פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַ֭נְּמָלִים עַ֣ם לֹא־עָ֑ז
  וַיָּכִ֖ינוּ בַקַּ֣יִץ לַחְמָֽם׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


הראשון הם "הנמלים" שהם "עם לא עז" ביחס אל שאר ב"ח, ואף על פי שהם תקיפים ביחס גודל גופם, כי הם נושאים בפיהם כפלים רבים ממשקלם, והם מתחכמים להמציא הצריך להם מזון "בקיץ", והוא העת אשר ימצא בו להם, וזה ממה שיישיר החכם שלא ישתדל בחקירה כי אם בעת שיתכן שימצא לו, כל שכן שאין ראוי שיתחיל בחקירה שלא יתכן שתמצא בעת מהעתים. וכבר זכר שלמה במה שקדם אופן חכמת הנמלים במה שיכינו בקיץ לחמם כאמרו לך אל נמלה עצל.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


דרך הפשוט

(כד-כח) "ארבעה", המשל השלישי, נשאו על המלכה שממית, שעם היותה מקטני ארץ, גברה ועשתה חיל בתחבולותיה, עד שהיא בהיכלי מלך. ובאשר היה שמה שממית, לקחו המליצה מן השממית, אשר תתפוש בידיה ותארוג רשתות וחרמים לצוד בה את הזבובים, ותשב בהיכלי מלך אשר ארגה לעצמה, כן היא, מצודים וחרמים ליבה, ותארוג רשתות בתחבולות אשר הולידה מדעתה, כמו השממית שתוציא המטוה מגופה, והיא יושבת בהיכלי מלך, בין תחילה - שתפשה ברשתות אהבתה את המלך הקודם, בין עתה - שהיא המולכת בארץ.


והמליץ צרף אל השממית עוד שלשה קטני ארץ שיעשו חיל בתחבולותיהם, הנמלים בענין הזריזות, והשפנים בבנינים נשגבים מצדות סלעים משגבם, והארבה בהתאחדות החיל כי יצאו גדודים ויצא חצץ כולו, והשממית באריגת רשתות הצידה.

והמליץ צירף אל השממית עוד שלושה קטני ארץ שיעשו חיל בתחבולותיהם:

  • "הנמלים" בעניין הזריזות,
  • "והשפנים" בבניינים נשגבים, מצדות סלעים משגבם,
  • "והארבה" בהתאחדות החיל, כי יצאו גדודים "ויצא חוצץ כולו",
  • "והשממית" באריגת רשתות הצידה.

וגם יש לומר, שהיא תפשה תחת ממשלתה ג' אומות שנועזו אז, אומה אחת היתה זריזה באסיפת הון ועושר וכל מיני מאכל כנמלים, ואומה אחת שבנו לעצמם ערי מבצר חומה דלתים ובריח, ואומה אחת שהיתה עם חפשי בלי מלך ומושל רק הכנסיה שלהם היו כולם בהסכמה אחת ובזה העיזו חיל, והשממית תפשה כולם ברשתותיה הדקים, הגם שהיתה כקורי עכביש וישבה בהיכלי מלך למלוך על כל אלה:


דרך המשוכל

(כה) "הנמלים", הם עם לא עז וכל מאכל הנמלה כל ימיה הוא גרעין ומחצה, וה' נתן בטבעם כי יכינו בקיץ לחמם שאוספים וכונסים אוצרות של תבואה שא"צ אליהם כלל, והוא למען ילמדו בני אדם מדה זו באסיפת החכמה שלא ינוחו כל ימיהם מלאסוף ולכנוס חקי החכמה ולא יאמרו די, וזה הפך הנבל כי ישבע לחם, שהוא החכם בעיניו שנדמה שכבר אסף אל נפשו חקי החכמה די והותר:


 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנמלים עם לא עז, ויכינו בקיץ לחמם" - כי בקציר אוגרת, ובקיץ היא מכינה וטוחנת ללחם, כמו שנאמר (משלי ו ח): "אגרה בקציר, לחמה תכין בקיץ". ראו גם פסוק כח.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויכינו" - עם כל חולשתם, יתחזקו להכין מאכלם בעת הקיץ, עת מצוא התבואה בשדה, ולהטמין על ימות החורף.

והמה מלמדים דעת את העצלנים להכין די מחסורם בעוד היות לאל ידם.

מצודת ציון

"הנמלים" - שם בריה קטנה.

"עם" - יאמר כן בדרך השאלה, וכן (שופטים יד): "עדת דבורים".

<< · מ"ג משלי · ל · כה · >>