מ"ג קהלת ז כט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לבד ראה זה מצאתי" - שבאה לעולם תקלה על ידה

"אשר עשה" - הקב"ה את האדם הראשון ישר

"והמה" - משנזדווגה לו חוה אשתו ונעשו שנים ונקראו המה

"בקשו חשבונות רבים" - מזימות ומחשבות של חטא כך נדרש במדרש

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(כט) "לבד "- חובר חשבון על לשון נקבות והוא לשון זכר עונות והענין שעשה האלהים את האדם להיות ישר הולך בדרך וכמה בקשו ארחות עקלקלות וגם זה הענין סמוך בפסוק שלמעלה האשה אחת די לאיש:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(כט) אמנם מסקנת הענין היה בהפך להטיל הפגם על עצמו ודומה לו, לומר שבמקום מה שאמר ומוצא אני מר ממות את האשה הוא לבד ראה זה מצאתי שהוא מר ממות אשר אין תיקון לו בחכמת התורה, והוא כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. והוא אשר קרה לו כי בקש חשבונות לומר למה אמרה תורה ולא ירבה לו נשים כדי שלא יסור לבבו אני ארבה ולא אסור (שמות רבה ו א), וההיקש בכיוצא בזה הנוטים אחר חשבונות דעתם המתחכמים על גזרת התורה:

<< · מ"ג קהלת · ז · כט