מ"ג שמואל ב יד כו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּֽבְגַלְּחוֹ֮ אֶת־רֹאשׁוֹ֒ וְֽ֠הָיָ֠ה מִקֵּ֨ץ יָמִ֤ים ׀ לַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְגַלֵּ֔חַ כִּי־כָבֵ֥ד עָלָ֖יו וְגִלְּח֑וֹ וְשָׁקַל֙ אֶת־שְׂעַ֣ר רֹאשׁ֔וֹ מָאתַ֥יִם שְׁקָלִ֖ים בְּאֶ֥בֶן הַמֶּֽלֶךְ׃


מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"והיה" - עת גלוחו היה מסוף שנה לסוף שנה

"מאתים" - והיו במשקל מאתים שקלים

מצודת ציון

"ימים" - שנה

"באבן המלך" - במשקל המלך כמו (דברים כה יג)לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן על שם שדרכה להיות מאבן

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובגלחו". גם בזה היה משונה ושהיו קווצותיו תלתלים, והיה נזיר עולם קדוש גדל פרע שער ראשו ולא גלח רק פעם אחת בשנה, וז"ש "והיה מקץ ימים", דהיינו סוף שנה לימים אשר יגלח, כפי הדין בהכביד שערו מקיל בתער, וז"ש כי כבד עליו וגלחו, ובודאי היה מגלח קרוב למזבח כדין נזיר, ושם היה שוקל שערו והיה משקלו מאתים שקלים, שזה דבר מפליא מאד. בפרט למ"ש במדרש (ראה ירושלמי קדושין פ"א ה"ג) דכל שקלים שבנביאים ליטרין: