פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו נט ד


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: אין קרא בצדק ואין נשפט באמונה בטוח על תהו ודבר שוא הרו עמל והוליד און

מנוקד: אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן.

עם טעמים: אֵין־קֹרֵ֣א בְצֶ֔דֶק וְאֵ֥ין נִשְׁפָּ֖ט בֶּאֱמוּנָ֑ה בָּט֤וֹחַ עַל־תֹּ֙הוּ֙ וְדַבֶּר־שָׁ֔וְא הָר֥וֹ עָמָ֖ל וְהוֹלֵ֥יד אָֽוֶן׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אין", (גם לא נמצא מוכיח ומורה) "אין קרא בצדק" להוכיח בדברים שבין אדם לחברו, "ואין נשפט" ומתוכח "על האמונה" נגד המקום.

"בטוח" נמצא אצל הכופרים האלה שתי כתות. (הכת האחת) הבלתי חוקרים ומתפלספים כלל, ואינם מיסדים דברי כפירתם על ראיות ומופתים פילוסופיים, רק "בטוח על תהו ודבר שוא", דוברים שוא על בטחון של תהו, עד שאין ממש לא בהדברים עצמם, ולא בהיסוד שעליו יסמכו דבריהם. (הכת השנית) החוקרת ומתפלספת מניחים הקדמות מתעות ויולידו מהם תולדות כוזביות, ועליהם אומר "הרה עמל", שהם ההקדמות וההיקשים המופתים, "וילד שקר" היא התולדה היוצאת להם מעיונם הכוזב, להכחיש מציאות ה' או השגחתו או שכר ועונש וכדומה:


ביאור המילות

"בצדק, באמונה". הבדלם בארתי למעלה (א' כו):

"תהו, ושוא", מציין דברים שאין בהם ממש.

"והרה, וילד", מציין שמירת הדבר ורב המחשב בו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הרו עמל" - מדמה המחשבה להריון והמעשה ללידה ור"ל לא בהזדמן עשה און כי אם חשב עליה מתחילה לעשותה

"ודבר שוא" - כל אחד מדבר שוא

"בטוח אל תוהו" - כל אחד בוטח על תוהו כי כאשר יבטח מי לחברו לא יקיים ההבטחה

"ואין נשפט באמונה" - כי הדיינין מעוותים את המשפט

"אין קורא בצדק" - אין מי קורא לה' בצדק ובכוונת הלב

מצודת ציון

"תהו" - דבר שאין בו ממש

"הרו" - מלשון הריון