וצדקה מרמזת למדת אמת מדתו של יעקב שממנו יבנה מדת אמת וזהו תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שהאיש ההולך בדרך אמת מכונה לשם יעקב והוא ממשיך החסד לאברהם נמצא למדין מכל זאת שנתגלה זאת לאברהם שממנו יצא זרע קודש יעקב שהוא מרכבה למדת אמת והי' צריך עתה בעת שבא לזווג את יצחק שיתן לו זיווג אשר יוכל להבנה על ידי מדת האמת והנה איתא בגמרא ג' דברים צוה כנען את בניו ואחד מהם הוא אל תדברו אמת נמצא שכנען מאס במדת האמת ולא חפץ בו כי על כן צוה את בניו שירחיקו את מדת האמת רק לדבק עצמם בשקר ולכך מאס אברהם בבנות כנען כי הי' צריך לעשות השתדלות להמשיך מדת אמת לעולם ע"י הזרע שיצא מיצחק וזה אשר רמז להם אליעזר באמרו אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי ר"ל תגידו לי אם חפצים אתם במדת האמת לא ככנען שמואס בו כי על ידי מדת האמת ימשך החסד בעולם כמאמר הכתוב תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם תגידו לי ואוכל להדבק בכם זרע אברהם אשר זה מגמתו וחפצי וזהו חסד ואמת ואם לא תחפצו בזה אפנה כו' ודו"ק.

במדרש אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי פ' אליעזר שנים וג' דפים הם אמרה ושינה ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא רשב"י אומר טמא הטמא ר' אליעזר בר' יוסי אומר זה וזה עכ"ל ויש לדקדק אמאי קורא המדרש תורתן של בנים הלא תורת ה' היא או תורת משה כדכתיב זכרו תורת משה עבדי גם יש לדקדק הלא יש כמה אלפי' רבבות הלכות התלוי' בשערה כדאיתא בחגיגה הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררים התלוים בשערה יע"ש א"כ למה נקט דוקא הדרש שאין דם השרץ מטמא כבשרו והנראה בזה עפ"י דאיתא בגמרא במס' מעילה פ' ד' פעם אתת גזרה המלכות גזירה כו' שלחו לרשב"י ולר' אליעזר בר' יוסי כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם דם שרץ שיהי' דמו מטמא כבשרו מנלן כו' עקם פיו ר' אליעזר בר' יוסי זה וזה כו' יצא לקראתם בר תלמין אמר רצונכם שאבא עמכם (ר"ל לעוזרם) בכה רשב"י ואמר שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך ג' פעמי' ואני אפילו פעם אחת לא אלא יבא הנס מ"מ ע"ש ואיתא במדרש על פסוק ישלח מלאכו כו' שנזדמן לו לאליעזר שני מלאכים אחד להוציא את רבקה כו' נמצא שיפה כחו של אליעזר יותר מהתנאים הנ"ל שהם חדשו בדרך זה שהלכו בה חדושי תורה על השאלה שנשאלה בפניהם בהיותם בדרך ולא נזדמן להם שום מלאך רק בר תלמין ולא עמדה להם זכות תורתם ר"ל שחדשו הם דרשות אלו מרבוי המקרא מר אמר מזה וזה ומר אמר מטמא הטמא אליעזר עבד אברהם בכל שלשה דפים לא חדש דבר רק אומרה ושינה ונזדמנו לו שני מלאכים וז"ל המדרש יפה שיחתן של עבדי אבות היינו בזה יפה שיחתן וכוחם שנזדמנו לו המלאכים מתורתן של בנים דייקא שהי' תורתם של הבנים היינו התנאים רשב"י ור אליעזר בר' יוסי שהם בעצמם חדשו הדרש שיהי' דם השרץ מטמא כבשרו מרבוי המקרא ולא נזדמן להם שום מלאך וזה שסיים המדרש שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הם אומרה ושינה כלומר שלא חדש דבר רק שאמר ושינה ונזדמנו לו המלאכים ודם השרץ מגופי תורה ולא נאמרה בפרוש בתורה רק שהבנים היינו התנאים הנ"ל הם בעצמם שחדשו המדרש לרבות שיטמא הדם כבשרו מרבוי המקרא שמצאו התנאים הנ"ל רק מרבוי אות אחת ולא נזדמן להם שום מלאך ודו"ק היטב כי נכון הוא.

פסוק נח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקראו לרבקה ויאמרו אלי' התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ויש להבין אחר שמתחלה הסכימו על הדבר ואמרו מה' יצא הדבר לא נוכל לדבר אליך כו' ועתה חזרו ושאלו את רבקה התלכי והנה רש"י ז"ל פי' מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה אמנם עוד יש לאלקי מילין כי הנה רש"י ז"ל פי' על פסוק ויאמר אחי' ואמה ובתואל היכן הי' כו' ובא מלאך והמיתו ולפי הנראה המלאך הזה הי' מלאך גבריאל מלאך הגבורה וזה מרומז כי כמה פעמים נמצא בפרשה זו האיש והאיש יבא אל האיש כו' ועוד כמה פעמי' וכדאיתא בש"ס במס' ברכות אין איש אלא גבריאל שנאמר והאיש גבריאל ע"כ כשמת בתואל פתאום הבין לבן הרמאי כי נמצא ביניהם הבא עם אליעזר המלאך גבריאל הממונה על הדינים ע"כ אמרו אל רבקה התלכי עם האיש הזה ר"ל האם לא תפחדי מהמלאך הזה הממונה על הגבורות הנקרא איש כנ"ל אמנם היא השיבה אלך כי באמת מצינו ברבקה שהיתה בת שלש שנים ועשתה כמה גבורו' שהשקותה עשרה גמלי' וכל האנשי' אשר היו אתו וזה אינו עפ"י הטבע רק ששמשה בשם של גבורה היוצא מר"ת אתה גבור לעולם אדני וזה מרומז בפסוק ותאמר גם לגמליך אשאב כדאיתא ברבינו בחיי ובשאר מפרשי הקדושי' וגם רבקה בעצמה היתה בחינו' דינא רפיא כדאיתא בזו"הק ע"כ אמרה שאינה מפחדת כלל רק תלך ודו"ק.

פסוק סב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצחק בא מבא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב במדרש רבה מהיכן בא מהר המורי' ולכאורה יקשה הלא זאת הי' ג' שנים קודם כי מהעקידה עד עתה הי' ג' שנים דוק ותשכח עוד במדרש הנ"ל בא מבא אתא ממיתא וצריך ביאור והנראה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל שקודם העקידה הי' יצחק מעלמא דנוקבא והוא עלמא דמותא כמו שמצינו גבי דוד המלך שהי' גם הוא מעלמא דנוקבא ולזאת לא הי' לו חיים רק מנין השנים שנתן לו אדם הראשון ומחמת העקידה משם זכה יצחק שנתקשר בעלמא דדכורא וזכה לחיים ומזה הטעם קודם העקידה לא הי' ליצחק זיוג בהאי עלמא כי מחמת שהי' גם הוא מעלמא דנוקבא ומיד שבא מהעקידה בתבשר אברהם שנולדה בת זוגו כמבואר ברש"י ז"ל וזה ביאור הפסוקים ויצחק בא מבא באר לחי ראי הוא עלמא דנוקבא כידוע וגם הגר קראה שם זה שנאמר ע"כ קראה לבאר באר לחי ראי וכן מבואר בזו"הק ופרושו שהי' הולך ונסוע מעולם זה להתדבק בעלמא דדכורא וזה והוא יושב בארץ הנגב כי כבר אמרנו בפ' לך לך שנגב רומז לחכמה כמאמרם הרוצה להחכים ידרים והוא עלמא דדכורא עלמא דחיי כמו שנאמר והחכמה תחי' את בעלי' ור"ל שנתדבק בחכמה וזהו שאלות המדרש מהיכן בא כלומר מהיכן זכה למדריגה זו ומפרש מהר המורי' כלומר על ידי העקידה שנעקד בהר המורי' משם זכה להדבק בעלמא דדכורה וע"כ זכה לזיוג וזה שמרמז המדרש אתי ממיתא ר"ל שהלך ונסע ובא מעלמא דנוקבא עלמא דמותא ונתדבק בעלמא דחיי וזה מרמז הפסוק וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ר"ל כנ"ל שאחר שנמתק ובא לעלמא דדכורא עלמא דחיי אז זכה לזיוג כו' כנ"ל.

או יאמר בדרך אחר דהנה יש לדקדק בפסוקים הנ"ל א' דכל הפסוק הוא לכאורה מיותר לאיזה צורך מודיע לנו הכתוב מאיזה מקום בא והי' די שיאמר ויצא יצחק לשוח בשדה כו' וירא והנה גמלים באים וגם המשך הפסוק בא מבא אין לו ביאור דהוה לי' לכתוב ויצחק בא מבאר לחי ראי עוד קשה אומרו והוא יושב בארץ הנגב הלא לפי הנראה מפסוק הקודם ויצחק בא כו' מורה שהי' נוסע ולא ישב במקום אחד ונראה לפרש דהנה כתיב כל הנחלים הולכים אל הים כו' ויראה לפרש כי כל ההשפעות הולכים מספירות הקדושי' אל הים היינו אל מלכות שמים והים אינינו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת כי המלכות שמים נתונה בידי הצדיקים להגביה אותה ולמשוך לה השפעות מספירות עליונות כל צדיק וצדיק לפי מדותיו אברהם אבינו המשיך לה ההשפעות לפי מדתו וכמו כן כל הצדיקי' וכשהצדיק רואה שמעשי בני אדם גורמי' ח"ו להמשיך תגבורת הדינין למדת המלכות אזי מקשר הצדיק את מדת המלכות למעלה בספירת בינה ע"י התשובה שמעורר את בני דורו לתשובה ועי"ז נמתקין כל הדינין בשרשן כי אע"פ שבינה דינין מתערין מנה אעפ"כ נמתקין הדינין בשרשן מחמת שחכמה ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשין וחכמה הוא מקור הרחמים ע"ד והחכמה תחי' את בעלי' והיא כוללו' כל ההשפעות טובו' בני חי' מזוני רויחא וע"י שמעלים מדת המלכות עד עולם הבינה נמתקין הדינין ומשפיעי' למדת המלכות כל ההשפעות טובו' ממקור הרחמי' שהוא חכמה עילאה והנה כבר אמרנו שהאבות המשיכו למדת המלכות כל אחד לפי מדתו אברהם אבינו המשיך חסדים יעקב אבינו המשיך מדת הרחמים לפי מדתו שהוא מדת ת"ת והנה יצחק אבינו קודם העקידה הי' ממשיך למדת מלכות כפי מדתו פחד יצחק להראות לבאי עולם דאית דין ואית דיין כדי שיראו מלפניו ית"ש אמנם אחר העקידה שהמתיק א"א את דיניו ונכלל אשא במיא כמבואר בזו"הק הסכים גם הוא למדת החסד והעלה מדת המלכות לעולם הבינה להמשיך לה השפעו' טובו' ממקור הרחמים חכמה עילאה והנה איתא בזו"הק ובשאר ספרי' הקדושי' שמדת מלכות נקראת באר לחי ראי מחמת שהיא נקראת אספקלריא דלא נהרא כ"כ ויש לצדיקים אחיזה להשגה וזהו לחי ראי שמשיגי' בה הצדיקי' הנקראי' חיים משא"כ שאר ספורי' העליונים שהשגה קשה בהם יותר והנה ידוע שלעת המנחה הדינין מתעוררי' ע"כ מתפללי' תפלת מנחה להמתיק הדינין והנה איתא בגמרא שיצחק תיקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אין שיחה אלא תפלה מעתה נבא אל ביאור הפסוקי' ויצחק בא כו' פי' בא לשון שקיעה והסתלקות כמו כי בא השמש ור"ל שהתורה מלמדת לנו שאחר העקידה נמתק יצחק מדיני הגבורה אשר הי' שורשו עד אז מבא לבאר חיי ראי ר"ל שנשתקעו הגבורות מדתו של יצחק מלבא למדת המלכות שנקראת באר לחי ראי כו' כי אחר העקידה נמתקו דינם והסכים לחסד למדתו של אביו כנ"ל והביאור שנשתקעו הגבורות אשר המשיך יצחק עד עתה במדת המלכות ממדת גבורה שהי' מדתו והוא יושב בארץ הנגב ר"ל שהעלה המלכות עד עולם הבינה והמשיך לה רחמים וחסדים מחכמה עילאה הנקראת נגב כאשר אמרנו בדרוש הקודם ע"ד הרוצה להחכים כו' כאשר אמרנו שחכמה ובינה הם תרין ריען דלא מתפרשין וע"ז מביא הפסוק ראי' על זה שנמתקו דיניו והסכים גם הוא שיתמתקו הדינין בשרשן והוא ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב היינו שתיקן תפלת המנחה והיינו להמתיק הדינין המתעוררין לעת ערב שהוא זמן תפלת המנחה מזה ראי' שנמתקו דיניו וגם הוא הסכים שיומשכו רחמים גדולים והשפעות טובו' בני חיי ומזוני מחכמה עילאה למדת המלכות שיתנהג העולם ברחמים פשוטים אמן.

פסוק סד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק כו' ותקח הצעיף ותתכס ופי' רש"י ותרא את יצחק שראתה אותו הדור ותוהא כו' הלשון הדור ותוהא צריך ביאור והנראה לומר בדרך רמז דהנה התועלת הנמשך להנוסע אל הצדיקים הוא דהנה כל דרך איש ישר בעיניו ובפרט הלומד ועוסק בעבודה ידמה בנפשו שכבר הוא במדריגת צדיק אמנם כשבא אצל הצדיק נופל עליו פחד ומורא ורואה אז שמעשיו אין נחשבים כלום ונופל ממדריגתו שהי' נחשב בעיניו לצדיק ובעל מדריגות ובא למדריגת תשובה להפשפש במעשיו ורואה שאינם כהוגן וגם כשרואה עבודת הצדיק שהם גדולים מאוד יפול עליו הבושה שהוא מתבייש ממעשיו ומדותיו ויראה לתקנם ולעבוד עבודת ה' ביתר שאת וביתר עוז זה הוא התועלת הבא להנוסעים להצדיקים. והנה ידוע שיצחק הוא מדת יראה עולם התשובה שהי' הוא מנהיג בני דורו שיראו מאוד מפני הקב"ה ויעשו תשובה על מעשיהם וזה מרמז לנו הפסוק ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל גמל הוא לשון גמול היינו שנפלה ממדריגתה הראשונה שסברה שעשתה עד עתה שום גמול ומע"ט בעולם נפלה מזה ובאתה לעולם התשובה כאשר אמרנו שזהו התועלת נמשך להבאים אצל הצדיק וזה מרמז לנו רש"י שראתה אותו הדור ותוהא ר"ל הדור מלשון הדרי בי שראתה מדריגתו לשוב אל ה' בתשובה שלימה ותוהא על מעשיו הראשונות לתקנם ביתר שאת ויתר עוז ובאתה לעולם התשובה עולם הבינה אשר מתפשטין משם חמשים שערי בינה וצריך להשב באמת לתקן כולם. והנה יש חמשה חלקים לכל נשמה היינו נפש רוח נשמה חיה יחידה אשר צריך הבעל תשובה לתקן הכל ולשוב באמת בכל חמשה חלקיו להמשיך עליהם החמשים שערים הנ"ל והנה חמשה פעמים חמשים עולה ר"נ כמנין צעיף שעולה גי' ר"נ וזה מרמז הכתוב ותקח הצעיף ותתכס ר"ל שתקנה כל חמשה חלקים ע"י החמשים שערים הנ"ל ותתכס כי ע"י התשובה נעשה האדם מכוסה מכל המקטריגים והבן.