מ"ג ישעיהו ל כג



<< · מ"ג ישעיהו · ל · כג · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָתַן֩ מְטַ֨ר זַרְעֲךָ֜ אֲשֶׁר־תִּזְרַ֣ע אֶת־הָאֲדָמָ֗ה וְלֶ֙חֶם֙ תְּבוּאַ֣ת הָאֲדָמָ֔ה וְהָיָ֥ה דָשֵׁ֖ן וְשָׁמֵ֑ן יִרְעֶ֥ה מִקְנֶ֛יךָ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כַּ֥ר נִרְחָֽב׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ונתן" - הקב"ה מטר זרעך

"ושמן" - ל' דבר שמן ואינו ל' שמן לפיכך טעמו למטה ונקוד קמץ

"כר נרחב" - עד שיהיו הכרים שמנים ורחבים

"כר" - כבש ל"א מישור נרחב כמו (בראשי' יב) ככר הירדן וכמו (ויקרא כג) כרמל כר שהוא מלא תבואה

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"דשן" - ענינו כמו שומן

"כר" - כבש שומן וכן שלחו כר (לעיל טו) 

מצודת דוד

"ירעה" - כל אחד ממקניך ירעה במרעה טובה עד שכל אחד מהכרים יהיה רחב ובעל בשר

"והיה דשן ושמן" - ארצך תהיה דשן ושמן לגדל פירות משובחים

"ונתן מטר זרעך" - האל יתן מטר לצורך זרעך וגו' וכן יתן לך לחם תבואת האדמה כי לא יבוא שדפון וירקון ולא יאכלנו הארבה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ונתן", ועי"כ "ונתן מטר זרעך". כמ"ש אם תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, פן יפתה לבבכם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים וכו'.

"מטר זרעך" יתן לכל יחיד מטר בפ"ע כפי שהוא צריך לשדהו, וגם "אשר תזרע את האדמה", שיתן לו המטר לפי הזרע ולפי האדמה, כי יש זרעים צריכים יותר מטר מאחרים, וכן יש שדות שצריכים מטר יותר מאחרים.

"ולחם תבואת האדמה" מצייר לשד השמן שיונקים הצמחים מן האדמה, שהוא הלחם והמזון של התבואה, שהצומח לוקח לחמו מדשן האדמה ולחותה, וה' יתן להצומח את לחמו ומזונו עד שיהיה הצומח דשן ושמן (עיין בבאור המלות).

"ירעה מקניך" גם מקניך הרועה במרעה "ירעה ביום ההוא" תיכף ומיד "כר נרחב" ועל מישור גדול, כי מרעה הבהמות ישגא תיכף, ואמר נרחב, כי עד עתה הסתירו הבהמות במקום צר מפני האויב:

ביאור המילות

"דשן ושמן". שמן מציין שמנונית דוקא. ודשן. מציין כח הלחות השרשי המעמיד החי או הצומח על בריאותו. האיש השמן עטיניו מלאו חלב, והאיש הדשן עצמותיו מלאו עלומיו, ובא על הדשן מדברים הנשרפים שנפרדו כל חלקי הדשן המורכב ונשאר רק יסוד העפר, ע"ד שרש סקל שמשמשים דבר והפוכו:
 

<< · מ"ג ישעיהו · ל · כג · >>