פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו מח ב


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי מעיר הקדש נקראו ועל אלהי ישראל נסמכו יהוה צבאות שמו

מנוקד: כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.

עם טעמים: כִּֽי־מֵעִ֤יר הַקֹּ֙דֶשׁ֙ נִקְרָ֔אוּ וְעַל־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נִסְמָ֑כוּ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועל אלהי ישראל נסמכו" - בימי חזקיהו שנאמר בו בה' אלהי ישראל בטח (מלכים ב' יח) היא גרמה להם שלא גלו אלא בימי נבוכדנצר שהגלם לבבל ותהי להם גאולה על ידי כורש

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי מעיר הקדש", מלת כי פה משמש על הזמן כמו כי יהיה להם דבר בא אלי, ורצה לומר כי הנסים שיעשה ה' לצורך ישראל יהיו בשני פנים.

  • א) בעת שיהיו ראוים אל הנהגה נסיית, שאז יעשה עמהם נס להתנוסס מפני צדקתם,
  • ב) בעת שישראל בלתי ראוים שאז יעשה אותות ומופתים לעיניהם למען יאמינו בו. וההבדל שביניהם הוא זה. כי הנסים שיעשה להם מפני צדקתם לא ינבא עליהם נביא וחוזה לפני בואם, רק יעשם פתאום לפי הצורך, אבל האותות והמופתים שיעשה להם מפני רפיון אמונתם, בהכרח שינבא עליהם הנביא לפני בואם, כדי שיכירו כי יד אלהים הוא ויאמינו בו. וז"ש "בעת אשר מעיר הקדש נקראו" בעת שהיו ישראל קדושים ונתיחסו על עיר הקדש על ידי טוב מעשיהם, ובעת "אשר על אלהי ישראל נסמכו" מצד חוזק אמונתם, בעת ההיא אז הנסים.


ביאור המילות

"מעיר הקדש נקראו", היו קוראים שמותם ע"ש העיר, איש ירושלים. ומלת כי על הזמן, כי תצא למלחמה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי מעיר וגו'" - אבל מחמת שהם נקראים אנשי ירושלים עיר הקדש ובעבור שסמכו על אלהי ישראל ששמו ה' צבאות בעבור שתי אלה יגאלו שלא יחולל שמו באמרם הלא המה מעירו ובטחו בו ומדוע לא גאלם אין זה כ"א מקוצר יד