מ"ג שיר השירים א ו
<< · מ"ג שיר השירים · א · ו · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשְּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃
תרגום (כל הפרק)
רש"י
"שאני שחרחרת" - לפי שאין שחרותי וכיעורי ממעי אמי אלא על ידי שזיפת השמש שאותו שחרות נוח להתלבן כשיעמוד בצל
"בני אמי נחרו בי" - הם בני מצרים שגדלתי בהם ועלו עמי בערב רב הם נחרו בי בהסתם ופתוים עד ששמוני
"נוטרה את הכרמים" - ושם שזפתני השמש והושחרתי כלומר נתנוני ע"א אחרים וכרמי שהיה שלי מאבותי לא נטרתי מצינו פרנסים נקראים במקרא בלשון כרמים שנאמר (הושע ב) ונתתי לה את כרמיה משם ומתרגמינן ואמני לה ית פרנסהא וכן (איוב כד) לא יפנה דרך כרמיםרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת – לְפִי שֶׁאֵין שַׁחֲרוּתִי וְכִעוּרִי מִמְּעֵי אִמִּי, אֶלָּא עַל יְדֵי שְׁזִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ; שֶׁאוֹתוֹ שַׁחֲרוּת נוֹחַ לְהִתְלַבֵּן כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּצֵּל.
בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי – הֵם בְּנֵי מִצְרַיִם שֶׁגָּדַלְתִּי בָּהֶם, וְעָלוּ עִמִּי בְּעֵרֶב רַב, הֵם נִחֲרוּ בִי בַּהֲסָתָתָם וּפִתּוּיָם, עַד שֶׁשָׂמוּנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, וְשָׁם שְׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ וְהֻשְׁחַרְתִּי; כְּלוֹמַר: נְתָנוּנִי עוֹבֶדֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְכַרְמִי – שֶׁהָיָה שֶׁלִּי מֵאֲבוֹתַי – לֹא נָטָרְתִּי. מָצִינוּ פַּרְנָסִים נִקְרָאִים בַּמִּקְרָא בִּלְשׁוֹן 'כְּרָמִים', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם" (הושע ב,יז), וּמְתַרְגְּמִינָן: "וַאֲמַנֵּי לָהּ יַת פַּרְנָסָהָא" [=וַאֲמַנֶּה לָהּ אֶת פַּרְנָסֶיהָ]; וְכֵן: "לֹא יִפְנֶה דֶרֶךְ כְּרָמִים" (איוב כד,יח).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
הפעם הראשונה
"שחרחורת" – זה הכפל למעט, וכן "ירקרק או אדמדם" (ויקרא יג מט).
"ששזפתני" – ראתני והביטה בי וגלתני. וכמוהו: "ולא שזפתו עין איה" (איוב כח ז).
"נחרו בי" – נלחמו בי, והנו"ן לבנין נפעל – מן "ויחר אפו" (בראשית לט יט).
"נטרה" – שם התואר, וענינו: שומרת.
הפעם השנית
"אל תראני" – פירושו: אל תבזוני או אל תראוני בעין קלון וחסרון כי זה השחרות לא נולדתי בו רק הוא מקרה ויסור, וסבת זה המקרה כי כעסו אחי עלי ושמוני נוטרה את הכרמים, ובתחלה קודם זה אפילו כרמי שלי לא נטרתי.
הפעם השלישית
"אל תראני" - השמש היא גלות מצרים, ומי סבב לי שתכני השמש? אנשים מ"בני אמי" ש"שמוני נוטרה" שאטור דתים נכרים ועזבתי שלי. וכן תמצא בספר יחזקאל שהזהירם הנביא שישובו כי היו מהם עובדים עבודה זרה (יחזקאל כ כא): "ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם בתוך ארץ מצרים".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ו) "אל תראוני" ותחשבו שאני בעצמי שחרחורת, כי שחרות החצוני בא רק ע"י ששזפתני השמש שהשמש ראתה אותי והסתכלה בי [מלשון ולא שזפתו עין איה] ומה שבקע השחרות גם תחת העור מעט, היא מצד שבני אמי נחרו בי, הם חרו עצמותי מני חרב, [מל' ושכן חררים במדבר] כי שמוני נוטרה את הכרמים עד שעי"כ ישבתי תחת השמש בתמידות, ועי"כ כרמי שלי לא נטרתי ר"ל לא השגחתי על יפיי שהוא הכרם שלי, ועי"כ חררה השמש גם בפנימיתי ודע שיש הבדל בין נטר ובין שמר או נצר, שפעל נטר לא יבא רק על דברים הגיונים כמו נוטר איבה נוטר חמה וכדומה, ולפ"ז לפי המשל היל"ל שומרה או נוצרה את הכרמים, ותפס פעל נטר לפי הנמשל שהכרמים האלה הם ענינים הגיונים:
מליצה:
(ו) "אל תראוני" ותחשבו שאני שחרחורת מצד עצמי, כי השחרות הנראה עלי היא משני טעמים. (א) ששזפתני השמש, ר"ל שאני תחת הזמן, אשר מציאותה תלוי בתנועת השמש כידוע. כי הנפש במחצבה טרם ירדה בגויה, היתה אלהית רוחנית. והשכלותיה לא היו נתונים תחת חוקי הזמן והמקום ומשיגיהם. רק היתה משגת הכל בהשגה פשוטה פתאומית בלי גבול ובלי הדרגה. וע"י שנתנה בגויה תחת השמש והזמן והתנועה. שבו להיות השגותיה מוגבלים הולכים בהדרגה, מקושרים עם הזמן והמקום, כפי תנאי השגת השכל הנקשר בחומר. ולכן היא שחורה בחיצונותה. שהשכל והאור הרוחני הוא צפון בה בכח ולא בפועל, (ב) בני אמי נחרו בי, כי הנפש יש לה אחים בני אביה. והם השכליים הנפרדים וכחות השכל אשר אתה, שהם בני אביה שבשמים, וגם י"ל אחים בני אמה (כמ"ש בזהר שמות דף י"ב ובפ' שלח דף קע"ד. אב ואם אית לה לנשמתה כמה דאית ליה לגופא בארעא) כי אם הנפש היא הגויה שעל ידה ירדה לעוה"ז והיתה שכל דבוק בחומר ומתערבת עמו. ואחיה מצד זה הם בני אמה, שהם הכח המדמה והכח המתעורר ויתר כחות הגויה. והם נחרו בי עד שנחרר ונשחר גם פנימיותי: כי הם שמוני נוטרה את הכרמים המליצה תדמה הפעולות שיעשה האדם להשיג על ידם איזה תכלית. לנטיעת כרם. שבעת יבשילו אשכלותיה ענבים נאמר שהשיג את התחלת התכלית. ועת ידרוך את הענבים וימצא יין ביקבים נאמר שבא לתכלית הנרצה (וזה יהיה בין בעניני העולם בין בעניני התורה. כמ"ש כרם היה לידידי. כרם חמר ענו לה) והם שמוני לנטור כרמים אחרים. ר"ל לשמור תכליתים אחרים בלתי שייכים אל תכליתי ואשרי. כמו להשיג מלכות ועושר ומשרה תאוה וחמדה ודומיהם: ועי"כ כרמי שלי לא נטרתי לא שמרתי את התורה והחכמה והקדושה שהיא הכרם המיוחד לי לתכליתי ומצד זה חשך משחור תארי וכהה אור רוחניותי גם בפנימיותי, וכ"ז יוסר בקל אם לא אפנה דרך כרמים ואם אתפשט מהחומר ואתרחק מן השמש:מדרש רבה
אל תראני שאני שחרחורת רבי סימון פתח: (משלי ל) אל תלשן עבד אל אדוניו. נקראו ישראל עבדים, שנאמר: (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים. ונקראו הנביאים עבדים, שנאמר: (עמוס ג) כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. כך אמרה כנסת ישראל לנביאים: אל תראוני בשחרחרותי. אין לך שמח בבני, יותר ממשה. ועל ידי שאמר: (במדבר כ) שמעו נא המורים. נגזר עליו שלא יכנס לארץ. דבר אחר: אין לך שמח בבני, יותר מישעיהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא ישעיה בנפשך את רשאי לומר (שם) כי איש טמא שפתים אנכי. ניחא, שמא ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אתמהא?! תא חמי מה כתיב תמן: "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה". אמר רב שמואל: 'רצפה' רוץ פה רצוץ פה, למי שאמר דלטוריא על בני. ודכוותיה כתיב באליהו: שנאמר: (מלכים א יט) ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל, כי עזבו בריתך בני ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בריתי?! שמא בריתך! ואת מזבחותיך הרסו. אמר לו: מזבחותי?! שמא מזבחותיך! ואת נביאיך הרגו בחרב. אמר לו: נביאי?! ואת מה איכפת לך! אמר לו: ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה. תא חמי, מה כתיב תמן? ויבט והנה מראשותיו עוגות רצפים. מה הוא רצפים? אמר רבי שמואל בר נחמן: רוץ פה, רצוץ פיות, בכל מי שאמר דילטורייא על בני. רבי יוחנן מייתי לה מן הדא: (ישעיה יז) משא דמשק הנה דמשק וגו' עזובות ערי ערוער. מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער, והלא ערוער בתחום ארץ מואב?! אלא שס"ה בתי עבודות כוכבים היו בדמשק כמנין ימות החמה. והיו עובדים כל אחד ואחד יומו, והיה להם יום אחד, שהיו על כולן באותו היום ועובדין אותם, וכולם עשו ישראל הגמוניא ועבדו אותם. שנאמר: (שופטים י) ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו'. ובאותה שעה שאמר אליהו על ישראל לשון הרע. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אליהו! עד שאתה מקטרג את אלו, בא וקטרג את אלו! הדא הוא דכתיב: (מלכים א יט) לך שוב לדרכך מדברה דמשק. רבי אבהו וריש לקיש הוו עללין לחדא מדינתא דקיסרין אמר ליה רבי אבהו לרבי שמעון בן לקיש: מהו כן עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא? נחת ליה ריש לקיש מן חמריה וספא חלא ויהב בפומיה. אמר ליה: מהו כן? אמר לו: אין הקדוש ברוך הוא רוצה, במי שאומר דילטורייא על ישראל.
ששזפתני השמש אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי חייא רבה: כתיב: (ירמיה ב) כי שתים רעות עשה עמי. הא וותרו למאד! אלא, מלמד שעשו אחת, שקשה כשתים: שהן משתחווין לעבודת כוכבים. ופורעין עצמן כנגד בית המקדש. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ח) ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית. היך מה דאת אמר: (ויקרא כ"ב) כי משחתם בהם מום בם. דבר אחר: ששזפתני השמש על שעשיתי מרימות של סוסים לשמש. דכתיב: (מלכים ב כג) וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש, מבא בית ה'.
רבי יצחק פתר קרייה במלחמת מדין. את מוצא בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין, היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה, והיה אחד מהן מפחם פניה, ואחד מפרק נזמיה. והיא אומרת להם: אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, שאתם עושים לנו כן?! והיו ישראל אומרים להם: לא דייכם, שנטלנו שלנו מתחת ידיכם. הדא הוא דכתיב: (במדבר כה) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם, והוקע אותם לה' נגד השמש. רבי איבו אמר: באיזה חטא? ויצמדו לבעל פעור. ואמר רבי יצחק: מעשה בקרתנית אחת שהיה לו שפחה כושית, שירדה למלאת מן העין, היא וחברתה. אמרה לחברתה: חברתי, למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה. אמרה לה: למה? - בשביל שראה ידיה מפוחמות! אמרה לה: אי שוטה שבעולם, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רוצה לגרשה?! את שכולך מפוחמת, ושחורה ממעי אמך כל ימיך, על אחת כמה וכמה! כך לפי שאומות העולם מונין לישראל ואומרים: אומה זו, המירו כבודם שנאמר: (תהילים קו) וימירו את כבודם. אומרים להם ישראל: ומה אם אנו לשעה כך נתחייבנו, אתם על אחת כמה וכמה! ועוד ישראל אומרים לאומות העולם: נאמר לכם: למה אנו דומין? לבן מלכים שיצא למדברה של עיר, וקפחתו החמה על ראשו ונתכרכמו פניו. נכנס למדינה במעט מים ומעט מרחץ מן המרחציות, נתלבן גופו וחזר ליופיו כמו שהיה. כך אנו! אם שמשה של עבודת כוכבים שזפתנו, אבל אתם שזופים ממעי אמכם! עד שאתם במעי אמכם, עבדתם עבודת כוכבים. כיצד? בזמן שהאשה מתעברת נכנסת לבית עבודת כוכבים שלה, וכורעת ומשתחות לעבודת כוכבים היא ובנה.
בני אמי נחרו בי רבי מאיר ורבי יוסי - רבי מאיר אומר: בני אמי בני אומתי, אלו הן דתן ואבירם. נחרו בי נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים על שהיה עושה דין בין בנותיו של יתרו, לא היה לו לעשות דין ביני ובין אחי אשר במצרים. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. רבי יוסי אומר: בני אמי נחרו בי. בני אומתי, אלו המרגלים. נחרו בי נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים על שנתעכבתי במדבר ארבעים ושתים מסעות, לא היה לי ליכנס לארץ ישראל. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. דבר אחר: בני אמי נחרו בי בני אומתי, זה ירבעם בן נבט. נחרו בי, נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי שמוני נוטרה את הכרמים משמירת שני עגליו של ירבעם. כרמי שלי לא נטרתי לא הייתי משמר משמרת כהונה ולוויה. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. אמר רבי לוי: יום שנתחתן שלמה לבת פרעה נכה, ירד מיכאל השר הגדול מן השמים, ונעץ קנה גדול בים, ועלה לחלוחית מכן ומכן, ועשו אותו מקום, כחורש והוא היה מקומה של רומי. יום שהעמיד ירבעם בן נבט שני עגלי זהב, נבנו שני צריפין ברומי, והוו בניין להן ואינון נפלין, בניין להון ונפלין, הוה תמן גברא סב ושמיה אבא קולון, אמר לון: אי לית אתון מטיין מייא מנהר פרת וגבלין בהדא טינא ובניין להון, לית אינון קיימין. אמרו ליה: מאן עביד כן? אמר לון: אנא עבד גרמיה שפיי דחמר הוה עליל לקרייא ונפיק לקרייא. עלל למדינה ונפיק למדינה, עד זמן דאתא לתמן. כיון דמטא לתמן, אזל ואמטי מייא מן פרת וגבלון בטינא ובנון יתהון וקמון. מן ההיא ענתה הוון אמרין: כל מדינה ומדינה, דלית אבא קולון לא תיתקרי מדינה, והוו קריין ליה: "רומי בבלון". יום שנסתלק אליהו זכור לטוב, ניצב באדום מלך. הדא הוא דכתיב: (מלכים א כב) ומלך אין באדום ניצב מלך. דבר אחר: בני אמי נחרו בי בני אומתי, זה אחאב. נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים מפטם ומאכיל לצדקיהו בן כנענה וחביריו. ונביא אחד של אמת היה לי, זה מיכיהו. ופקיד הכי ואמר: (שם) והאכילוהו לחם לחץ ומים לחץ עד בואי בשלום. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. דבר אחר: בני אמי, אומתי, זו איזבל. נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים, מאכלת ומפטמת לנביאי הבעל והאשרה. ואליהו זכור לטוב שהיה נביא האמת, שלחה ואמרה לו: (שם יט) כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. דבר אחר: בני אמי, זה צדקיהו המלך. נחרו בי, נתגרו בי מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים שהיה מפטם לפשחור בן מלכיה וחביריו. ונביא אחד של אמת היה לי, זה ירמיהו, וכתב בו: (ירמיה לז) ונתון לו ככר לחם ליום, מחוץ לאופים. מהו מחוץ לאופים? אמר רבי יצחק: זו פת קיבר שנמכרת חוץ לפלטיא, שהיא שחורה מסובים של שעורים. הווי, כרמי שלי לא נטרתי. על שכרמי שלי לא נטרתי.
רבי חייא בשם רבי יוחנן: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! על שלא שמרתי חלה אחת כתקנה בארץ ישראל, הריני משמרת שתי חלות בסוריא. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים, ואיני מקבלת שכר אלא על אחת! רבי אבא בשם רבי יוחנן: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: על שלא שמרתי יום טוב אחד כתקונו בארץ ישראל, הריני משמרת שני ימים טובים של גליות, בחוצה לארץ. סבורה הייתי שאקבל שכר על שניהם, ואיני מקבלת שכר אלא על אחד! רבי יוחנן הוה קרי עליהון: (יחזקאל כ) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים.
<< · מ"ג שיר השירים · א · ו · >>