מ"ג תהלים לג א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רננו צדיקים ביהוה לישרים נאוה תהלה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רַנְּנ֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיהֹוָ֑ה
  לַ֝יְשָׁרִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה׃


אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

רננו צדיקים - השמיעו קול.

ונאוה - מגזרת תאוה והנו"ן לבנין נפעל, על משקל וכל נעשה במרחשת.

ויש אומרים: כמו נאה בלשון גמרא.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

רננו צדיקים ביהוה לישרים נאוה תהלה: בי"ת ביי' במקום למ"ד וכן (ויקרא טז כב): ושלח את השעיר במדבר; או תהיה הבי"ת כמשמעה ופרושה: רנתכם ותהלתכם בו תהיה ולא בזולתו.

נאוה האל"ף נחה ושרשו אוה.

וכן (שיר השירים א י): נאוו לחייך בתורים; (משלי יט י): לא נאוה לכסיל תענוג; (שם יז ז): לא נאוה לנבל שפת יתר.

ובכלם האל"ף נחה חוץ מן לביתך נאוה קדש (תהלים צג ה) שהאל"ף נעה.

והסכימה דעת המדקדקים שהאל"ף שרש והיא פ"א הפעל, והנו"ן לבנין נפעל.

ויתכן שהנו"ן שרש ושרשו נאה, ובא בהראות למ"ד הפעל בשקל נאוה.

ורבותינו הרגילו בדבריהם בזה הלשון בשרש נאה.

ידמה כי כן הוא השרש אצלם באמרם (מכלתא מסכתא דשירתא ג; תלמוד בבלי שבת קלג ב; ובשאר מקומות): [3] לולב נאה; (שם יומא פו א): כמה נאים מעשיו [4], וזולת זה הרבה.

ופרוש הענין: יפה, כלומר: לצדיקים ולישרים טוב ויפה לרנן ולהלל ליי' כי הם המבינים והמשכילים בפעל יי' ובמעשי ידיו ובחסדיו עם ברואיו; ובזה השתדלותם, לא בתאות העולם, ולפיכך אמר כי להם הוא נאה השבח שישבחוהו לפי מה שיכירו במעשיו, כמו שהולך ומספר בזה המזמור.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"נאוה תהלה" - להם נאה להלל לה' כי המה ישכילו מה מכבוד גדלו

"בה'" - במהללי ה' 

מצודת ציון

"נאוה" - מלשון נאה ויפה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"רננו", המזמור הזה נתחבר אל הענין הראשון, באר בו כי ה' מנהיג את עולמו בשני מיני הנהגות, שהיא הטבעיית המיוסדת על חקים קבועים בלתי משתנים, וההנהגה ההשגחיית שהיא נוהגת לפי מעשה בני אדם טוב או רע, ובאר ענין ידיעת ה' וההשגחה, ובפרטות מן ההשגחה המיוחדת על יראי ה' וחושבי שמו.

"רננו", הנה בסיום המזמור הקודם אמר "שמחו בה', וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב", כי הישרים הם מדרגה יותר גדולה מן הצדיקים, שהם לבם ושכלם הולך ישר ואינו מסתפק כלל ואינו נוטה כלל מדרכי ה', וזה מדרגה יותר גדולה מן הצדיקים שעושים מעשה הצדק בפועל אבל עוד לא שבו מן המלחמה הפנימית, הן מלחמת שכלם בעניני האמונות והדעות, הן מלחמת יצרם במעשים ופעולות, ע"כ צוה שהצדיקים ישמחו בלב, ומוסיף לישרים שירננו בפועל, ובמזמור זה שיברר מהשגחת ה' הפרטית מוסיף "שהצדיקים" יבואו למדרגת הישרים "וירננו בה', ולישרים" להם "נאוה תהלה" הם יתהללו בה', ולהם נאוה התהלה, באשר הם השיגו האמת תמיד ולא הסתפקו כלל, וזה כולל שהם יספרו תהלת ה', וגם להם עצמם מגיע תהלה על יושר שכלם ועל שהשיגו את האמתיות:  


  1. ^ *הערת המדפיס: בדברי רבנו כתוב: אתרוג נאה לולב נאה; ואני לא מצאתי בשום מקום בתלמוד "אתרוג נאה", רק "לולב נאה" וכולי; והוא הוא. עין תוספות בבא קמא ט ב בדבור המתחיל: א י ל י מ א.
  2. ^ *הערת המדפיס: לפנינו הנסחא: כמה נאים (דרכיו, כמה מתוקנים) מעשיו.
  3. ^ *הערת המדפיס: בדברי רבנו כתוב: אתרוג נאה לולב נאה; ואני לא מצאתי בשום מקום בתלמוד "אתרוג נאה", רק "לולב נאה" וכולי; והוא הוא. עין תוספות בבא קמא ט ב בדבור המתחיל: א י ל י מ א.
  4. ^ *הערת המדפיס: לפנינו הנסחא: כמה נאים (דרכיו, כמה מתוקנים) מעשיו.