פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו סג טז


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה יהוה אבינו גאלנו מעולם שמך

מנוקד: כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ.

עם טעמים: כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אָבִ֔ינוּ גֹּאֲלֵ֥נוּ מֵֽעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אתה אבינו" - ועליך להביט ולראות בצרותינו

"כי אברהם לא ידענו" - בצרת מצרים

"וישראל לא יכירנו" - במדבר כי כבר נסתלקו מן העולם

"ואתה ה' אבינו" - בכולם נעשית לנו אב ורבותינו דרשו בו כמו שדרשו במסכת שבת

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי אתה", מתחיל לטעון נגד שני אלה.

  • א) נגד מה שהתלונן איך המון מעיך ורחמיך התאפקו עתה. אומר "הלא אתה אבינו" הלא אין לנו אב אחר זולתך כי "אברהם לא ידענו", ואיך לא ירחם האב על בנו, ("אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו", הידיעה היא בשכל וההכרה היא ע"י שראה בחוש, אומר אברהם לא ידע אותנו כלל כי מחלציו יצאו גם ישמעאל ועשו ולא ידע כי אנחנו נהיה עם ה' ביחוד, וישראל הגם שהוא כבר ידע אותנו כי ידע שבניו יהיו שבטי ה', מ"מ לא הכיר אותנו בעיניו).
  • ב) ונגד מה שהתלונן איה קנאתך וגבורתיך, טוען הלא "אתה ה' אבינו גאלנו מעולם שמך", הלא שמך אשר בו נודעת מעולם, הוא שאתה אבינו גואלנו, הלא רק בשם זה יודעים אותך שאתה אבי ישראל וגואלם. ומה תעשה לשמך הגדול הזה איה קנאתך על שמך זה המחולל עתה באמור הגוים מבלתי יכולת?.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גאלנו מעולם שמך" - מימות עולם שמך הוא גאלנו כי בכל פעם אתה הוא הגואל אותנו

"אתה ה' אבינו" - בכל ימי המלכיות שמת לבך עלינו כדרך האב המשים לבו בתקנת בנו

"כי אתה אבינו" - וראוי לאב לרחם על בנים

"כי אברהם לא ידענו" - עשה עצמו כאלו לא ידענו עם כי נגלה לו בברית בין הבתרים שעבוד ארבעה מלכיות לא התפלל עלינו

"וישראל לא יכירנו" - עשה עצמו כאלו לא הכיר אותנו עם כי נגלה לו שעבוד מלכיות בשעה שראה סולם מוצב ארצה ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו הם שרי האומות זו עולה וזו יורדת לא שם לבו להתפלל עלינו