מ"ג שמות כ יג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ  לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא תַחְמֵיד בֵּית חַבְרָךְ לָא תַחְמֵיד אִתַּת חַבְרָךְ וְעַבְדֵּיהּ וְאַמְתֵּיהּ וְתוֹרֵיהּ וּחְמָרֵיהּ וְכֹל דִּלְחַבְרָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן חֲמִידִין לָא חַבְרִין וְלָא שׁוּתָּפִין עִם חֲמִידִין וְלָא יִתְחֲמוּן בִּכְנִשְׁתְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל עִם חֲמוּדִין דְּלָא יְקוּמוּן בְּנֵיכוֹן מִן בַּתְרֵיכוֹן וְיִלְפוּן לְחוֹד הִינוּן לְמֶהֱוֵי עִם חֲמוּדִין וְלָא יַחְמִיד חַד מִנְכוֹן יַת אִנְתְּתֵיהּ דְּחַבְרֵיהּ וְלָא לְעַבְדֵיהּ וְלָא לְאַמְתֵיהּ וְלָא לְתוֹרֵיהּ וְלָא לְחַמְרֵיהּ וְלָא לְכָל מַאן דְּאִית לְחַבְרֵיהּ אֲרוּם בְחוֹבֵי חִמּוּדַיָא מַלְכוּתָא מִתְגַרְיָא בְּנִכְסֵיהוֹן דִּבְנֵי נְשָׁא וּלְמֵיסַב יַתְהוֹן וְעַתִּירֵי נִכְסִין מִתְמַסְכְּנִין וְגָלוּתָא אַתְיָא עַל עַלְמָא:

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תרצח: כל רציחה הריגה בחינם הי בכל מקום, מות יומת הרוצח, הרצחת וגם ירשת, צדק ילין בה ועתה מרצחים, אבל הריגה ומיתה יש בחינם כמו ויהרגהו דקין, ויש בדין כמו והרגת את האשה, ומה שכתוב אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, לפי שמדבר בעניין רוצח במזיד לכך הוא אומר ואם רציחה זו בכלי דעת פטור, תשובה למינים והודו לי, ואף על פי שיש בספריהם אני אמית ואחיה בלשון לטין של לא תרצח, הם לא דיקדקו:


ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תנאף" עקרו באשת איש, שהוא היותר מורגל אצל עוברי עבירה, ובכללו כל ביאה פסולה: " לא תגנוב" בכלל גנבה גנבת נפשות וגנבת ממון וגנבת דעת הבריות, אף על פי שעקר האזהרה על גנבת נפשות, דבר הלמד מענינו, כמו שלמדוהו זל:

" לא תענה ברעך עד שקר" ובכלל זה הולך רכיל ומוציא שם רע, אף על פי שעקרו על מעיד בבית דין:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כיצד נתנו עשרת הדברות? ה' על לוח זה וה' על לוח זה.

כתיב "אנכי ה' אלהיך" וכנגדו "לא תרצח", מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם - מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך;

משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, והעמיד לו איקונות ועשה לו צלמים וטבעו לו מטבעות; לאחר זמן כפו לו איקונותיו, שברו לו צלמיו ובטלו לו מטבעותיו ומיעטו בדמותו של מלך;
כך, כל מי שהוא שופך דמים - מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך, שנ' (בראשית ט ו) "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ - כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

כתיב "לא יהיה לך" וכתיב כנגדו "לא תנאף", מגיד הכתוב שכל מי שעובד עבודה זרה - מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף אחר המקום,

שנ' (יחזקאל טז לב) "האשה המנאפת תחת אשה תקח את זרים", וכתוב (הושע ג א) "ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשת אהובת רע ומנאפת וגו'".

כתיב "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" וכנגדו כתיב "לא תגנוב", מגיד הכתוב שכל מי שהוא גונב, לסוף בא לידי שבועת שוא,

שנ' (ירמיה ז ט) "הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר", וכתיב (הושע ד ב) "אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף".

כתיב "זכור את יום השבת לקדשו" וכנגדו כתיב "לא תענה...". מגיד הכתוב שכל מי שמחלל את השבת, מעיד לפני מי שאמר והיה העולם, שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי; וכל מי שמשמר את השבת - מעיד לפני מי שאמר והיה העולם, שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי,

שנ' (ישעיה מג יב) "ואתם עדי נאום ה' ואני אל".

כתיב "כבד את אביך ואת אמך" וכנגדו כתיב "לא תחמוד", מגיד הכתוב שכל מי שהוא חומד, סוף מוליד בן שהוא מקלל את אביו ואת אמו, ומכבד למי שאינו אביו.

לכך נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, דברי ר' חנינא בן גמליאל,

וחכמים אומרים: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה,

שנ' (דברים ה יט) "את הדברים האלה דבר ה' - ויכתבם על שני לוחות אבנים", ואומר (שיר השירים ד ה) "שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה" ואו' (שיר השירים ה יד) "ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש".

"לא תחמוד". רבי אומר: כתוב אחד אומר "לא תחמוד", וכתוב אחד אומר (דברים ה יח) "לא תתאוה". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? - הרי זה אזהרה לעוקף אחר הנואף:

"לא תחמוד בית רעך" - כלל. "ועבדו ואמתו ושורו וחמורו" - פרט. כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט. וכשהוא אומר "וכל אשר לרעך" - חזר וכלל. אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט, מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה - אף כלל, מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה.

אי מה הפרט, מפורש בנכסים המטלטלין שאין להם אחריות - אף אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות? וכשהוא אומר במשנה תורה (דברים ה יח) "שדהו", - מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה - אף אין לי אלא בדבר שהוא קונה ומקנה.
אי מה הפרט, מפורש בדבר שאינו בא ברשותך אלא ברצון בעלים - אף אין לי אלא דבר שאי איפשר לבא ברשותך אלא ברצון בעלים? יצא שאתה חומד בתו לבנך או בנו לבתך, או אפילו חומד בדבור? ת"ל (דברים ז כה) "לא תחמוד כסף וזהב עליהם", מה להלן עד שעושה מעשה - אף כאן עד שעושה מעשה:

<< · מ"ג שמות · כ · יג · >>