מ"ג שמות כח כה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואת שתי קצות שתי העבתת תתן על שתי המשבצות ונתתה על כתפות האפד אל מול פניו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת תִּתֵּן עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹת וְנָתַתָּה עַל כִּתְפוֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיָת תַּרְתֵּין גְּדִילָן דְּעַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי תִּתֵּין עַל תַּרְתֵּין מְרַמְּצָתָא וְתִתֵּין עַל כִּתְפֵי אֵיפוֹדָא לָקֳבֵיל אַפּוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַת תַּרְתֵּין קְלִיעַן דְּעַל תְּרֵין סִיטְרוֹי תִּתֵּן עַל תַּרְתֵּין מְרַמְצָתָא וְתִתֵּן עַל כִּתְפֵי אֵפוֹדָא כָּל קְבֵיל אַנְפּוֹי: |
רש"י
"תתן על שתי המשבצות" - הן הן הכתובות למעלה בין פ' החשן ופ' האפוד ולא פירש את צרכן ואת מקומן עכשיו מפרש שיתקע בהן ראשי העבותות התחובות בטבעות החשן לימין ולשמאל אצל הצואר שני ראשי שרשרות הימנית תוקע במשבצות של ימין וכן בשל שמאל שני ראשי שרשרות השמאלית
"ונתתה" - המשבצות
"על כתפות האפוד" - אחת בזו ואחת בזו נמצאו כתפות האפוד מחזיקין את החשן שלא יפול ובהן הוא תלוי ועדיין שפת החשן התחתונה הולכת ובאה ונוקשת על כריסו ואינה דבוקה לו יפה לכך הוצרך עוד ב' טבעות לתחתיתו כמו שמפרש והולך
"אל מול פניו" - של אפוד שלא יתן המשבצות בעבר הכתפות שכלפי המעיל אלא בעבר העליון שכלפי החוץ והוא קרוי מול פניו של אפוד כי אותו עבר שאינו נראה אינו קרוי פניםרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תִּתֵּן עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹת – הֵן הֵן הַכְּתוּבוֹת לְמַעְלָה (שמות כח,יג), בֵּין פָּרָשַׁת הַחֹשֶׁן וּפָרָשַׁת הָאֵפוֹד, וְלֹא פֵּרֵשׁ אֶת צָרְכָּן וְאֶת מְקוֹמָן. עַכְשָׁו מְפָרֵשׁ, שֶׁיִּתְקַע בָּהֶן רָאשַׁי הָעֲבוֹתוֹת הַתְּחוּבוֹת בְּטַבְּעוֹת הַחֹשֶׁן, לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, אֵצֶל הַצַּוָּאר: שְׁנֵי רָאשֵׁי הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַיְּמָנִית תּוֹקֵעַ בַּמִּשְׁבְּצוֹת שֶׁל יָמִין; וְכֵן בְּשֶׁל שְׂמֹאל, שְׁנֵי רָאשֵׁי הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַשְּׂמָאלִית.
וְנָתַתָּה – הַמִּשְׁבְּצוֹת.
עַל כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד – אַחַת בְּזוֹ וְאַחַת בְּזוֹ. נִמְצְאוּ כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד מַחֲזִיקִין אֶת הַחֹשֶׁן שֶׁלֹּא יִפֹּל, וּבָהֶן הוּא תָּלוּי. וַעֲדַיִן שְׂפַת הַחֹשֶׁן הַתַּחְתּוֹנָה הוֹלֶכֶת וּבָאָה וְנוֹקֶשֶׁת עַל כְּרֵסוֹ וְאֵינָהּ דְּבוּקָה לוֹ יָפֶה; לְכָךְ הֻצְרַךְ עוֹד שְׁתֵּי טַבָּעוֹת לְתַחְתִּיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ.
אֶל מוּל פָּנָיו – שֶׁל אֵפוֹד, שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמִּשְׁבְּצוֹת בְּעֵבֶר הַכְּתֵפוֹת שֶׁכְּלַפֵּי הַמְּעִיל, אֶלָּא בָּעֵבֶר הָעֶלְיוֹן שֶׁכְּלַפֵּי הַחוּץ. וְהוּא קָרוּי מוּל פָּנָיו שֶׁל אֵפוֹד, כִּי אוֹתוֹ עֵבֶר שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה אֵינוֹ קָרוּי פָּנִים.