מ"ג שמות יא ג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתן יהוה את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וִיהַב יְיָ יָת עַמָּא לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי מִצְרָאֵי אַף גּוּבְרָא מֹשֶׁה רַב לַחְדָּא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַּרְעֹה וּבְעֵינֵי עַמָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וִיהַב יְיָ יַת עַמָּא לְרַחֲמִין קֳדָם מִצְרָאֵי אוּף גַּבְרָא משֶׁה רַב לַחֲדָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם קֳדָם עַבְדֵי פַרְעה וּקְדָם עַמָּא:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" - שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם לאמר אנחנו הרשעים גם עושים חמס וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים גם האיש משה המביא עליהם המכות גדול מאד בכל ארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ואנשי ריבו ובעיני העם ישראל אחרי שאמרו לו ירא ה' עליכם וישפוט (לעיל ה כא) אחרי ולא שמעו אל משה מקוצר רוח (שם ו ט) כי נתגדל מאד בעיניהם בראותם כי נאמן הוא לנביא לה' ויש אומרים כי בעיני העם עם מצרים ולא אמר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי השם אמץ את לבו כנגד משה ודבר לו שלא כהוגן עתה פעמים (לעיל י י כח) כי רצה ה' שיבא אליו וישתחוה לו כבא אדם אל שונאו כי כל זה גדולה ומעלה למשה ולא יתכן לפרש כי ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים הוא חן ההשאלה כי עתה בזמן ההבטחה לא יאמר "ויתן ה'" אבל היה אומר "ואני אתן את חן העם" ולמטה בשעת מעשה נאמר וה' נתן (להלן יב לו)

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גם האיש משה גדול מאד" ולכבודו הרבו להשאיל:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויתן ה'". וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום מעצמם מבלי בקשה כלל, אחר שראו שצורך להם בכלים יקרים לצורך העבודה והם חשבו אז שישובו אחר ג' ימים, וגם האיש משה גדול מאד ובטחו בו שיקיים דברו וישוב אחר ג' ימים ויביא הכלים בחזרה: וחז"ל אמרו בברכות (דף ט') דבר נא באזני העם אין נא אלא לשון בקשה, אמר הקב"ה למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אמרו לו הלואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים ואומרים לו מוציאין אותך למחר ונותנים לך אלף זוז, א"ל הוציאוני היום ואיני מבקש כלום, דעתם שישראל יצאו קודם זמן המיועד שהיה ארבע מאות שנה וההבטחה של רכוש גדול לא היה רק אם יצאו בזמן המיועד, וא"כ חשבו ישראל אחר שרוצה שיצאו ברכוש גדול יצטרכו להיות עוד בגלות עד ישלימו זמן המיועד ולא רצו בכך, כמשל שמביא שאומרים לו מוציאין אותך למחר ומבקש הוציאוני היום, וע"כ אמר לשון בקשה שעושה זאת מפני תלונת אברהם שיטעון הלא קיים בהם ועבדום וענו אותם וקושי השעבוד השלים המנין ודומה כאילו יצאו

בזמנו וצריך לקיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

גם האיש משה. ס"ת השם. בהיפוך משה רמז שנכפלה גדולתו:

<< · מ"ג שמות · יא · ג · >>