מ"ג תהלים סח ז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה
מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת
אַ֥ךְ ס֝וֹרְﬞרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה׃
רש"י
"מוציא אסירים בכושרות" - הוציא את ישראל ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה
"אך סוררים" - מצרים
"שכנו צחיחה" - ונשארה ארצם ציה וצמאה (מצאתי)אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
והטעם: כי היחידים ישימם רבים ויושיבם.
ומלת בכושרות – קשורה עם אסירים, כאילו אמר: אסורים בזיקים.
וטעם כושרות – הכבל שטעמו, כמו: ידיה שלחה בכישור.
וטעם סוררים – העושים חמס ליתומים.
ומלת צחיחה – כמו: צחה צמא, כמו והשביע בצחצחות נפשך.
יבושת, וזה הפך מושיב יחידים ביתה, לפנים ביישוב וצחיחה מקום צמאון.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"בכושרות" - מלשון כשר
"צחיחה" - ענין צמאון ויובש כמו צחיח סלע (יחזקאל כד)
מצודת דוד
"אך סוררים" - רק אנשי מצרים הסוררים הם לבדם נשארו שוכנים בארץ צמאון ויובש בעבור רוב המכות שהכה בהם אבל אתם הייתם מלאים כל טוב ובטוחים תהיו שכמו כן יהיה לעתיד
"מוציא" - הנאסרים במאסר הגלות היה מוציא בעת הכושר אשר ייטיב להולכי דרכים לא חמה ולא צנה כי כן הוא בימי ניסן
"מושיב יחידים" - ר"ל בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחתמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"ביתה". לבתיהם.
" בכושרות", מענין ידיה שלחה בכשור, שהוא עץ האורג, וי"א כמו בקושרות בקו"ף שאסורים בקשרי זקים וחבלים.
" צחיחה". מקום יבש וצמא, ומזה צחיח סלע, וצחה צמא: