מ"ג מיכה ו יב


<< · מ"ג מיכה · ו · יב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשר עשיריה מלאו חמס וישביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ שָׁקֶר וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

דְעַתִּירָאָה מָלָן אוֹצְרֵיהוֹן חֲטוֹף וְיָתְבָהָא מְמַלְלִין שְׁקָר וְלִישַׁנְהוֹן נִכְלִין בְּפוּמְהוֹן:

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ולשונם רמיה בפיהם" - לשונם תדבר רמיה בפיהם כי הלשון היא המדברת בתוך הפה

"עשיריה" - עשירי העיר ההיא

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אשר עשיריה מלאו חמס", כי הם מעותים בין מדת האיפה בין מדת השקל כמ"ש להקטין איפה ולהגדיל שקל, "ויושביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם" הדבור הפשוט הוא שקר גלוי, והדבור התבוניי שזה מיוחס אל הלשון הוא רמיה, שבו ירמאו ברמאות עד שאין השקר ניכר:

ביאור המילות

"ולשונם". שם לשון בא על הדיבור התבוני, וזה המבדיל בינו ובין שפה כמ"ש בפי' ספר משלי, ויחס אליו הרמיה, כמ"ש משפת שקר מלשון רמיה (תהלות ק"כ) עמש"ש:
 

<< · מ"ג מיכה · ו · יב · >>