פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות נחום


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל קנוא ונקם יהוה נקם יהוה ובעל חמה נקם יהוה לצריו ונוטר הוא לאיביו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְהוָה נֹקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם יְהוָה לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵ֣ל קַנּ֤וֹא וְנֹקֵם֙ יְהֹוָ֔ה נֹקֵ֥ם יְהֹוָ֖ה וּבַ֣עַל חֵמָ֑ה נֹקֵ֤ם יְהֹוָה֙ לְצָרָ֔יו וְנוֹטֵ֥ר ה֖וּא לְאֹיְבָֽיו׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אֱלָהָא דַיָן וּפוּרְעָן יְיָ מִתְפְּרַע יְיָ וּסְגִי חֵילָא קֳדָמוֹהִי עֲתִיד יְיָ לְאִתְפְּרַע מִסָנְאֵי עַמֵיהּ וּבִרְגַז חֲסִין מִבַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל קנוא ונוקם ה'" - על זרעו של סנחריב נתנבא נחום ובימי מנשה כמו שמצינו בסדר עולם אל קנא ונוקם ה' מאז שנפרע לישראל מאויביהם וגם עדיין עתה נוקם הוא ובעל חימה ועתיד הוא להיות נוקם לצריו שהחריבו את ארצו והגלו את עמו ונוטר הוא את איבתו לבבליים ור"ש אומר ג' נקימות הללו כנגד ג' גליות שהגלה סנחריב את ישראל כמו שמצינו בסדר עולם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל", תחלה יאמר הצעה והקדמה אל ספרו "ה' אל קנא ונוקם", ר"ל שיש בו שני מדות,

  • א) לקנא על כבוד שמו המחולל,
  • ב) לנקום על הרע שנעשה לנגדו, ויש הבדל ביניהם שבצד שנוקם על הרע שעשו הרשעים בפועל לא יאריך אף רק "נוקם ה'", ינקום תיכף כדי שלא יתמידו ברעתם ויחריבו את העולם, אבל בצד שהוא קנוא על כבוד שמו אינו נוקם תיכף רק הוא "בעל חמה", שגדר החמה הוא ששומר הכעס בלבו ואינו מוציאו אל הפועל להעניש עליו שזה יקרא בשם אף, ומפרש שני ענינים אלה, "נוקם הוא לצריו ונוטר הוא לאויביו" כי יש הבדל בין צר ובין אויב שהצר הוא המציר בפועל והאויב הוא הדורש רעתו בלב ואינו מציר בפועל, ויצוייר צר שאינו אויב אם מציר לו להנאתו שלא מחמת איבה, ואויב שאינו צר אם אינו עושה לו רעה,ואצל השם, העושים רעות בפועל בין אדם לחברו נקראים צרי ה', ויצוייר שאינו אויב רק שעושה להנאתו, והכופרים בו בזדון והחולקים על אמונת ה' נקראים אויביו, ויצוייר שאינו עושה רע בפועל בין אדם לחברו, ויש הבדל בין נקימה ובין נטירה, שהנטירה הוא שמירת השנאה בלב, והנקימה הוא שנוקם בפועל, ועז"א כי "לצריו" שעושים רעות בפועל ה' "נוקם" תיכף ואינו ממתין להם, אבל "לאויביו" המכחישים אלהותו ואינם מריעים בפועל הוא "נוטר" החמה בלב ואינו מעניש תיכף:


ביאור המילות

"קנוא ונקם". הקנאה היא על חילול כבוד, והנקמה על רע שעשו לו, הנקמה היא בפועל והקנאה תהיה גם בלב, והחמה הוא בלב, וזה הבדלו מן אף כמ"ש בכ"מ, וכמ"ש כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם, שהנקמה תוציא החמה אל הפועל להעניש. ויש הבדל בין נוקם ובין נוטר שהנטירה היא בלב והנקימה הוא בפועל, כמ"ש בחבורי התו"ה (קדושים סי' מ"ד), ויש הבדל בין צר ואויב. שהצר מציר בפועל,והאויב דורש רעה בלב ואינו מציר בפועל, ועי' ישעיה (נ"ט י"ז י"ח), באו ג"כ כמליצות האלה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נוקם ה' לצריו" - ר"ל רק לצריו הוא נוקם ונוטר איבה לאויביו הם העכו"ם אבל לא כן לישראל עמו

"אל קנוא וגו'" - ה' הוא אל זועם ונוקם וכפל עוד ואמר נוקם ה' וגו'

מצודת ציון

"קנוא" - ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים לב)

"ונוטר" - ענין שמירת איבה כמו לא תקום ולא תטור (ויקרא יט)

<< · מ"ג נחום · א · ב · >>