מ"ג מלכים א ב מ
<< · מ"ג מלכים א ב · מ · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקם שמעי ויחבש את חמרו וילך גתה אל אכיש לבקש את עבדיו וילך שמעי ויבא את עבדיו מגת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּקָם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֣קׇם שִׁמְעִ֗י וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ גַּ֙תָה֙ אֶל־אָכִ֔ישׁ לְבַקֵּ֖שׁ אֶת־עֲבָדָ֑יו וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְעִ֔י וַיָּבֵ֥א אֶת־עֲבָדָ֖יו מִגַּֽת׃
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"וילך" - בכדי שילך על החמור לגת
"לבקש" - לשאול מאכיש להחזיר לו עבדיו
מצודת ציון
"ויחבוש" - ענין תקון האוכף כמו (שם יז כג) ויחבוש את החמורמלבי"ם (כל הפרק)
"ויקם שמעי". הנה שמעי סמך בזה, שאינו מוזהר רק לעבור את נחל קדרון, מחשש מרד, לא ללכת לגת שהוא במערב ירושלים ומערי העמים שאין חשש מרד, בפרט שנודע יציאתו שהלך מפני אונס לבקש את עבדיו. וז"ש, א] "וילך גתה", וחשב שע"ז אינו מוזהר. ב] שהלך "אל אכיש", לא אל בני עמו. ג] שהלך "לבקש את עבדיו", ונראה בעליל שלא הלך לקשור קשר. ד] "וילך שמעי ויבא את עבדיו", הרי הלך ושב מיד, ולא עבר ע"מ שצוהו לדור בירושלים:
<< · מ"ג מלכים א · ב · מ · >>