מ"ג קהלת ז יב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֛י בְּצֵ֥ל הַֽחׇכְמָ֖ה בְּצֵ֣ל הַכָּ֑סֶף וְיִתְר֣וֹן דַּ֔עַת הַֽחׇכְמָ֖ה תְּחַיֶּ֥ה בְעָלֶֽיהָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי בצל החכמה בצל הכסף" - כל מי שישנו בצל החכמה ישנו בצל הכסף שהחכמה גורמת לעושר שיבא

"ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" - ועוד החכמה יתירה על הכסף שהחכמה תחיה בעליה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יב)" כי בצל" - אז יהיה החכם חוסה בצל החכמה ובצל הכסף אכן יש הפרש בין צל חכמה וצל הכסף שהחכמה תחייה בעליה כי החכמה היא צורת הנשמה העליונה שאינה מתה במות הגוף:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יב) "כי בצל "וכו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סוטה ז ד) שעתיד הקב"ה לעשות צל וחופה למחזיק ביד לומדי התורה כתלמיד חכם עצמו. והלא כמו זר נחשב, כי הלא אמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד ב) כל הנביאים לא התנבאו אלא למחזיקים וכו' אבל לעוסקים בה עין לא ראתה. וכן בפירוש אמרו בגמרא (ראש השנה יח א) שרבה דאיעסק בתורה הוסיפו לו עשרים שנה ואביי דאיעסק בתורה וגמילות חסדים הוסיפו לו ארבעים שנה, שנראה דוקא דאיעסק בתורה אבל אי הוה מהנה בלבד לתלמיד חכם לא היה לו כן. כי מקרא שכתוב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים, הוא חיי העולם הבא. הנכון, כי זכות "הכסף" תעמידנו בצל הנזכר, אך "יתרון דעת חכמת "החכם הוא כי "תחיה" את שני "בעליה", החכם ואת הזן אותו שגם הוא בעל, לזה אמר "בעליה" לשון רבים. אמנם יהיה כי הצד השוה שבהם הוא כי לתלמיד חכם ולמהנה אותו יש להם צל וחופה, אך לא יהיה אושר אור ותענוג לזה כזה. והראיה שהעוסק בתורה מוסיפין לו חיים כי אורך ימים בימינה, אך לא למהנה תלמיד חכם כי אם חיי העולם הבא:

וזה יאמר, הלא אמרתי "טובה חכמה עם נחלה" שלא יהנה התלמיד חכם מהזולת, הלא הוא כי יהיה לו זכות כפול, זכות עסק התורה וזכות המהנה. וזהו "כי בצל" וכו', כי אשר לו חכמה יהיה לו, כי יהיה "בצל החכמה בצל הכסף," ולא ששכר זה שוה לשל זה כי הצד השוה הוא כי "בצל החכמה בצל הכסף", שכאשר זה "בצל" גם זה "בצל". אך ויתרון דעת החכמה על המהנה בכסף כי תחיה את בעליה, כרבה ואביי שעל שעסקו בידיעתה חיו אחר בא עת מיתתן, מה שאין הכסף של המהנה תלמיד חכם יחיה את בעליו. ובזה יתכן אומרו "בצל הכסף" ולא אמר ובצל הכסף, אם לא היתה הכונה רק להודיע שיהיה שני צללים. אך כיוון גם לומר כי הצד השוה הוא "כי בצל" וכו', כמדובר:

<< · מ"ג קהלת · ז · יב · >>