פתיחת התפריט הראשי


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי עם בציון ישב בירושלם בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך

מנוקד: כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלָ‍ִם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ.

עם טעמים: כִּי־עַ֛ם בְּצִיּ֥וֹן יֵשֵׁ֖ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם בָּכ֣וֹ לֹֽא־תִבְכֶּ֗ה חָנ֤וֹן יָחְנְךָ֙ לְק֣וֹל זַעֲקֶ֔ךָ כְּשָׁמְעָת֖וֹ עָנָֽךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי" - עוד ימים באים אשר ישאר להיות יושב בציון ובירושלים צדיק יהיה

"בכו לא תבכה" - לא תצטרך לבקש בקשה מאת הקדוש ברוך הוא בבכי כי לקול זעקך ענך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי עם בציון ישב", הגם שאתם לא אביתם לשמוע לישב בשובה ונחת ולא לעשות מאומה, מ"מ ימצא עם בציון אשר ישב בשובה ונחת כדבר ה' ולא יסמוך על עזרת מצרים, ולא לבד בציון מקום המלכות, גם "בירושלם" בכל העיר. ועם הזה ישב ולא ינוס מן האויב, והוא עם חזקיהו, ותחת שאתכם לא ירחם ה', אל העם הזה אומר "בכו לא תבכה" שלא יצטרכו לבכות עד שיעוררו רחמיו כי גם "יחונן אותם" מצד החנינה "לקול זעקך" בלבד, "כשמעתו ענך" ר"ל לא ימתין כלל על הזעקה, רק ברגע שתזעק כבר יקדים לענות, כענין והיה טרם יקראו ואני אענה, עד שידמה זעקת העם כאילו הם רק עונים קול ה' שקדם לזעקתם, וידמה לה' כשמעתו כאילו הוא שומע ענך וענייתך, כקול הד העונה דבר ה':


ביאור המילות

"כשמעתו". כ"ף הדמיון:

"וענך". קול שלך העונה שהוא קול הד שלך:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כשמעתו" - מיד כשישמע את קול יענה לך

"כי עם בציון" - עוד ימים באים אשר העם הנשאר בציון והעם אשר ישב בירושלים לא יצטרכו לשאול בקשה מה' בבכיה כי יחון אותם לשמוע קול זעקתם ואם תהיה בזולת הבכי