מ"ג מלכים ב ד א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִ֠ים צָעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־יְהֹוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

ואתתא חדא מנשי תלמידי נבייא מצוחא קדם אלישע למימר עבדך עובדיה בעלי מית ואת ידעת ארי עבדך הוה דחיל מן קדם יי כד קטלת איזבל ית נבייא דיי דבר מנהון מנהון מאה גברין ואטמרינון חמשין חמשין גברין במערתא והוה יזיף ומוכל להון בדיל דלא לאוכלא יתהון מנכסוהי דאחאב מן קדם דאינון אונסא וכען רשיא אתא למדבר ית תרין בני ליה לעבדין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מנשי בני הנביאים" - אשת עובדיה היתה כל בני הנביאים שבמקרא תרגומו תלמידי נבייא

"והנושה" - הוא יהורם בן אחאב שהיה מלווהו ברבית מה שזן את הנביאים בימי אביו במדרש רבי תנחומא לכך נאמר (לקמן ט כד) ויך את יהורם בין זרועיו שפשטו ליטול רבית

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשה אחת". פי' חז"ל שהיתה אשת עובדיה שהחביא מאה נביאים במערה ויכלכלם לחם ומים, ולצורך זה לוה מעות מאחאב, ויהורם לקח ממנו רבית ונשה בו ורצה ליקח את בניו לעבדים, וע"כ "צעקה אל אלישע" שע"י "שעבדך היה ירא ה'" עי"כ נסתבב "שהנושה בא לקחת ילדיו לעבדים", וכבר אמרו (ב"ק נ א) אצל בתו של ר' נחוניא אפשר דבר שנזהר בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, כי הגם שלפעמים מה"ד פוגע בצדיק, לא יהיה זה בסבת מצוה שהיה עוסק בה תמיד להציל לקוחים למות, וגם שאמר (תהלים לז, כה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואיך אפשר אחר שהיה ירא ה' שיקח הנושה ילדיו לעבדים. וכבר אמרו שביואב נאמר מיתה על שלא הניח בן ממלא מקומו, וע"ז צעקה "עבדך אישי מת", ר"ל שיצדק עליו שם מיתה אחר שהנושה יקח ילדיו לעבדים:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"לעבדים" - בעבור חוב הממון

"ואשה וגו'" - אמרו רבותינו ז"ל (זוהר חדש רות פב ב) שהיתה אשת עובדיה והנושה היה יהורם בן אחאב ובחיי אחאב הלוה לו ממון ברבית לכלכל את הנביאים

מצודת ציון

"והנושה" - המלוה כמו (דברים כד יא)והאיש אשר אתה נושה בו