פתיחת התפריט הראשי


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הוי בנים סוררים נאם יהוה לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על חטאת

מנוקד: הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם יְהוָה לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת.

עם טעמים: ה֣וֹי בָּנִ֤ים סֽוֹרְרִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֤וֹת עֵצָה֙ וְלֹ֣א מִנִּ֔י וְלִנְסֹ֥ךְ מַסֵּכָ֖ה וְלֹ֣א רוּחִ֑י לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת חַטָּ֖את עַל־חַטָּֽאת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"סוררים" - סרים מן הדרך

"ולנסוך מסכה" - להמשיל עליהם מושל ולא רוחי ודעתי בדבר ומהו הנסוך הוא פרעה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוי" בנים סוררים, מדרך הישרה פעם אחר פעם.

  • א) חטאו "לעשות עצה" שהוא נגד ציוי ה', כמו שיבאר בפסוק שאח"ז.
  • ב) חטאו "לנסוך מסכה" לקבל עליהם משרה שהוא ג"כ נגד רוח ה' ורצונו, למען יוסיפו חטא על חטא. עתה מבאר דבריו. נגד מ"ש לעשות עצה.


ביאור המילות

"מני, רוחי". הרוח הוא רוח הנבואה, ה' שלחני ורוחו (לקמן מח עז), ועל העצה שירדו למצרים שהוא נגד התורה שהיא החכמה העליונה אשר הוא האל בעצמו, אמר ולא מני, ועל המסכה שלא הוזהרו רק ע"י רוח הנביאים, אמר ולא רוחי:

"ולנסך מסכה". הוא מענין ואני נסכתי מלכי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"למען ספות" - כאלו מעט להם בחטאות שמאז וחפצם להוסיף עליו כי לחטאת תחשב לבקש עזר ממצרים ואת פי ה' לא שאלו

"ולנסוך מסכה" - להתכסות במכסה ולחסות בצלם ואין רצוני בזה

"הוי" - אמר הנביא יש להתאונן על ישראל שהמה בנים הסוררים מדרך הטוב במה שעושים עצה ואין העצה ההיא ממני רצה לומר אין אני חפץ בה

מצודת ציון

"סוררים" - ענין נטייה מדרך הישר וכן סורר ומורה (שם כא)

"מני" - ממני

"ולנסך מסכה" - מלשון סכך ומכסה כמו והמסכה (הנסוכה לעיל כה)

"רוחי" - ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (לקמן ל"ז)

"ספות" - מלשון הוספה