מ"ג תהלים סח ז


<< · מ"ג תהלים · סח · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה
  מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת
    אַ֥ךְ ס֝וֹרְﬞרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מושיב יחידים ביתה" - ישראל שהיו מפוזרין כנסם יחד איש איש מנדחו והושיבם בית שלם וכנסיה שלימה

"מוציא אסירים בכושרות" - הוציא את ישראל ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה

"אך סוררים" - מצרים

"שכנו צחיחה" - ונשארה ארצם ציה וצמאה (מצאתי)

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אלהים, ביתה - על דרך: כי בית יעשה לך ה', ויעש להם בתים, איש וביתו שה לבית.

והטעם: כי היחידים ישימם רבים ויושיבם.

ומלת בכושרות – קשורה עם אסירים, כאילו אמר: אסורים בזיקים.

וטעם כושרות – הכבל שטעמו, כמו: ידיה שלחה בכישור.

וטעם סוררים – העושים חמס ליתומים.

ומלת צחיחה – כמו: צחה צמא, כמו והשביע בצחצחות נפשך.

יבושת, וזה הפך מושיב יחידים ביתה, לפנים ביישוב וצחיחה מקום צמאון.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אך סוררים" - רק אנשי מצרים הסוררים הם לבדם נשארו שוכנים בארץ צמאון ויובש בעבור רוב המכות שהכה בהם אבל אתם הייתם מלאים כל טוב ובטוחים תהיו שכמו כן יהיה לעתיד

"מוציא" - הנאסרים במאסר הגלות היה מוציא בעת הכושר אשר ייטיב להולכי דרכים לא חמה ולא צנה כי כן הוא בימי ניסן

"מושיב יחידים" - ר"ל בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת 

מצודת ציון

"בכושרות" - מלשון כשר

"צחיחה" - ענין צמאון ויובש כמו צחיח סלע (יחזקאל כד)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אלהים", בבא האויב בקצה עבר הירדן עזבו היושבים יחידים בחצרים ובערי הפרזות את משכניהם מפחד אויב, ועתה הוא "מושיב יחידים" שישבו "ביתה", היינו בבתיהם, הגם שיושבים יחידים נפוצים בכפרים, וגם הוא "מוציא" עתה "אסירים בכושרות", היינו אלה שנפלו שבי ביד אויב ואסרו אותם בכושרות, אלי עצים עבים, "אך סוררים", ר"ל בני ישראל לא ישבו במדברות וצחיחים להתחבאות מפני אויבים כי ישבו בבתיהם, רק הסוררים הם ישכנו עתה בצחיח ובציה במדבר, לא עם ישראל:

ביאור המילות

"ביתה". לבתיהם.

" בכושרות", מענין ידיה שלחה בכשור, שהוא עץ האורג, וי"א כמו בקושרות בקו"ף שאסורים בקשרי זקים וחבלים.

" צחיחה". מקום יבש וצמא, ומזה צחיח סלע, וצחה צמא:
 

<< · מ"ג תהלים · סח · ז · >>