מ"ג שיר השירים ו ב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דּוֹדִי֙ יָרַ֣ד לְגַנּ֔וֹ לַעֲרֻג֖וֹת הַבֹּ֑שֶׂם לִרְעוֹת֙ בַּגַּנִּ֔ים וְלִלְקֹ֖ט שֽׁוֹשַׁנִּֽים׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"דודי ירד לגנו" - צוה לנו לבנות היכלו והיה שם עמנו

"לערוגת הבשם" - מקום מקטר הקטרת

"לרעות בגנים" - ועוד ירד לרעות צאנו בגנים אשר נפוצו שם אותם שלא עלו מן הגולה משרה שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות

"וללקט שושנים" - שומע ומקשיב נדברים בתורתו ללקוט זכיותיהן ולכתבם בספר זכרון לפניו כענין שנאמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' וגו' ומה שאתם אומרים לבקשו עמנו ולבנות עמנו אני לדודי ולא אתם לו ולא תבנו עמנו כעניין שנאמר (עזרא ד) לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו ואומר ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

משל:

(ב) "דודי". בעודם מדברים זאת [והם היו בגן המלך] ירד הדוד מהררי בתר ובא לגנו, אבל אין עקר ביאתו אל הגן רק לערוגת הבושם, ר"ל אל רעייתו שהיא הבושם שלו, והיא הערוגה הנותנת לפניו ריח בגן הזה. כי בא לרעות בגנים שם ירעה צאנו, והוא לא ילקט לעצמו רק שושני הערוגה, רק אהבת כלתו וצבי חמדתו:

מליצה:

(ב) "דודי". בתוך כך הרגישה נפש שלמה כי הדוד העליון יורד ממעון קדשו לאספה אליו, והיא אומרת, הנה עתה דודי ירד לגנו, ולא לכל הגן, שהוא כל כחות הגויה ומספר נפשותיה, רק לערוגת הבשם, שהיא הנפש האלהית הרוחנית, שהיא הערוגה שזורעים בתוכה חמשה זרעונים כמ"ש חמשה ברכי נפשי אמר דוד כנגד הקב"ה וכנגד נשמה והוא הבושם העליון העולה לריח ניחוח. לרעות בגנים, ר"ל את הגנים שהם נטעי הגוף וצמחיו ירעה, פי' שע"י המות יזדככו מעט מעט לשוב אל היסודות ומשם אל גלגולים אחרים, עד יבנה מהם בית חדש, אבל את השושנים שהם הנפשות הקדושות ילקט לעצמו וישימם באוצרותיו. ומה יפה דרשו חז"ל פסוק זה על מיתת הצדיקים:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ב.    [ עריכה ]
דודי ירד לגנו לערוגת הבושם אמר רבי יוסי ב"ר חנינא: הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו, לא היה צריך קרא למימר, אלא דודי ירד לרעות בגנו ואת אמר לרעות בגנים?! אלא דודי, זה הקב"ה. לגנו זה העולם. לערוגת הבושם אלו ישראל. לרעות בגנים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וללקוט שושנים לסלק את הצדיקים שבישראל. מה בין מיתת זקנים למיתת נערים? ר' יהודה ורבי אבהו ר' יהודה אומר: הנר הזה, בזמן שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה, ובזמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה. רבי אבהו אמר: התאנה הזו, בזמן שנלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה, ובזמן שאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע לתאנה:

דילמא ר' חייא בר אבא ותלמידיו ואית דאמרי ר' עקיבא ותלמידיו ואית דאמרי רבי יהושע ותלמידיוהוו נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאנה ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו. אמרון: נשנה את מקומנו שמא חושדנו. מה עשו? הלכו וישבו להם במקום אחר. השכים בעל התאנה ולא מצאן, הלך וחזר אחריהם עד שמצאן. אמר להם: רבותי! מצווה אחת הייתם עושין לי ואתם מבקשין למנעה ממני?! אמרו ליה: חס ושלום! ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר? אמרינן: שמא אתה חושדנו! אמר להם: חס ושלום, אלא אומר לכם מפני מה אני משכים ללקוט תאנתי, שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות. מיד חזרו לתמן. ההוא יומא אשכחון דלא לקט, נטלו מהן ופצעו אותם ומצאום מותלעות. אמרו: יפה אמר בעל התאנה. ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה, כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן והוא מסלקן:

אמר רבי שמואל בר נחמן: למלך שהיה לו פרדס ונטע בו שורות של אגוזין, ושל תפוחין, ושל רמונים ומסרו ביד בנו. בזמן שבנו עושה רצונו היה המלך מחזיר ורואה איזו נטיעה יפה בעולם והיה עוקרה ומביאה ושותלה בתוך אותו הפרדס, ובזמן שלא היה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בתוך הפרדס ועוקרה. כך כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום רואה איזה צדיק יש באומות העולם, כגון: יתרו ורחב, מביאו ומדבקו בישראל, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של הקב"ה רואה איזה צדיק וישר וכשר וירא שמים יש בהם, ומסלקו מתוכן:

כד דמך חייא בר אויא בר אחתיה דבר קפרא אמרין לר' יוחנן: עול ואפטר עילוי. אמר לון: ייעול ריש לקיש דהוא תלמידיה והוא ידע חייליה. עאל ר' שמעון ואפטר עילוי: דודי ירד לגנו הקדוש ברוך הוא יודע במעשיו של רבי חייא בר אויא, וסלקו מן העולם:

כד דמך ר' סימון בר זבדי עאל רבי אילא ואפטר עלוי: (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא. ואי זה מקום בינה? תהום אמר לא בי היא, וים אמר אין עמדי ונעלמה מעיני כל חי, ומעוף השמים נסתרה. ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם ואם אבדו יש להן חליפין ואלו הן: (שם) כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה. תלמיד חכם אם מת מי מביא לנו תמורתו?! אנו שאבדנו את ר' סימון מאיכן נמצא כמוהו?! אמר רבי לוי: שבטים מציאה מצאו, וכתיב: (בראשית מ"ב) ויצא לבם ויחרדו, אנו שאבדנו את ר' סימון בר זבדי, מאיכן אנו מוצאים תמורתו?! הוי והחכמה מאין תמצא:

כד דמך ר' בון ברבי חייא עאל ר' זירא ואפטר עילוי: (קהלת ה') מתוקה שנת העובד. נימר לכון למה רבי בון דומה? למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן, כיון שראהו המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן, ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן, התחילו הפועלים מצירים, אמרו לו: אדוננו המלך! אנו שיגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתים או שלוש שעות ביום, והוא נוטל שכרו כמותינו?! אמר להם המלך: מה אתם מצירין, יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כלו! כך יגע רבי בון בר חייא לעשרים ושמנה שנה בתורה, מה שלא יגע תלמיד ותיק למאה שנה. אמר ר' יוחנן: כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה אף לעתיד לבא אין מניחין אותו לישן, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר ושל אברהם יצחק ויעקב ושל משה ואהרן. ועד היכן? עד (ד"ה א' י"ז) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ: