מ"ג שמואל א י א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי משחך יהוה על נחלתו לנגיד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל־רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי־מְשָׁחֲךָ֧ יְהֹוָ֛ה עַל־נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקח שמואל וכו'". ע"י המשיחה המשיך עליו רוח גבורה ועז מלך כמ"ש (לקמן טז, יג) וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח עליו רוח ה' מהיום ההוא ומעלה, וע"י הנשיקה שהיא התדבקות רוחא ברוחא המשיך עליו שפע קדש שבזה הכין אותו לנבאות אח"כ עם בני הנביאים, כמ"ש (פ"ו) וצלחה עליך רוח ה' והתנבאת עמהם. ומה שלא משחו בפרהסיא באר מהרי"א כדי שיוכל להפיל גורל אח"ז, ואם היה נמשח בפרהסיא היה הגורל למותר בעיני העם, והיו חושדים אותו שהטה את הגורל בערמה על האיש אשר משח. וע"פ דברי חז"ל שמשחו בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן ולא בשמן משחת קדש, מבואר כי לכן משחו בצנעה בל ירגישו שלא נמשח רק לנגיד, כמ"ש "הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד",

תפס נגיד לא מלך, באשר לא הובטח לו המלכות בירושה כדרך הנמשח בשמן הקדש ותרם כראם קרני:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"הלא" - באמת הדבר אשר משחך ה' על ידי

מצודת ציון

"פך" - שם כלי מה

"ויצוק" - ושפך

"וישקהו" - נשק לו