מ"ג מלכים ב ד מב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֨ישׁ בָּ֜א מִבַּ֣עַל שָׁלִ֗שָׁה וַיָּבֵא֩ לְאִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים לֶ֤חֶם בִּכּוּרִים֙ עֶשְׂרִֽים־לֶ֣חֶם שְׂעֹרִ֔ים וְכַרְמֶ֖ל בְּצִקְלֹנ֑וֹ וַיֹּ֕אמֶר תֵּ֥ן לָעָ֖ם וְיֹאכֵֽלוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מבעל שלישה" - שם מדינה ויונתן תרגם מארעא דרומא בעל לשון מישור והרבה במקרא

"לחם בכורים" - בפסח שהתבואה מבכרת

"בצקלונו" - (תרגום) בלבושיה

"לעם" - לתלמידים שהיה זן

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"לחם בכורים" - לחם העשוי מהקציר הנקצר שם ראשונה והיו במספר עשרים וממין השעורים

"וכרמל בצקלונו" - שבלים רכים ומלאים כשהם עדיין בקליפותיהן 

מצודת ציון

"מבעל שלשה" - שם מקום

"בכורים" - מלשון בכור ורצה לומר דבר הנקצר ראשון

"וכרמל" - כן יקרא שבלים רכים

"בצקלונו" - תרגם יונתן בקליפותיהן

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ואיש". ובזמן הרעב הזה הזמין ה' "שבא איש מבעל שלישה והביא לחם שנתבכר" שם ראשונה מנחה אל הנביא, והיו מן "השעורים" שהם מתבכרים בניסן, וגם הביא "כרמל בקליפתו". והיו "עשרים לחם", והאיש חשב שיאכלם אלישע, והוא צוה לתתם לפני תלמידיו, ובא בהם ברכה בדרך נס. ודעת חז"ל (כתובות קו א) שהיו ב' אלפים תלמידים עד שכל לחם הספיק למאה איש: