מ"ג שמואל ב יד יג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה וְלָמָּה חָשַׁבְתָּה כָּזֹאת עַל עַם אֱלֹהִים וּמִדַּבֵּר הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר הַזֶּה כְּאָשֵׁם לְבִלְתִּי הָשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת נִדְּחוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֹּ֙אמֶר֙ הָאִשָּׁ֔ה וְלָ֧מָּה חָשַׁ֛בְתָּה כָּזֹ֖את עַל־עַ֣ם אֱלֹהִ֑ים וּמִדַּבֵּ֨ר הַמֶּ֜לֶךְ הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ כְּאָשֵׁ֔ם לְבִלְתִּ֛י הָשִׁ֥יב הַמֶּ֖לֶךְ אֶֽת־נִדְּחֽוֹ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולמה חשבתה כזאת" - שחשדת לישראל שיבאו להרוג את השני בלא עדים והתראה

"ומדבר המלך הדבר הזה כאשם" - והדבר הזה שחרצת לאחרים שאמרת לי לא יפול משערת בנך ארצה עכשיו שאגלה לך שאין הדבר הזה אלא על שני בניך אל תתחרט לאמר דברתי זה כאשם והנני חוזר בי לבלתי השיב המלך את אבשלום בנו שנדחה ממנו וברח לו

"ומדבר המלך" - אוקינו"ן פרלטי"ש בלע"ז

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ומדבר המלך" - רצה לומר עוד אתמה מה שדבר המלך הדבר הזה שלא יפול משערת וגו' אשר הוא כאשם וכשגגה היוצאת על בלתי משיב המלך את אבשלום אשר נדח בארץ נכריה כי הלא הוא דומה בדומה כי גם לאבשלום לא התרו ועוד דברים כאלה שאין לו משפט מות (ועל כי חששה פן יחזור המלך מדבריו ולומר כי באמת שגגה היא לזה הקדימה אמריה ותאמר למה חשבת כזאת וגו' לומר שהדין דין אמת ועם אבשלום נעשה השגגה ולחלוק כבוד למלכות תלתה השגגה בהאמירה ולא בהמעשה)

"ולמה חשבתה" - רצה לומר איך עלתה על דעתך להאמין דברי לחשוב על בני המשפחה עם ה' להתאכזר על בני להרגו מבלי עדים והתראה והיה לך להשכיל אמיתת הענין שלמשל נאמר ובנועם אמריה הפליגה ברוב מעשה הריגת הרוצח מבלי עדים והתראה 

מצודת ציון

"כאשם" - ענין שגגה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ולמה חשבת כזאת על עם אלהים". אמרה לו איך עלה במחשבתך שהספור והנידון שהצעתי לפניך הוא אמתי, ושעם

אלהים יעשו עול כזה מה שהוא נגד הטבע והיושר: "ומדבר המלך הדבר הזה" (מלת מדבר הוא מבנין מתפעל כמו מתדבר, כמו שפירש"י (במדבר ז, פט) על וישמע את הקול מדבר אליו). ר"ל אבל הדבר הזה שהחליט המלך בזה הוא מתדבר אל עצמו, שבזה הוא "כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו", כי המלך עם בנו הוא הנידון, ופסק דינו בעצמו שמה שאינו משיב את נדחו היא כאשמה מלפניו: