פתיחת התפריט הראשי


מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִֽי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהׇרְג֣וֹ בְעׇרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲרֵי יַרְשַׁע גְּבַר עַל חַבְרֵיהּ לְמִקְטְלֵיהּ בִּנְכִילוּ מִן מַדְבְּחִי תִּדְבְּרִנֵּיהּ לְמִקְטַל׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲרוּם יִרְשַׁע גְּבַר עַל חַבְרֵיהּ לְמִקְטְלֵיהּ בִּנְכִילוּ אֲפִילּוּ כַּהֲנָא הוּא וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי מַדְבְּחִי מִתַּמָּן תִּסְבוּנֵיהּ וְתִקְטְלִינֵיהּ בְּסַיָּיפָא:
ירושלמי (קטעים):
אֲרוּם יִתְחַשֵּׁב גְּבַר עַל חַבְרֵיהּ לְמִקְטוֹל יָתֵיהּ בְּכָמוֹנָא אֲפִילּוּ הוּא כַּהֲנָא רַבָּא דְקָאֵי וּמְשַׁמֵּשׁ קֳדָמַי מִן תַּמָּן תִּסְבּוּן יָתֵיהּ וּתְקַטְלִין יָתֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכי יזיד" - למה נאמר לפי שנאמר מכה איש וגו' שומע אני אפילו רופא שהמית ושליח בית דין שהמית במלקות ארבעים והאב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו והשוגג תלמוד לומר וכי יזיד ולא שוגג

"להרגו בערמה" - ולא שליח ב"ד והרופא והרודה בנו ותלמידו שאע"פ שהם מזידין אין מערימין

"מעם מזבחי" - (סנהדרין צה) אם היה כהן ורוצה לעבוד עבודה תקחנו למות

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


נח. וכי יזיד איש למה נאמר פרשה זו. לפי שהוא אומר ואיש כי יכה.כל נפש אדם וגו' יכול (אף) [בין] המזיד והשוגג (ואחרים), והמרפא שהמית והמכה ברשות בית דין והרודה בבנו ובתלמידו במשמע. תלמוד לומר וכי יזיד ([להוציא את השוגג ]).

איש להוציא את הקטן. איש להביא את האחרים. רעהו להביא את הקטן. רעהו להוציא את אחרים.

איסי בן עקיבא אומר, קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים, לאחר מתן תורה תחת שהוחמרו הוקלו. באמת אמרו פטור מדיני בשר ודם ודינן מסיר לשמים.

(להרגו בערמה) להוציא חרש שוטה. (וקטן שאינן מערימין ).

להרגו בערמה להוציא מרפא שהמית והמכה ברשות בית דין והרודה בבנו ובתלמידו. ואף על פי שהן מזידין אינן מערימין

נט. מעם מזבחי וגו ' (מגיד שמבטלים העבודה מידו ויוצא ליהרג .

ס. מעם מזבחי תקחנו ) בא הכתוב ללמדך על רציחה שתדחה את העבודה. שהיה בדין, ומה אם שבת שעבודה דוחתה , אין רציחה דוחתה . עבודה שהיא דוחה את השבת, אינו דין שלא תהא רציחה דוחתה . תלמוד לומר מעם מזבחי תקחנו למות, בא הכתוב ללמד על רציחה שתדחה את העבודה ((אינו [ותהא רציחה]) דוחה את השבת. שהיה בדין, ומה אם עבודה שהיא דוחה את השבת הרי רציחה דוחתה , שבת שעבודה דוחתה , דין הוא שתהא רציחה דוחתה . לא, אם אמרת בעבודה שקבורת מת מצוה דוחתה , לפיכך רציחה דוחתה . תאמר בשבת שאין קבורת מת מצוה דוחתה , לפיכך לא תהא רציחה דוחתה .

אמר תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל, הרי הוא אומר לא תבערו אש וגו' (שם לה) שרפה היתה בכלל ויצאת ללמד. מה שרפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בבית דין אינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות ב"ד לא ידחו את השבת. (ותהא קבורת מת מצוה דוחה את השבת. והדין נותן, ומה אם עבודה שהיא דוחה שבת קבורת מצוה דוחתה , שבת שעבודה דוחתה דין הוא שתהא קבורת מצוה דוחתה ). לא, אם אמרת בעבודה שרציחה דוחתה לפיכך קבורת מצוה דוחתה , תאמר בשבת שאין רציחה דוחתה לפיכך לא תהא קבורת מצוה דוחתה . (לכך נאמר) לא תלין נבלתו על העץ וגו' (דברים כא ) בו ביום שנהרג בו ביום יקבר. רציחה דוחה את העבודה (ואין פקוח) נפש דוחה את העבודה. (שהיה בדין,) [ודין הוא] ומה אם שבת שאין רציחה דוחתה פקוח נפש דוחתה , עבודה שרציחה דוחתה אינו דין שיהא פקוח נפש דוחה את העבודה. (ר' שמעון בן מנסיא אומר, ויהא פקוח נפש דוחה את השבת. והדין נותן, אם רציחה דוחה את העבודה שהיא דוחה את השבת [ וכו ']).

מעם מזבחי תקחנו למות למות ולא לדון ולא ללקות ולא לגלות.

מעם מזבחי תקחנו למות נמצינו למדין שסנהדרין בצד המזבח (אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח (מלכים א') וגו').

<< · מ"ג שמות · כא · יד · >>