מ"ג משלי ל י
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל תלשן עבד אל אדנו [אדניו] פן יקללך ואשמת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אדנו [אֲדֹנָיו] פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־תַּלְשֵׁ֣ן עֶ֭בֶד אֶל־אֲדֹנָ֑ו
פֶּֽן־יְקַלֶּלְךָ֥ וְאָשָֽׁמְתָּ׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"תלשן" - מלשון מלשינות ולשון הרע.
"ואשמת" - מלשון שממה, כמו (יואל א): "עדרי הצאן נאשמו".
מצודת דוד
"אל תלשן" - אל תדבר לשון הרע על העבד לפני אדוניו. ודבר בהווה, כי דרך לשון הרע לאמרו לפני מי שהנאמר עליו מוכנע לו וירא מפניו.
"יקללך" - פן העבד יקללך ותהיה לשממה (ואם אף כי לא יקללו ענש יענש, מכל-מקום ממהרין ליפרע ע"י הצועק ומקלל).מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
דרך הפשוט
"הדבור" של החכמים האלה היה בעניני מדיניות מענין מלך אחד שהיה בימיהם ומרוע הנהגתו, וכפי המבואר מן התשובה היה בימי אגור מלך אחד איש זדון שהיה כופר באלהים, וכן הנהיג את בני דורו, והיו לו שתי נשים בנות אם אחת שהיה שמה עלוקה, ונשיו אלה השחיתו את העם ובעצתם הרג והשחית רבים מן העם, וכן היה אז בצורת ועצירת גשמים, וגם אש אכלה בכל ערי המדינה, עד שהיה להם צרות רבות ורעות, ומלך הזה בעת שמלך העביר את אביו מכסאו ומרד באביו ואמו ומלך תחתיו בעצת נשיו, והיה לו שפחה אחת שמה שממית והיא היתה בעלת ערמה ותחבולות שהמלך זנה עמה, והיא פרשה רשתה עליו עד שבעלה עבד המלך שהיה שמו אלקום מרד על המלך, והעביר אותו מכסאו והרגו ונתן בשרו לעוף השמים, והשפחה ירשה את גבירתה, ואיתיאל ואוכל נודע להם מדבר המרד, וחשבו לגלות אזן המלך והתיעצו עם אגור בן יקא, והשיב להם "אל תלשן עבד אל אדוניו" בל ילשינו עליו, "פן יקללך ואשמת", שאחר שהוא היה נאמן בית המלך יוכל להיות שתשוב הקללה על המלשין, כי העבד יצטדק בדינו ולא יוכלו לברר את הדבר והם יצאו אשמים על שהלשינוהו בשקר, חוץ מזה אמר להם שהמלך ודורו ראוים לכליה אחר שהוא:
דרך המושכל
האנשים האלה איתיאל ואוכל שהתפלספו לפני אגור, האמינו בקדמות העולם או בחומר קדום, ואמרו שהעולם עומד מעצמו ע"י ההויה וההפסד המתמיד וע"י הד' יסודות שממירים צורותיהם תמיד ומתהפכים א' לחברו ומתערבים ומתמזגים זה בזה, ומתוך כך החזיקו בדעת אפוקריס שהעולם כמנהגו נוהג ואין משגיח ומושל בעולם, ולעגו על עבודת אלהים באמרם מה בצע כי נעבדנו ואין משגיח ומקבל עבודה מבני אדם וע"ז אמר אגור אליו.
"אל תלשן עבד אל אדוניו", אל תדבר מלשינות על העבד העובד לאלהים, פן יקללך שאדוניו המשגיח וישמע דברך יקללך בעבור זה, ואשמת כי עליך יגולל האשם שעל ידי שטתך באו למינות, וקם.