כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר דוד שאול אליו ואל נערו אן הלכתם ויאמר לבקש את האתנות ונראה כי אין ונבוא אל שמואל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי אַיִן וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֩אמֶר֩ דּ֨וֹד שָׁא֥וּל אֵלָ֛יו וְאֶֽל־נַעֲר֖וֹ אָ֣ן הֲלַכְתֶּ֑ם וַיֹּ֗אמֶר לְבַקֵּשׁ֙ אֶת־הָ֣אֲתֹנ֔וֹת וַנִּרְאֶ֣ה כִי־אַ֔יִן וַנָּב֖וֹא אֶל־שְׁמוּאֵֽל׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"דוד" - אחי אביו

"אן" - אנה ובאה בחסרון הה"א 

מצודת דוד

"ויאמר דוד שאול" - בבואו אל הבמה מצאו דודו ושאל להם אן הלכתם

"כי אין" - לא מצאנו אותם ובאנו אל שמואל לשאלו עליהם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השאלות (יד) למה מספר שאלת דוד שאול ותשובת שאול ללא צורך?:

"ויאמר דוד שאול". הוא הרגיש שא"א שינבא בלא איזה סבה, ואז כל בני הנביאים עמדו לפני שמואל וממנו שאבו רוה"ק כמדליק נר מנר, ולכן אמר "אן הלכתם". והשיב כי באמת היה לפני שמואל, אבל הליכתו אצלו לא היה בעצם, רק במקרה נמשך ע"י סבת אבדת האתונות, בענין שאין זה מספיק שע"י הליכה זו דרך ארעי ינבא: