מ"ג שמות יח יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עשה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר חֲמוּהִי דְּמֹשֶׁה לֵיהּ לָא תָקֵין פִּתְגָמָא דְּאַתְּ עָבֵיד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר חָמוּי דְמשֶׁה לֵיהּ לָא תַקִין פִּתְגָמָא דְאַנְתְּ עָבִיד: |
רש"י
[לו] גם לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים. פירוש ד"גם" הוא מיותר, דלא הוי למכתב רק 'אתה וגם כל העם', אלא 'לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים'. ואף על גב דלא כתיב רק "גם" חדא, ומרבינן טובא 'אהרן וחור ושבעים זקנים', לפי שמצאנו שהם במקום משה, כדכתיב בפרשת משפטים (להלן כד, יד) "ואל הזקנים אמר שבו בזה, והנה אהרן וחור עמכם", הרי כי מנה אהרן וחור ושבעים זקנים במקום משה, וכאן כתיב "גם אתה", יש לרבות הנהו דדמיין בענין מה למשה, שהרי מנה אותם תחתיו (שם), ולפיכך מרבינן הנהו:
ולקמן (ר' פסוק כג) פירש רש"י "וגם כל העם הזה יבא בשלום", 'אהרן נדב ואביהו ושבעים זקנים הנלוים עתה עמך', ושם לא מרבינן מידי מן "גם", דהא לקמן אין שום "גם" מיותר, רק דסבירא ליה ד"כל העם" דלקמן - בכלל זה הוא גם כן אהרן ושבעים זקנים, דאם לא כן היכן נזכר אהרן ושבעים, שאין שם "גם" לרבוי כמו שיש כאן "גם" יתירה, ולפיכך צריך לומר שהם בכלל "גם כל העם". ואין להקשות דלמה הוצרך כאן לרבות אותם ברבוי בפני עצמו, דהיינו "גם אתה", ואינו מרבה אותם בכלל "וגם (כל) העם", ואילו לקמן (פסוק כג) אינם צריכים לרבוי אבל הם בכלל "כל העם", דיש לומר, כאן שאמר "נבל תבול גם אתה גם העם", וכל אחד מילתא בפני עצמו; שאהרן וחור ושבעים זקנים - מפני טורח הדין לא יוכלו שאת, והעם - בשביל שעומדים מבוקר ועד ערב, לכך מרבה אותם ברבוי בפני עצמו עם משה, דהרי דמיין למשה. אבל לקמן (פסוק כג) שלא אמר רק "וגם כל העם על מקומו יבא בשלום", שפיר יש לכלול אהרן ושבעים זקנים בכלל "כל העם", שהרי כולם ביחד יבאו בשלום, שלא יהיה נעשה להם דבר, ולהא מלתא אין לעשות חלוק ביניהם, ולכך הם בכלל "וגם כל העם יבא בשלום":
אך קשה, למה פירש כאן 'חור', ולקמן פירש 'נדב ואביהו' (קושית הרא"ם), ויראה לומר דהיינו טעמא, דלקמן פירושו 'הנלוים עמך', ולא מצאנו כי חור היה נלוה עם משה ואהרן, רק כאשר משה לא היה במחנה אמר אל הזקנים "גם אהרן וחור עמכם" (ר' להלן כד, יד), שהיו במקום משה, אבל לא היה נלוה עמו. אבל נדב ואביהו מצאנו שהיו נלוים עם משה, כדכתיב (לקמן כד, א) "ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל", הרי שצירף אהרן נדב ואביהו ושבעים זקנים עם משה, ולא חור. ואילו כשעלה להר אמר להם "והנה אהרן וחור עמכם" (שם), והיינו להיות תחת משה ראוי יותר חור, מפני שהיה יותר בשנים, וראוי לזה יותר, אבל נדב ואביהו עדיפי בחכמה, וראויים יותר להיות עם משה. ומפני דלקמן (רש"י פסוק כג) רוצה לומר 'הנלוים עמך', על כרחך צריך לומר נדב ואביהו. וכאן דמרבה להו בלשון "גם אתה", ופרשנו למעלה אותם שהם במקום משה, שהרי במלת "גם אתה" מרבה להו, יש לרבות אהרן וחור, שהם במקום משה. ואמר ליה כך; שאם אתה אומר למנות תחתיך כשלא תוכל לשפוט, ומפני שדרך להיות תחתך הם אהרן וחור ושבעים זקנים, כדכתיב למעלה (להלן כד, יד) "והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם וגומר", אפילו הכי, גם הם לא יוכלו לעמוד. והשתא יתורץ, דלקמן (ר' פסוק כג) אצל "ויכלת עמוד וגם כל העם הזה יבא בשלום", לא הוצרך לרבות את חור, שלא אמר כאן 'חור' רק שכאשר לא היה יכול לשפוט משה מפני הטורח - היה ממנה חור ואהרן ושבעים זקנים תחתיו, אבל לקמן שאמר "ויכלת עמוד", אם כן אין צריך להיות אחר במקום משה, [ולכך] מרבינן גם כן מן "כל העם" נדב ואביהו:
אך קשיא, דהא חור לפי דעת רש"י (להלן לב, ה) ממדרש חכמים (סנהדרין דף ז.) כבר מת ביום שעשו ישראל העגל, כדכתיב (ר' להלן לב, ה) "ויבן אהרן מזבח", ודרשו (סנהדרין דף ז.) "ויבן" מן הנזבח לפניו, דהיינו חור שהרגוהו, ומעשה זה היה אחר יום הכיפורים, כדפירש רש"י בפרשה זאת (פסוק יג), ומיהא אין זה קשיא גם כן; חדא, שלא כתיב כאן רק "גם אתה" לרבות, ופירושו כמו שאמרנו למעלה לרבות אותם שהם במקום משה, כדכתיב בקרא (להלן כד, יד) שהיו אהרן וחור ושבעים זקנים במקום משה, ובודאי במקום חור היה אחר, ולא נקט רש"י 'אהרן וחור ושבעים זקנים' רק משום דגבייהו כתיב בהדיא (שם) שהם במקום משה, ומפני כך פירש אלו. ועוד, דאפשר דלא ידע יתרו עדיין מהריגת חור, דלמאן דאמר יתרו אחר מתן תורה בא (זבחים דף קטז.) היה מעשה זה מיד למחרת ביאתו, ועדיין לא ידע. ורש"י פירש למאן דאמר יתרו אחר מתן תורה בא, כדמוכח לעיל (פסוק ט) "ויחד יתרו על כל הטובה" 'טובת המן והבאר והתורה'. אמנם לא צריך לזה, כמו שנתבאר, דלא נקט רק שדרך היה למנות במקום משה - אהרן וחור ושבעים זקנים. ואפשר משום הך טעמא פירש לקמן (רש"י פסוק כג) 'נדב ואביהו' במקום 'חור', דלקמן כתיב (שם) "וגם כל העם הזה", דמשמע הרמוז לפניו, ולא יתכן לפרש על חור, שמת כבר, "וגם העם הזה", ולפיכך פירש 'נדב ואביהו', דמסתמא היה נדב ואביהו במקום חור, שהרי אין יותר חשוב בישראל כמותם, ולא קשיא מידי, והכל נכון. אלא דבלאו הכי יתורץ שפיר כדלעיל, בלא שום קושיא:
ובמכילתא שלפנינו; "אתה" זה משה, "גם" זה אהרן, "העם" אלו שבעים זקנים, דברי רבי יהושע. רבי אליעזר המודעי אומר "אתה" זה משה, "גם" זה אהרן נדב ואביהו, "העם" אלו שבעים זקנים, עד כאן. והרי שני חלופים; האחד, דבמכילתא גם כן דרשו 'נדב ואביהו', ורש"י פירש 'חור'. מיהא אין זה קשיא כמו שאמרנו למעלה, כי רש"י נקט 'חור', שמצאנו בפירוש שהיה במקום משה כדלעיל, ולכך נקט כאן חור, ולקמן (רש"י פסוק כג) כתב 'נדב ואביהו'. ועוד יש חילוף, כי לדעת רש"י מרבה שבעים זקנים בלשון "גם", ולפי דעת המכילתא מרבה בלשון "כל העם אשר עמך". וזה בודאי כי רש"י מפרש פשט הכתוב, ולא משמע "כל העם" רק על כלל ישראל, כי אהרן [וחור] ושבעים זקנים אינם בכלל סתם עם, כי חלוק יש ביניהם, שעל אהרן וחור ושבעים זקנים היה כבד טורח משא המשפט, ועל העם היה כבד לעמוד מן הבוקר עד הערב, ולפיכך פירש כמשמעו. רק לקמן (רש"י פסוק כג) לא איכפת לן לפרש "כל העם יבא בשלום" על שבעים זקנים, כדלעיל. אבל במכילתא לא חשו לזה, ודרשו כך מן יתור ד"אשר עמך", דלמה למכתב "אשר עמך", אלא היינו שבעים זקנים שהם עם משה (להלן כד, א), ופשוט הוא:
[לז] כובדו יותר רב מכחך. דכמשמעו לא יתכן "כי כבד ממך הדבר", דמשמע אתה כבד והדבר יותר כבד:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
וזה יכלה את כחך, כנושא משא כבד בתמידות, ונגד מ"ש שיבלו העם, מפרש כי לא תוכל עשוהו לבדך, ורוב העם יהיו נבוכים באין מי שיעשה משפטם: