פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות תהלים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם ׀ מֽוֹצָא֗וֹ
  וּתְקוּפָת֥וֹ עַל־קְצוֹתָ֑ם
    וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵחַמָּתֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותקופתו על קצותם" - הקפת סבובו מקצה אל קצה

"ואין נסתר מחמתו" - אילמלא ניתן ברקיע התחתון לא היה אדם נסתר מפניו מפני חמימותו שחמה ולבנה ברקיע השני כדאמרינן שבעה רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מכון מעון ערבות ומונה להם כסדרן וילון אינו משמש כלום רקיע יש בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות כו'

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מקצה השמים מוצאו", הגם שיוצא מקצה השמים אינו הולך על קו המשוה בישר, רק "ותקופתו על קצותם" יקיף אל הקצוות שהוא לצד צפון ולצד דרום, וזה מורה על רוב החכמה שאם היה הולך תמיד על קו המשוה לא היה אפשר לישוב הארץ כי על מסלול השמש בקו המשוה היה החום בוער מאד, ועל גלילות צפון ודרום לא היה חום השמש מגיע שם כלל, אבל ע"י שהולך ומקיף לצדדי הקצוות "אין מקום נסתר מחמתו" שחום השמש מתפשט על כל הקצוות וכל הארץ ראויה לישוב, ובזה מתבאר החכמה וגם התכלית שלא תהו בראה, וכ"ז עדות על פעולת פועל חכם:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואין נסתר" - ואין מי שיהיה נסתר מחום השמש

"מקצה" - יציאת השמש הוא מקצה השמים לפי הנראה והנדמה לכל אחד באופק שלו

"ותקופתו" - וסבובו הוא על קצות השמים רצה לומר בכל יום זורח ברוח שזרח אתמול ושוקע ברוח ששקע אתמול וכן סובב והולך יום יום

מצודת ציון

"ותקופתו" - מלשון הקפה וסבוב

<< · מ"ג תהלים · יט · ז · >>