מ"ג שיר השירים ח יא

מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בבעל המון" - בירושלם שהיא רבת עם והמון רב

"בעל" - לשון מישור כמו (יהושע י"ב) מבעל גד בבקעת הלבנון

"נתן את הכרם לנטרים" - מסרה ליד אדונים קשים בבל מדי יון ואדום במדרש שיר השירים מצאתי מקצת סמך על נוטרים הללו שהם המלכיות

"איש יבא בפריו" - כלומר כל מה שיכלו לגבות מהן גולגליות וארנוניות ואנפרות הכל גבו מהם להביא לתוך ביתם

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

בבעל המון - שם מקום שם כרמים רבים והעומד על זה החבור אולי יתמה למה אומר כאן בלשון ישמעאל בעבור קוצר דעתנו כי לא נדע מלשון הקדש כי אם הכתוב במקרא שהוצרכו הנביאים לדבר ומה שלא הוצרכו לא נדע שמו ובעבור היות לשון ישמעאל קרוב מאד ללשון הקדש כי בנייניו ואותיות יה"וא והמשרתים ונפעל והתפעל והסמיכות דרך אחת לשתיהן וכן בחשבון ויותר מחצי הלשון ימצא כמוהו בלשון הקדש על כן כל מלה שלא נמצא לה חבר במקרא ויש דומה בלשון ישמעאל נאמר אולי פירושה כן אע"פ שהדבר בספק נשלם הפירוש מהפעם הראשונה:

הפעם השנית

ועתה דודי שימני כחותם על לבך - הדביקני אל לבך כהדבק החותם באצבע כן הדביקני ואני על זרועך:

וענין בוז יבוזו לו - היו בני אדם מלעיגים עליו:

אחות לנו קטנה - אמרה הנערה אחד מבני אמי חשד אותי ואמר לאחיו אחות לנו שמנוה נוטרה את הכרמים והיא היתה באותו הזמן קטנה, מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה להנשא:

אם חומה היא - אם שמרה את עצמה והיא בתולה נבנה עליה טירת כסף והענין כי נשים בנין חשוב על החומה מכסף כדי שיהיה לה כבוד על כל החומות וזה הטעם נקנה לה חלי כתם שהם הקשורים הראוים לכלה:

ואם דלת היא - שכבר נפתחה נצור עליה והענין נביאנה במצור ונסגור עליה שלא תראה הפך טירת כסף שכל הרואה על החומה טירת כסף יבא לראותה, אמרה הנערה אני חומה ושדי גדלו ונכונו והענין אע"פי ששדי נכונו בתולה אני, אז הייתי בעיני החושד אותי כמוצאת שלום כי בתחילה נחרו בי ועתה מצאתי שלום עמהם, ויש אנשים שיתמהו ויאמרו אם שדים כמגדלות הנה הם גדולים ואינו כן אלא מאחר שהיא דומה לחומה יהיו שדיה כמגדלות שהם על החומה הם הקטנים:

כרם היה לשלמה - חזרה להלל נפשה ורוב אהבתה ואמרה כרם היה לשלמה והענין כי הנה שלמה המלך השכיר הכרם שלו בעבור שיביאו לו בפריו הנוטרים ששכרו אותו אלף כסף:

הפעם השלישית

שימני כחותם - אלו דברי כנסת ישראל לשכינה שאהיה דבורה /דבוקה/ בך לעולם, וענין מים רבים הם האומות הנמשלות למים כענין ימשני ממים רבים וכן את מי הנהר הגדולים וכמוהם רבים:

אם יתן איש - כמו המן הרשע ללעג יהיה שלא יוכל לשנות דת ישראל כי המקום הוא שומר תורתו כענין אתה יי' תשמרם שהוא חוזר על הפסוק הראשון שהוא אמרות יי' אמרות טהורות:

אחות לנו קטנה - תאמר כנסת ישראל אחר שתתחבר עוד נשארה לנו אחות מעבר לנהר כוש או הם שני המטות וחצי המטה:

ביום שידבר בה - ביום הנחמה כמו דברו על לב ירושלם:

אם חומה היא - אם שמרה עצמה ולא יצאה מהדת נכין לה מקום וטירות מלאות כסף ונלך בשבילה:

ואם דלת היא - שלא שמרה המצות ופתחה לכל נצור עליה ונמנעוה שלא תבא אלינו, ענתה היא ואמרה אני חומה שומרת דתי הייתי תורה שבכתב ושבעל פה היו לו אז יהיו כל ישראל בשלוה:

כרם היה לשלמה - הם ישראל ששלמה היה מלך על כולם וזה הענין בבעל המון שכל ההמון היה שלו והוא סבב לתת הכרם לנוטרים והם מלכי ישראל:

וענין אלף כסף - עשרת השבטים שהיו לנוטרים וכל שבט מאה כסף הפעם השנית ואני לא עשיתי כן אלא כרמי שלי לפני וחזר' מלעגת ואומרת קח אתה שלמה האלף שלך וירויחו הנוטרים השוכרים מאתים, אני אינני רוצה ממון ולא קרן וריוח אלא להיות כרמי שלי לפני שהתחברתי בו עם דודי וזהו יותר תענוג לי מכל ממון, אמר דודה כשאת יושבת בגנים שיש בתוך הכרם אל תרימי קולך כי חברים יש לי והם מקשיבים לקולך ועתה השמיעני ואמרי לי ברח דודי כאילו תחשבי שאני עמהם שלא יחשדוני שאני עמך בכאן כאשר אמרת לי בתחילה סב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים ; נשלם הפירוש מהפעם השנית:

הפעם השלישית

כרמי שלי - אמר שלמה ברוח הקדש זה הכרם כולו שהיה לי עוד יחזור להיותו לפני:

האלף לך שלמה - יאמר למשיח שהוא בנו ויקרא שלמה האלף לך שלמה יחזרו שהיו לנוטרים את פריו גם המאתים שהם יהודה ובנימן, אמרה שכינה היושבת בגנים את כנסת ישראל כמה יתאוו המלאכים לשמוע את שיריך, ענתה כנסת ישראל אם טוב בעיני דודי ברח מהמלאכים ורד אל הרי בשמים הם הררי ציון כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(יא) והראיה לזה כי "כרם היה לשלמה בבעל המון", והכרם היה גדול כ"כ עד שהנוטרים ששמרוהו הביאו לו כ"א אלף כסף בשכר פירותיו:

מליצה:

(יא) "כרם" הרוח מספרת איך היה לה שלום עם היצה"ר ולא השבית אותו מעבודת ה' כי הנה היה לו לשלמה כרם בבעל המון, כבר בארנו (למעלה ס"א ואו, ז' י"ג) כי הפעולות שיעשה אדם להשיג איזה תכלית נמשלים במליצה לנטיעת כרם, והנה שלמה היה לו כרם גדול ר"ל המון פעולות ומעשים ועסקים שעסק בין בחכמה ודעת בין במצות ומע"ט לכן אמר שהיה הכרם בבעל המון רב כי רבו מעשיו ועניניו ומצותיו, ונתן את הכרם לנוטרים שבני ירושלים שהם כחות גופו כולם נטרו את הכרם ועסקו בעבודתו, כי כחות השכל נטרו גפני העיון והמושכלות וכחות החיים נטרו אשכלות העבודה והמצות וכל איש הרויח בפריו אלף כסף ר"ל שכר הרבה ודברים יקרי הערך הנכספים ונחמדים:

מדרש רבה (כל הפסוק)


יא.

[י] כרמי שלי לפני תני ר' חייא: למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו. מה עשה? התחיל חובט עליו במקל. אמר לו: אל תשמע לאביך! אמר לו: שוטה שבעולם, כל עצמו של אבא לא מסרני לדידך, אלא על ידי שלא הייתי שומע לו, ואתה אומר לי אל תשמע לאביך?! כך כיון שגרמו העונות וחרב בית המקדש וגלו ישראל לבבל, אמר להם נבוכדנצר: אל תשמעו לתורת אביכם שבשמים, אלא: (דניאל ג') תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת. אמרו לו ישראל: שוטה שבעולם, כל עצמנו לא מסרנו הקדוש ברוך הוא לידך, אלא שהיינו משתחוים לצלם, היך מה דאת אמר: (יחזקאל כ"ג) צלמי כשדים חקוקים בששר, ואת אמר לן תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת, ווי ליה לההוא גברא! באותה שעה אמר הקב"ה: כרמי שלי לפני. אמר לפניו אותו רשע: אלף היו ונתמעטו כאן ונעשו מאתים איש. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אוי לו לאותו רשע לחה סרוח,ה אלף היו ונתרבו כאן, ונעשו מאתים אלף. האלף לך שלמה ר' הילל בריה דר' שמואל בר נחמן: הרב נוטל אלף ותלמיד נוטל שכר מאתים. מה טעם האלף לך שלמה? רבי אלכסנדרי אמר: אין הרב נוטל שכר של תלמודו, עד שישלימנו לאחרים. מה טעם האלף לך שלמה? ר' חייא בריה דרבי אבא דיפו אמר: הלומד תורה בצער נוטל אלף שלא בצער, מאתים נוטל בשכרו. ממי את למד? משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי. שבטו של נפתלי, ע"י שהיו עוסקים ולומדים תורה בצער, נטלו שכר אלף, הדא הוא דכתיב: (ד"ה א' י"ב) ומנפתלי שרים אלף. אבל שבטו של יששכר ע"י שהיו למדין תורה שלא בצער, נטלו שכר מאתים, שנאמר: (שם) ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. ר' יודן בשם ר' בון אמר: הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף, ובמקומו נוטל שכר מאתים. וממי את למד? משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי. שבטו של נפתלי על ידי שהיו למדין תורה שלא במקומן, נטלו שכר אלף, הדא ה"ד: ומנפתלי שרים אלף. אבל שבטו של יששכר ע"י שהיו למדין תורה במקומן, נטלו שכר מאתים, שנאמר: ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם: