מ"ג עזרא ו טו


<< · מ"ג עזרא · ו · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשֵׁיצִיא֙ בַּיְתָ֣ה דְנָ֔ה עַ֛ד י֥וֹם תְּלָתָ֖ה לִירַ֣ח אֲדָ֑ר דִּי־הִ֣יא שְׁנַת־שֵׁ֔ת לְמַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּֽא׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ושיציא ביתה דנה" - וסוף תשלום בית זה היה עד יום שלישי לחדש אדר שהיא שנת שש לדריוש המלך ונמצא בנין הבית היה ד' שנים

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ושיציא" - גמר תשלום בנין הבית הזה נתאחר עד יום השלישי לחדש אדר אשר היא בשנת הששית למלכות דריוש 

מצודת ציון

"ושיצי" - ענין גמר והשלמה כי כאשר כלו (בראשית מ"ג) תרגם אונקלוס כד שציאו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טו - טז)" ושיציא", וסוף הבנין היה בג' אדר שנת שש למלכות דריוש, נמצא נמשך הבנין ד' שנים וששה חדשים [עי' חגי א' ט"ו], "ויעשו חנוכת הבית הזה בחדוה", כבר פי' הקדמונים מ"ש הבית הזה, כי אם היו זוכים אז היה מגיע זמן הגאולה העתידה, ותיכף אחר בנין זה היה יורד ביהמ"ק מן השמים כמקדש שראה יחזקאל לעתיד לבא והיו מתחילים החנוכה השנית שנאמרה ביחזקאל, ולע"ע עשו חנוכת הבית הזה, שמלת דנא מורה שמצפה על חנוכת בית אחר, והנה חנוכת יחזקאל תתחיל בכ"ג אדר, כמבואר שם, והם המשיכו חנוכה שלהם עד כ"ג אדר שהם כ"א יום, ואם היו זוכים היה תיכף חנוכת הבית האחרון שיבנה בידי שמים, ויען שבימים האלה חל פורים שהם ימי משתה ושמחה, אמר שהיה עיקר החדוה על החנוכה שהיתה גדולה משמחת הפורים:

 

<< · מ"ג עזרא · ו · טו · >>