מ"ג מלכים ב ד ח


<< · מ"ג מלכים ב · ד · ח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֨י הַיּ֜וֹם וַיַּעֲבֹ֧ר אֱלִישָׁ֣ע אֶל־שׁוּנֵ֗ם וְשָׁם֙ אִשָּׁ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתַּחֲזֶק־בּ֖וֹ לֶאֱכׇל־לָ֑חֶם וַֽיְהִי֙ מִדֵּ֣י עׇבְר֔וֹ יָסֻ֥ר שָׁ֖מָּה לֶאֱכׇל־לָֽחֶם׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

והוה יומא ועבר אלישע לשונם ותמן אתתא דחלת חטאין ואתקיפת ביה למיכל לחמא והוה בזמן מעדוהי מתפני לתמן למיכל לחמא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ושם אשה גדולה" - חשובה וראיתי בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג) אחותה של אבישג השונמית היתה

"ויהי מדי עברו" - באותה העיר יסור אל ביתה לאכל לחם

"יסור" - לשון הווה היה סר שם

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ויהי מדי עברו" - מיום ההוא והלאה מדי עברו וגו'

"אשה גדולה" - אשה חשובה

"ויהי היום" - רצה לומר בא היום אשר עבר אלישע אל שונם 

מצודת ציון

"מדי" - מתי רצה לומר בכל זמן

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ושם אשה גדולה". פי' חז"ל שהיתה גדולה במע"ט ובחשיבות: "ותחזק בו לאכל לחם". הנה חז"ל (ברכות י ב) אמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, ר"ל כי אלישע לא נהנה מכל מי שיהיה רק בתנאים מיוחדים, כמ"ש ר' פנחס בן יאיר (חולין ז ב) ישראל קדושים הן יש יש לו ואינו רוצה וכתיב (משלי כג, ו) אל תלחם את לחם רע עין, ויש רוצה ואין לו, אבל אתה רוצה ויש לך, וכן בודאי נזהר אלישע מזה, והאשה הזאת היתה אשה גדולה בעושר ויש לה, וגם "ותחזק בו", ר"ל שהפצירה בו הרבה, שמזה ידע שיש לה ורוצה. והנה ר' פנחס בן יאיר כשהגיע לביתו של רבי לא רצה ליהנות על שראה כודניתא בביתו, כי היה לו

ג"כ תנאי שמי שיהנה ממנו לא ימצא בו כל דבר רע. והיא היתה אשה גדולה במע"ט, וע"כ אכל לחם בביתה. והנה אמרו (ברכות י ב) כל המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו כאילו מקריב תמידין שנאמר איש אלהים קדוש עובר עלינו תמיד, באור דבריהם, כי אכילת ת"ח יש לה דמיון עם הקרבן, ושולחנו יש לו דמיון עם המזבח, כמ"ש בסוף חגיגה פתח בשולחן וסיים במזבח וכו', כי כמו שע"י הקרבן היתה השכינה שורה בישראל, ובאר בכוזרי שכמו שהנשמה הרוחנית תשכן בגוף ע"י המאכל, שהצלול והזך שבמאכל יזדכך בכבד ועליו תנשא נפש הצומחת, והזך יותר יעלה ללב ועי"ז תשכן בו הנפש החיונית, והזך יותר יעלה אל המוח ועליו תנשא הנפש המשכלת, וע"י המשכלת תשכן בו הנשמה האלהית ע"י מצועים רבים, הגם שהנשמה מצד עצמה אין לה שום קשר עם המאכל הגשמי. וכן ע"י הקרבנות הנשרפים ומתעכלים על גבי המזבח כדרך עיכול שבאצטומכא, תעלה מהם הרוחני אל מזבח הקטורת שבו תשכון עננה הריח הטוב הרוחני, ומשם אל ארון הברית שם תשכון מחשבת המקריב וטוב כוונתו בקדש, ועליו ישכון ה' אלהים. ואחר שהנביא ואיש אלהים הוא מקום מוכן להשראת השכינה ודומה לארון הברית בקדש הקדשים, נמצא ע"י המאכל המחיה גוף הנביא וע"י כוונתו באכילתו לש"ש מברר הזך שבו בירור אחר בירור מחלקי דצח"מ עד הנפש המשכלת והרוחנית והחיה ויחידה שבו ישכון ה' בו, והמאכיל אותו עם הכוונה הראויה מקריב תמידים והשולחן אשר לפני ה' הוא המזבח. ואלישע שנודע לו בפעם הראשון שאכל בבית הצדקת הלז כי הקריבה לחמה לריח ניחוח בטוב הכוונה והמחשבה הראויה, לכן "ויהי מדי עברו יסור שמה", מעצמו, לזכות אותה במצוה רבה הזאת:

<< · מ"ג מלכים ב · ד · ח · >>