מ"ג תהלים קד א
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ברכי נפשי את יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בָּרְﬞכִ֥י נַפְשִׁ֗י אֶת־יְ֫הֹוָ֥ה
יְהֹוָ֣ה אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד
ה֖וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ׃
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"ה' אלהי גדלת מאד", ר"ל אתה מצד עמך כמו שאתה בחביון עוזך, אתה גדול מאד, ואין לנו בזה שום השגה וידיעה, אך בך כלול כל המציאות מראש ועד סוף, שע"ז מורה שם גדול, וכאשר עלה ברצונך הנעלם להוציא את העולמות מעצמותך הנעלם, אז "הוד והדר לבשת", שהוא התגלות הספירות והאורות העליונות שהם מעטה לבושו, שבם התלבש כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה להוציא יש מאין, ויש הבדל בין הוד ובין הדר, שההוד הוא פנימי מהדר, וכן היה אורות וכלים, אור מקיף לאור פנימי, נשמה ונשמה לנשמה:
ביאור המילות
" גדלת". פעל או שם גדול הנזכר אצל ה', יציין לרוב על שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף כמ"ש בכ"מ.
"הוד והדר". התבאר בס' התו"ה (קדושים סי' ל"ח) שהוד הוא פנימי מן הדר, ואצל ה' מורה על אור הפנימי הטמור וגנוז. והדר הוא הדרו החיצוני שבו יתגלה, והאצילות והבריאה שע"י יוכר ה' לבריותיו ויתגלה יכונו בשם לבושים, שהמדות הם המלבושים, וסימניך ולבש הכהן מדו בד: