פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות קהלת


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים  וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים  עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק  וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עת להשליך אבנים" - בחורי ישראל מושלכים (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש

"ועת כנוס" - אותם מן הגולה (זכריה ט) והושיעם ה' אלהים ביום ההוא כצאן עמו כאבני נזר מתנוססות על אדמתו

"עת לחבוק" - (ירמיהו יג) כי כאשר ידבק האזור וגו'

"ועת לרחוק מחבק" - (ישעיהו ו) וריחק ה' את האדם

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עת להשליך" - אפילו שמקרה המקרה יש לו עת כמו עת להשליך אבני' שיציקו לו במגוריו עת כנוס אותם המושלכים לצרכי: "עת לחבוק" - אפילו התאוה הנטועה ברוח בן אדם יש לה עת והוא לחבק השוכבת בחיק ולרחוק ממנה: "לחבוק" - מהבנין הקל: "ומחבק" - מן הבנין הדגוש הכבד והענין אחד:

<< · מ"ג קהלת · ג · ה · >>