מ"ג שמואל א יט ט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותהי רוח יהוה רעה אל שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו ודוד מנגן ביד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתְּהִי רוּחַ יְהוָה רָעָה אֶל שָׁאוּל וְהוּא בְּבֵיתוֹ יוֹשֵׁב וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתְּהִי֩ ר֨וּחַ יְהֹוָ֤ה ׀ רָעָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְהוּא֙ בְּבֵית֣וֹ יֹשֵׁ֔ב וַחֲנִית֖וֹ בְּיָד֑וֹ וְדָוִ֖ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָֽד׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּשְׁרַת רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ לְוַת שָׁאוּל וְהוּא בְּבֵיתֵיהּ יָתִיב וּמוּרְנִיתָא בִּידֵיהּ וְדָוִד מְנַגֵן בְּיָד:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותהי" וכו'. ועי"כ התחדשה אצלו היראה שנית, הגם שנשבע בל ימיתהו: "והוא בביתו יושב". ר"ל שהיה עתה ב' הבדלים מן הפעם הראשון שרצה להכותו בחניתו (כנ"ל יח, י), א] ששם בא החנית לידו בעת שהיה דוד מנגן מכבר, כמ"ש שם ודוד מנגן וכו' והחנית ביד שאול, ודוד לא הרגיש בו, אבל עתה היה החנית תחלה בידו ואח"כ ודוד מנגן, והרגיש דוד להשמר מפניו. ב] ששם כתיב ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר, שרצה להכותו בערמה ע"י שהטיל החנית הנה והנה שיראה כשוגג, u1488 אבל עתה: