מ"ג שיר השירים ו ד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָ‍ִם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה נָאוָ֖ה כִּירוּשָׁלָ֑͏ִם אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יפה את רעיתי כתרצה" - והקדוש ברוך הוא מקלסה על זאת יפה את רעיתי כשאת רצויה לי כך הוא נדרש בספרי

"נאוה" - את עתה כאשר בראשונה בירושלם

"אימה כנדגלות" - חיילי מלאכים אימתך אטיל עליהם שלא להלחם ולהשביתכם מן המלאכה כמו שנאמר בעזרא

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם הראשונה

כתרצה - שם מדינה תמצאנה בדברי אחאב:

אימה - שיש אימה ממנה לכל רואיה, כמו איום ונורא:

כנדגלות - כמחנות בעלות הדגלים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(ד) "יפה". [מאמר הדוד] את רעייתי יפה כתרצה ר"ל ע"י שנתרצית אלי שנית ושב רצוני עליך ואת נאוה כירושלים כולו, ר"ל ככל בנותיה, ואת איומה כנדגלות, כמחנות רבות. שכן יראו עתה מקרוב אליך:

מליצה:

(ד) "יפה". (הדוד העליון אומר אל נפש שלמה). את יפה ע"י שנרצו מעשיך ונתכפרו עונותיך. ואת נאוה כירושלים, ר"ל ככל הגויה והמון כחותיה, שהיא ירושלים המליציית ובנותיה, כי את שקולה כנגד כולם והעקרית בעיני. ואת איומה כנדגלות רבים והמון מחנות, כי מן התורה ומע"ט שעסקת ופעלת, עמדו צבא קדושים ומלאכי שלום העומדים סביבך לשמרך בכל דרכיך וזר לא יקרב אליך:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יפה את רעיתי כו'". לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל "על בנות צלפחד" (בבא בתרא קכ א), כי בפרשת פנחס "מונה את תרצה באחרונה" (במדבר כז א), ובפרשת מסעי (שם לו יא) מונה אותה שניה. ואמרו כי בפרשת מסעי מונה אותם לפי שנותם ותרצה הוא שניה בשנים, אך בפרשת פנחס מונה אותם לפי חכמתן וצדקתן. נמצא כי גם שהצד השוה שבהן הוא כי כולם צדקניות, תרצה היתה הקטנה בחכמה וצדקות מהן:
  ונבא אל הענין, והוא כי הנה מאז היחל הוא יתברך לדבר בנו, "פתחי לי כו'" (שיר השירים ה ב) "וקמתי אני כו'" (שיר השירים ה ה) "ופתחתי אני לדודי וחמק עבר" (שיר השירים ה ו) והסתיר פניו, ועל ידי כן "מצאוני השומרים כו' הכוני פצעוני כו'" (שיר השירים ה ז). אז בסבלי יסורין, חשבו האומות מ"ה אבעט חלילה באלהי כי על אהבתי הוכיתי, ואומר אליהם "אם תמצאו את דודי מה תגידו לו כו'" (שיר השירים ה ח) ונמשך הויכוח עד כה. עתה בא הוא יתברך ומדבר על לב אומתו, ואומר יפה את כו'. כלומר אל יעלה על רוחך על אורך הגלות שכעורה את בעיני, ואל תכלמי על מה שחמקתי עברתי ואסתיר פני ממך, ובמקום שהיה להם לאומות מ"ה ליירא ממך אדרבא הכוך פצעוך. כי דעי וראי, כי הנה דרך המלך לישא אשה או מחמת יחוסה או מחמת יפיה. והנה על דבר היופי הוא בנמשל בינינו לקוננו, הוא הדבקות והכשרון, "יפה את רעיתי". אך לא בעצם, רק כתרצה הנמנית באחרונה מבנות צלפחד על היותה קטנה בחכמה וצדקות מאחיותיה, כן גם את, עם שטובה את אינך שלימה, ועל כן הסתרתי פני ממך, והכוך פצעוך ומצאוך צרות רבות ורעות:
  ובמה שכתבנו למעלה שמה שחמק עבר היה על שלא העבירה העבירות בתחלה, ונתעצלה ותשם לבה בתחלה על מצות מעשיות, יאמר לפי דרכנו, "יפה את", אך "כתרצה" שנתעצלה להתחכם והתאשר מאחיותיה ובאה באחרונה, כן גם את התעצלת ולא פתחת, ואחרת מהסיר כפות המנעול עד בוש:
  ולא שמפני כך אשוך אל האומות מ"ה, כאשר חשבו הם באומרם אליך "ונבקשנו עמך" (שיר השירים ו א), וגם אל תדמי בנפשך שאעזבך ואשימך תחת שר כהם גם שהארכתי גלותך, כי הלא את "נאוה כירושלים", והוא כי נאוה הוא מלשון אך "נאותה להם" (בראשית לד כג) שהוא נאותיות והיות מקביל. לומר כי כאשר היות ירושלים מוכנת להיות מקבלת השפע לכל העולם ומושב אלהים כביכול שהוא למה שהיא כנגד ירושלים של מעלה. והיא נאוה אל טובה, מפאת היותה נאותה אל מה שלמעלה הימנה, ככתוב אצלינו על כעיר "שחוברה לה יחדו" (תהלים קכב ג), כן את נאוה כמוה נאוה אלי, מקבלת אל שורשך לקבל השפע ולידבק בי בעצם:
  ואל תתמה לומר, אם כן איפה למה אגרע, ותחת היות חתיתי על האומות וייראו ממני כי שם ה' נקרא עלי, אדרבא הכוני פצעוני ואהיה למרמס למו. דעו כי הן אמת שאת "איומה", שאימתך מוטלת על כל העולם, אך "כנדגלות". והוא כי כאשר העיר או איש שעליו דגל המלך יראוהו אנשים, אך בהסיר הדגל מעליו לא. כן גם אתה, לו יהיה צלם אלהים עליך שלם, היה חיתתך מוטלת על הבריות, אך משחת מאיש מראך ודגלו יתברך איננו בידך, על כן לא ייראוך ויכלו לך:
 

או יקרא דגל שלנו, אל עדיינו אשר פרקו מעל ראשינו בעגל (שבת פח א), כי מאז חל עלינו חובת גליות כנודע, כמדובר על פסוק "נשאו את רדידי מעלי" (שיר השירים ה ז), לכן אל יקשה בעיניך בשלחם יד עליך כל אויביך וכל שונאיך אשר רדפוך:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ד.    [ עריכה ]
יפה את רעיתי כתרצה ר' יהודה בר סימון פתר קרייה בקרבנות יפה את רעיתי כתרצה אלו הקרבנות שאתם מתרצים בקרבנות, היך מה דאת אמר: (ויקרא א') ונרצה לו לכפר עליו. נאוה כירושלם אלו הקדשים שבירושלים היך מה דאת אמר: (יחזקאל ל"ו) כצאן קדשים כצאן ירושלם. דבר אחר: יפה את רעיתי כתרצה אלו נשי תירען דאמר רבי נשי תירען כשרות היו, עמדו ומיחו על עצמן ולא נתנו מנזמיהם למעשה העגל. אמרו: מה ליסטטרין הקשה שיברו הקדוש ב"ה, ליסטטירין הרך על אחת כמה וכמה! נאוה כירושלם שכל מי שהוא רוצה ומבקש טיפוסים של פעור היה הולך ומוצאה בירושלים, הדא הוא דכתיב: (ישעיה י') ופסיליהם מירושלם ומשמרון: דבר אחר: יפה את רעיתי כתרצה כשאת רוצה כד את בעייא לית את צריכה בעייה מכלום, מילף מכלום. מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן, לא מהן ובהן הביאו אותן?! הדא הוא דכתיב: (במדבר ז') ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב, כנגד שישה רקיעים. ולא שבעה הם?! אמר רבי אבון: הן דמלכא שרי טמיקון. שש, כנגד שש ארצות: ארץ, ארקא, אדמה, גיא, ציה, נשיה, תבל. וכתיב (תהילים צ"ח) והוא ישפוט תבל בצדק. ו' כנגד ו' ערכי משנה. שש כנגד ששת ימי בראשית. ו' כנגד ו' אמהות: שרה, רבקה, רחל, לאה, זלפה, בלהה. צב דומות לקוליינון. צב מצויינות. צב מטוכסות. צב שצבא הלוים עומדים עליהם. תני בשם נחמיה: כמין קמרוטין היו, שלא יהיו כלי שרת מתבקעין. ושני עשר בקר, כנגד שנים עשר נשיאים. עגלה על שני הנשיאים. ושור לאחד, מלמד שלא לקחום בדמים, אלא זה הביא שור וזה הביא שור, זה הביא עגלה וזה הביא עגלה. ויקריבו אותם לפני המשכן, מלמד שמסרום לציבור. (במדבר ז') ויאמר ה' אל משה לאמר. מהו לאמר? אמר לו הקב"ה: צא ואמור להם דברי שבח ונחמות. אמר רבי הושעיא: אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליכם כאילו כבר הייתי צריך לסבול בו את עולמי והבאתם לי, באותה שעה נתיירא משה, אמר בלבו: תאמר רוח הקדש נסתלקה ממני ושרת על הנשיאים, או שמא נביא אחד עמד וחידש את ההלכה?! אמר לו הקב"ה: משה! אילו להם הייתי אומר שיביאו הייתי אומר לך שתאמר להם, אלא (שם) קח מאתם והיו. מהו קח מאתם? מאתם היו הדברים. ומי נתן להם את העצה? אמר רבי סימון: שבטו של יששכר אמר להם: המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר?! עשו לו עגלות כדי שיהא נטען בהם, הוא שהכתוב משבח שבט יששכר, שנאמר: (ד"ה א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. מהו לעתים? רבי תנחומא אמר: לקירסין. ר' יוסי בר קסריי אמר: לעיבורין. (שם) לדעת מה יעשה ישראל שהיו יודעים לרפאות את הקורס ראשיהם. מאתים, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיה שבטו של יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם, מלמד שכל אחיהם היו מסכימין ההלכה על פיהם, כהלכה למשה מסיני. באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! שמא תמות אחת מן הפרות וישבר אחד מן הגלגלים, ונמצא קרבנן של נשיאים פסול ונמצאת עבודת המשכן בטלה?! מיד: (במדבר ז') ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם והיו לעבד וגו'. והיו נתן להם הויה, שיהו חיות וקיימות בעולם לעולמי עולמים. עד איכן היו קיימות? רבי יודן ורבי הונא בשם בר קפרא: עד הגלגל, הדא הוא דכתיב בהושע: (הושע י"ג) בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. ואיכן הקריבו אותן? רבי אבון אמר: בנוב הקריבו אותן. רבי אבא אמר: בגבעון הקריבו אותן. לוי אמר: בשילה הקריבום. ורבנן אמרין: בבית העולמים הקריבום. רבי חמא אמר טעמא דרבנן: דכתיב (ד"ה ב' ז') ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר, זבח בקר לא נאמר, אלא זבח הבקר. אי זה בקר? הוי אומר: (במדבר ז') את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר. וכתיב: (שם ) ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר. ר' מאיר אומר: עכשיו הן קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו, אלא הן חיות וקיימות. והרי דברים קל וחומר, ומה הפרות שנדבקו ע"י אדם במלאכת המשכן נתן להם הוויה שיהיו הן חיות וקיימות לעולמי עולמים, ישראל שדבקים בחי העולמים על אחת כמה וכמה, שנאמר: (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום: