מ"ג שמואל א ב ט

מקראות גדולות שמואל א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רגלי חסידו [חסידיו] ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רַגְלֵי חסידו [חֲסִידָיו] יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רַגְלֵ֤י חֲסִידָו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּגְוִיַת עַבְדוֹהִי צַדִיקַיָא יִטַר מִגֵהִנָם וְרַשִׁיעַיָא בְגֵהִנָם בַּחֲשׁוֹכָא יִתְדְנוּן לְהוֹדָעָא אֲרֵי לָא מַן דְאִית בֵּיהּ חֵילָא זַכֵּי לְיוֹם דִינָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חסידו" - חסידו כתיב חסידיו קרי בין יחיד בין רבים וכן יחתו מריביו (פסוק י) מריבו בין יחיד בין רבים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ט) "רגלי חסידיו ישמר". אחר שאין קיום לשום נמצא בעולם בעצמו רק ע"י השגחתו ושמירתו אותו, א"כ החסידים שהם משומרים מאת השגחתו יש להם קיום ולא ימעדו אשורם: "ורשעים". אשר אינם מושגחים מאתו: "בחשך ידמו". תדמה במליצה את ההשגחה לנר מאיר אשר ביד השומר, והצדיקים לא לבד כי הולכים לאור הנר שהוא אור התורה והמצוה, כי גם ה' ישמור רגלם מלכד, "והרשעים" שמתרחקים מן השומר ומן האור אשר בידו להאיר מחשכיהם, "ידמו מעצמם בחשכה", אשר בה יתהלכו (וכמו שבאר זאת במורה נבוכים ח"ג פנ"א, כי ההשגחה נמשכת אחר השכל עיין שם) ולא מאת ה' בא השינוי הזה, רק מאת ההולכים לאורו או המתרחקים מאור ה' לשכון בערפל, וע"ז אמרה "כי לא בכח יגבר איש", שאין לשום יש ונמצא כח עצמי אשר בו יגבר, כי כח כל איש ונמצא הוא מושפע בכל רגע מאת בעל היכולת ובעל הכחות כולם, ועת יפסק השפע מעליו כמעט רגע יופסק כח האיש והיש ההוא מעצמו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רגלי חסידיו ישמור" - רצה לומר אולם הכל במשפט כי רגלי חסידיו ישמור מלכד והרשעים יוכרתו בבוא חושך הפורעניות בעת נתמלא סאתם

"כי לא בכח" - אין התגברות האיש תלוי בכחו כי אם היא ביד ה' ועל פי כשרון מעשה האיש

מצודת ציון

"ידמו" - יכרתו כמו (ירמיהו נא ו)אל תדמו בעונה

<< · מ"ג שמואל א · ב · ט · >>