פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דִּבְרֵ֤י ׀ אָג֥וּר בִּן־יָקֶ֗ה הַמַּ֫שָּׂ֥א
  נְאֻ֣ם הַ֭גֶּבֶר לְאִֽיתִיאֵ֑ל
    לְאִ֖יתִיאֵ֣ל וְאֻכָֽל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אגור בן יקה" - דברי שלמה שאגר את הבינה והקיאה כך פירשוהו חכמי'

"המשא" - נבואה זו אמר על כן

"נאם הגבר לאיתיאל" - אמר הגבר זה שלמה המשא הזה על עצמו בשביל איתיאל על שסמך על חכמתו להרבות זהב וסוסים ונשים שהוזהר מלהרבות וכן אמר איתיאל ואוכל ארבה נשים ולא יסורו את לבבי ארבה זהב ולא אסור ארבה סוסים ולא אשוב את העם מצרימה

"לאיתיאל ואוכל" - בשביל שאמר אתי אל ואוכל לעשות ולא אכשל לאיתיאל על איתיאל כמו ואמר פרעה לבני ישראל על בני ישראל

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דברי אגור בן יקא וגו'". עד דברי למואל.

"דברי אגור" - ידמה ששלמה קרא עצמו אגור מצד הדברים שכלל אותם בזה הספר, כמו שקרא עצמו קהלת מצד הדברים הנכללים בספר קהלת. והנה אגור הוא מענין הקבוץ והאסיפה. וקרא עצמו בן יקא, ר"ל בן אשר יקיא, והרצון שהוא אגור בתוכו ומקובץ מהמחשבות המקבילות בדרושים הגדולים ורוצה להקיא המעמס והמשא מן המחשבות הבלתי צודקות כדי שישארו לו הצודקות, וספר שכבר אמר זה המאמר לחכם אחד ששמו איתיאל, ואמרו גם כן לו לחבירו שהיה שמו אוכל:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דברי אגור", בסימן זה העתיקו אנשי חזקיה דברי חכם אחד שהיה שמו אגור בן יקא, והיה ממונה על השיר, וע"ז נקרא בשם המשא, שאגור השיב דברים לחכמים ששאלו ממנו דברים, פעם אחד השיב לחכם ששמו "איתיאל", ופעם השיב "לאיתיאל ואוכל", ששני החכמים איתיאל ואוכל שאלו ממנו והשיב להם:

ביאור המילות

"בן". בחירי"ק, כמו בן בסגו"ל.

"המשא", שהיה ממונה על השיר, כמו (דה"א ט"ו) שר הלוים במשא:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"דברי אגור בן וגו'" - ר"ל אלה הם דברי שלמה, אשר אגר ואסף את הבינה, ובעבור מרבית הבינה הקיא את הנבואה, כי נטלה ממנו.

"נאום הגבר" - ר"ל: על כי דברי הגבר (הוא שלמה) היה לומר 'בעבור אתיאל', וחוזר ומפרש לומר שאמר 'בעבור אתיאל ואוכל', ר"ל 'ה' עמדי, והוא נתן לי חכמה מפיו, ולזה אוכל לעשות מה שלבי חפץ להרבות נשים וכסף וזהב, כי עם-כל-זה לא אסור לבבי מה', כי אין חכם כמותי צריך גדר ושימור'. אם כן, על כי סמך על אסיפת רב הבינה אמר ארבה נשים וגו' ולא אסור וגו', ולבסוף נאמר בו (מלכים א יא): "נשיו הטו את לבבו", ואחר זה נאמר "ויתאנף וגו' כי נטה לבבו וגו' הנראה אליו פעמים", וכאומר: מה שנראה אליו פעמים - כבר נראה, אבל מעתה לא הוסיף להראות לו עוד, בעוון כי נטה לבבו מה'. אם-כן, מרבית אסיפת הבינה היתה סיבה לסלוק הנבואה.

מצודת ציון

"אגור" - ענין אסיפה, כמו (משלי י): "אוגר בקיץ".

"בן" - מלשון בינה.

"יקה" - מלשון הקאה.

"המשא" - הנבואה.

"נאום" - ענין אמירה.

"לאיתיאל" - המלה ההיא מורכבת משתי תיבות: אתי אל. והלמ"ד היא כמו בעבור, וכן (משלי לא): "פתח פיך לאלם".

"ואוכל" - מלשון יכולת.

מ"ג משלי · ל · א · >>