מ"ג שיר השירים א י
<< · מ"ג שיר השירים · א · י · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃
תרגום (כל הפרק)
כַּד נְפַקוּ לְמַדְבְּרָא אֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה כַּמָּה יָאֵי עַמָּא הָדֵין לְאִתְיְהָבָא לְהוֹן פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא וִיהוֹן כִּזְמָמִין בְּלִיסָתְהוֹן דְּלָא יֶעְדוּן מִן אוֹרְחָא טָבָא הֵיכְמָא דְּלָא עָדֵי סוּסְיָא דִּזְמָמָא בְּלִיסָתֵיהּ וְכַמָּה יָאֵי קְדָלְהוֹן לְסוֹבָרָא נִיר פִּקּוֹדַי וִיהוֹן עִלָּוֵיהוֹן כְּנִירָא עַל קְדָל תּוֹרָא דְּהוּא חָרֵישׁ בְּחַקְלָא וּמְפַרְנֵיס יָתֵיהּ וְיָת מָרֵיהּ:
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים – עֲנָקֵי זָהָב, וּמַרְגָּלִיּוֹת חֲרוּזוֹת בִּפְתִילֵי זָהָב, שֶׁל בִּזַּת הַיָּם.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(י) "נאוו". והנה נדמית כסוסי שלמה שהם מקושטים בתכשיטין, וכן נתנו תורי זהב על לחייך וחרוזי פנינים על צוארך כאשר יעניקו לסוסי המלך:
מליצה:
(י) "נאוו". אבל ע"י שהיתה אסורה במרכבת שלמה, ר"ל ע"י שהרכבת בגויתו את מקושטת בתכשיטין אשר בם יקשטו סוסי המלך תורים על לחייך וחרוזי פנינים על צוארך, מה שלא היה לך בהיותך אצלי. ר"ל כי הנפש טרם התקשרה בגויה לא היתה משגת שום דבר ממשיגי הגשם איכות וכמות זמן ומקום וכל תנאי הגשם ומשיגיו, כי השכל המופשט מחומר ישיג הדברים כמו שהם בעצמם מופשטים מן הזמן והמקום והמקרים שהם תנאי השכל הנקשר בגויה, אבל ע"י שירדה אל הגויה ונקשרה במרכבת החומר נעשה בה שינוי גדול שתקבל השגותיה דרך מסך החומר ודרך חלונות החושים ועי"כ השגותיה הם בדרך הדרגה, והוא, א) שתחלה יפשיט השכל מושגים מן התמונות הגשמיות אשר יראה בעיניו, ולכל דבר בשם יקרא עד שכלל הדבור שבעבור זה תכונה נפש הדברית הם מושגים מופשטים מן המוחשים כידוע בחכמת ההגיון, ובהיותה במקורה טרם נכלאה בגויה לא ידעה כלל מן הדבור ההסכמיי אשר ידבר האדם וחי שהשכלים הנפרדים ישיגו הכל בדרך שכל ולא ישתמשו בהדבורים שבהם יציינו הנפשות הנתלות בחומר מושגיהן. ועז"א נאוו לחייך בתורים הלחי מציין את הדבור, ר"ל הלחיים המדברים נאוו בתורים [התור הוא הציון המוחשי מלשון ראש תור משתתף עם תואר] ר"ל שעתה יש לך דבורים נלקחות מן הציונים המוחשים הנקראים בשמות שונים שבהם תנוע הלחי לגלות בם מושגיך. (זאת שנית) שתחילה בהיותה במרום השיגה השגה פתאומית לדעת מושכליה בהשגה פשוטה בלא הדרגה ובלא זמן ועיון ודרישה, ואחר שהתרכבה בגויה השגותיה הולכים לאט לאט בהדרגה, שתחלה תבנה משפטים מן המושגים ע"י שתרכיב המושגים זה לזה בדרך חיוב או שלילה, למשל התפוח הוא אדום. התפוח אינו שחור, או בדרך חיוב או נמנע או אפשר ויתר הדרכים וההרכבות שירכיב השכל הנודעים בחכמת ההגיון ואח"כ תחבר המשפטים זה לזה ותבנה מהם היקשים אח"כ תבנה מן ההיקישים היקשים אחרים והם חוקים קבועים ומוכרחים לנפש הנקשרת בחומר בהשכלתה ועיונה לא להנפש המופשטת מן החומר כנודע בחכמת מה שאחר הטבע: ועז"א צוארך בחרוזים הצואר מציין מוצא הקול שהיא פנימי יותר מן הדבור ומציין דרכי השכלת הנפש בעיון הם נאוו בחרוזים שחורזים פנינים רבים א' אל א' ע"י החוט המחבר וחורז אותם, כן תחרוז משפט אל משפט היקש אל היקש:מדרש רבה
פסוק י: "נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים"
ד"א "בַּתֹּרִים" בשני תארים בשני אחים זה משה ואהרן שתוארן טובה זה על זה זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה אמר ר' פנחס כתיב (שמות ד,): "ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים" לתורגמן "ואתה תהיה לו לאלהים" וכי עבודת כוכבים נעשה משה לאהרן דאת אמרת ואתה תהיה לו לאלהים אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה משה כשם שמוראי עליך כך יהיה מוראך על אחיך והוא לא עשה כן אלא (שם,) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים" הקיש כתפו לכתפו שעדיין היה שמח זה בגדולתו של זה וזה בגדולתו של זה ומניין שהיה אהרן שמח בגדולת משה שנאמר (שם,) "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו" תני רבי שמעון בן יוחאי לב ששמח בגדולת משה אחיו ילבש אורים ותומים הה"ד (שם כח,) "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן" ומניין שהיה משה שמח בגדולת אהרן שנאמר (תהלים קלג,): "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן" אמר רבי אחא וכי שני זקנים היו לאהרן דכתיב על הזקן זקן אהרן אלא כיון שהיה רואה משה שמן המשחה יורד על זקנו של אהרן היה דומה עליו כאילו יורד על זקנו של משה והיה שמח לכך נאמר על הזקן זקן אהרן:[י] ב "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" אלו שבעים סנהדרין שהיו חורזים אחריהם בלוניא של מרגליות ד"א "נָּאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים" אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות באמונה "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" אלו התינוקות ד"א "נָּאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים" אלו הרבנין צוארך בחרוזים אלו התלמידים שחוזרין צואריהם לשמוע דברי תורה מפיהם כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו ד"א "נָּאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים" בשעה שמייללין ההלכה אלו עם אלו כגון ר' אבא בר מימי וחבריו "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני וכי עיקר נתינתן מהר סיני לא באש היו נתנין שנאמר (דברים ד,): "וההר בוער באש עד לב השמים" בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו אזלון ואמרון לרבי עקיבא ר' בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו הלך אצלו ואמר לו שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך אמר לו הן אמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עסוק אמר לו לאו אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כעיקר נתינתן וכן עיקר נתינתן מסיני לא באש היו נתנין הה"ד "וההר בוער באש" ר' אבהו היה יושב ודורש ואש מלהטת סביבותיו אמר שמא איני חורז בדברי תורה כתיקנן דאמר ר' לוי אית דידע למחרוז ולא ידע למקדח ואית דידע למקדח ולא ידע למחרוז ברם אנא הוינא חרוזא ואנא הוינא קדוחא:[י] ג ד"א "נָּאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים" בשעה שקורין בדברי תורה בתוריהן הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג הדא דאת אמר (אסתר ב,): "ובהגיע תור נערה ונערה" "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמר אלו פרשותיה של תורה שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו ומדלגות זו מזו ודומות זו לזו וקרובות זו לזו אמר ר' מנחמא כגון הדין דכתיב (במדבר כו,): "לאלה תחלק הארץ בנחלה" מה כתיב תמן (שם כז,) "ותקרבנה בנות צלפחד" (שם,) "כן בנות צלפחד דוברות" וכתיב בתריה (שם,) "עלה אל הר העברים הזה הר נבו" וכי מה ענין זה לזה כיון דאתפלגת ארעא באו בנות צלפחד ליטול חלקן אצל משה ונסתלק משה מדינן הה"ד (שם,) "ויקרב משה את משפטן" אמר לו הקב"ה משה מדינן את מסתלק ומלפני אין את מסתלק עלה על הר העברים הזה אמר לפניו רבש"ע הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד לישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא משה על בני אתה צריך צווי ועל פועל ידי אתה מצוני עד שאתה מצווני על בני צוה את בני עלי הה"ד (שם כח,) "צו את בני ישראל ואמרת אליהם" משל למה"ד לאשתו של מלך שהיתה מסתלקת מן העולם אמרה לו חי אדוני המלך אני מפקדת אותך על בני אמר לה עד שאת מצוה אותי על בני צוה בני עלי כך בשעה שאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד עליהם:
<< · מ"ג שיר השירים · א · י · >>